Page 31 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫רקע היסטורי‬

‫קרבנות הקיסרים בימי הבית השני‬

‫הסיפורים שלפנינו עוסקים בדחייתו או בביטולו של קרבן הקשור לשלטון הרומי‪ .‬על פי יוספוס מדובר‬
‫בביטולו של קרבן שהועלה מדי יום ביומו לשלום הקיסר‪ ,‬ואילו מסורת חז"ל עוסקת בדחייתו של קרבן‬
‫חד־פעמי שהובא מטעמו של הקיסר‪ .‬שני סוגי הקרבנות (קרבנות למען שליט נכרי; קרבן מטעם שליט‬
‫נכרי) נזכרים במקורות ספרותיים מתקופת הבית השני‪ .‬ספר עזרא מתעד את הנחייתו של דריווש‬
‫להעלות בבית המקדש קרבנות במימון המלכות למען הצלחתו והצלחת בניו (עזרא ו ‪ .)8-6‬הנחיה דומה‬

‫נתן גם ארתחשסתא‪ ,‬וזו הופקדה בידי עזרא (עזרא ז ‪ .)23-21‬‬
‫בהמשך אנו מוצאים עדויות משני סוגים‪ .‬יש סיפורים על שליטים נכרים שבהזדמנויות שונות הקריבו‬
‫במקדש‪ .‬אצל יוספוס מסופר שאלכסנדר הגדול הקריב במקדש (קדמ' יא ‪ ,) 336‬תלמי בן לגוס עשה‬
‫את עצמו כמתכוון להקריב וכך כבש את ירושלים (קדמ' יב ‪ ,)4‬ובנו תלמי פילדלפוס פיאר את המקדש‬
‫במתנות יקרות ואף בקרבנות (קדמ' יב ‪ .)41‬כך גם מסופר על תלמי השלישי (נ"א ב ‪ )48‬ותלמי הרביעי‬
‫(מק"ג א ‪ .)9‬גם על חלק מהשליטים הסלווקיים מסופר שהעלו קרבנות למקדש‪ .‬על הליודורוס מסופר‬
‫שהביא קרבן לאחר שנרפא מהשיתוק שאחז בו עם כניסתו למקדש (מק"ב ג ‪ .)35‬על אנטיוכוס סידטס‬
‫נאמר ששלח קרבן מפואר כאשר כרת ברית עם שמעון החשמונאי ובכלל זה מתנות זהב‪ ,‬כסף ופרים‬

‫לקרבן (קדמ' יג ‪ .)243-242‬מרבית המקרים הללו‪ ,‬ספק גדול אם אכן התרחשו במציאות‪ .‬‬
‫אנו גם מוצאים התחייבויות של כמה מלכים סלווקים לממן את פעילות המקדש‪ .‬יוספוס מביא צו‬
‫של אנטיוכוס השלישי שבו הוא מתחייב לממן את הוצאות שיקום המקדש ואף את הבאת הקרבנות‬
‫והנסכים (קדמ' יב ‪ .)140‬התחייבויות דומות מיוחסות גם לסלווקוס הרביעי (מק"ב ג ‪ )3‬ולאנטיוכוס‬

‫על הבחנה זו ראו אלברטץ‪ ,‬שליטים נכרים‪ ,‬עמ' ‪ ,119-117‬אם כי הוא מקהה מעט את ההבחנה בין שני הסוגים‪.‬‬ ‫ ‪3‬‬
‫גם אם ניתן להטיל ספק במהימנותם של מכתבים אלו ונוסחם‪ ,‬הרי שעצם התמיכה של המלכים האחימנים בפולחנות של‬ ‫ ‪4‬‬
‫העמים שבממלכתם נתמכת בממצאים נוספים (קורט‪ ,‬בעיה)‪ .‬על אמינותם ומקוריותם של מכתבים אלו ראו לאחרונה‪:‬‬
‫ויליאמסון‪ ,‬מסמכים ארמיים; שטיינמן‪ ,‬מכתבים‪ .‬בשולי הדברים יש להעיר שגם באיגרות יב יש הבטחה של הקהילה‬ ‫‪ 5‬‬
‫‪ 6‬‬
‫להתפלל לשלומו של הפחה בגוהי (פורטן וירדני‪ ,‬אוסף‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.)68‬‬ ‫‪ 7‬‬
‫ראו גם הערך הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון‪.‬‬

‫אזכור זה ואזכורים נוספים למתנותיו ולקרבנותיו של תלמי פילדלפוס (קדמ' יב ‪ )84-60 ,50‬נסמכים על המסופר באיגרת‬
‫אריסטיאס ‪.82–52 ,40‬‬

‫על הספקות ביחס לאלכסנדר ראו בערך הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון‪ .‬המידע על תלמי השני מגיע רק מאיגרת‬
‫אריסטיאס (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,6‬והערך תרגום השבעים) ועל כן אין לייחס לו משמעות רבה‪ .‬על התלות של יוספוס ומקורות‬
‫נוספים באיגרת וכן על חוסר האמינות בכל הנוגע לסיפור המסגרת ראו לאחרונה רג'ק‪ ,‬תרגום והשרדות‪ ,‬עמ' ‪.63-28‬‬
‫לגבי תלמי השלישי‪ ,‬יוספוס הוא המקור היחיד המספר על כך אם כי מבחינת מעשיו של תלמי עצמו הדבר אפשרי‪ ,‬אך‬
‫לא ניתן לאישוש (גרואן‪ ,‬ירושה‪ ,‬עמ' ‪ .)222‬אין צורך לומר שגם סיפור הליודורוס‪ ,‬כפי שהוא לפנינו‪ ,‬הינו אגדי לחלוטין‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לאחרונה נמצאה כתובת העוסקת בארגון המקדשים בתקופת סלווקוס הרביעי‪ ,‬ואשר עשויה לזרות מעט אור‬
‫על נסיבות היווצרותו של הסיפור‪ ,‬ראו רפפורט‪ ,‬הליודורוס‪ .‬מסעו של תלמי הרביעי במקדשי קוילה־סוריה לאחר קרב‬
‫רפיח (‪ )217‬נזכר אצל פוליביוס (היסטוריה ה‪ ,)86 ,‬ואם כי שם נאמר שתושבי הערים העלו קרבנות לכבודו של תלמי‪,‬‬
‫הדמיון המובהק של סיפור ביקורו במקדש בירושלים במק"ג למעשה הליודורוס במק"ב מעלה סימני שאלה‪ ,‬לא רק על‬
‫מעשה הפריצה למקדש והנסים שנלוו לו‪ ,‬אלא על עצם הביקור בירושלים‪ .‬החוקרים אכן נתפלגו בשאלה זו‪ ,‬וכיום מקובל‬
‫שתלמי פילופטור לא ביקר בירושלים‪ ,‬ראו חכם‪ ,‬מקבים ג‪ ,‬עמ' ‪ ,245-244‬אבל ראו קרוי‪ ,‬מקבים ג‪ ,‬עמ' ‪ .‌4‬על דרכו של‬

‫מחבר מק"ג לשלב במסגרת הנרטיב הבדיוני נתונים היסטוריים‪ ,‬ראו ג'ונסון‪ ,‬בדיות‪ ,‬עמ' ‪.216-190‬‬

‫‪570‬‬