Page 32 - josephus_volume_two

‫הקיסר לשלום הקרבן ביטול‬

‫הרביעי (שם‪ ,‬ט ‪ ,)16‬אם כי הללו נאמרו באופן כללי למדי‪ .‬גם בנוגע לשליטים אלו יש ספקות רבים‬
‫באמינות התיאור ובאותנטיות של לשון הצווים‪ .‬‬

‫סוג אחר של סיפורים ועדויות מהתקופה ההלניסטית הוא על תפילות וקרבנות מידי יהודים למען‬
‫שליטים‪ .‬הבולט ביותר הוא הקרבן שהעלה הכוהן הגדול לרפואתו של הליודורוס (מק"ב ג ‪ .)32‬באיגרת‬
‫אריסטיאס מסופר על הכוהן הגדול המקריב ומתפלל בעד תלמי פילדלפוס (אריסטיאס ‪ ;45‬קדמ' יב ‪.)55‬‬
‫יונתן החשמונאי כתב לבני ספרטה שהוא מתפלל ומעלה בעדם קרבנות (מק"א יב ‪ .)11‬בשני המקרים‬
‫האחרונים אין מדובר בקרבן למען שלום השליט‪ ,‬שהרי ספרטה לא שלטה ביהודה‪ ,‬ובאיגרת אריסטיאס‬
‫הכוהן הגדול מתואר כשליט היחיד של ירושלים והיהודים‪ ,‬ואין זכר ליחסים הייררכיים‪ .‬גם כאן ספק‬
‫אם הדברים אכן התרחשו‪ ,‬אם כי עצם העלאת הטענה עשויה ללמד על נוהג קיים‪ .‬מקום יחיד שממנו‬
‫משתמע שבמקדש אכן נהג קרבן קבוע לשלום השליט בתקופה ההלניסטית‪ ,‬נמצא בתיאור העימות בין‬
‫ניקנור‪ ,‬שר הצבא של אנטיוכוס‪ ,‬לכוהני המקדש‪' :‬ואחר הדברים האלה עלה ניקנור אל הר ציון‪ ,‬ויצאו מן‬
‫הכוהנים מבית המקדש ומזקני העם לקבל את פניו בשלום ולהראות לו את העולה המועלית בעד המלך'‬
‫(מק"א ז ‪ .)33‬עם זאת יש לזכור‪ ,‬שהכהונה הגדולה הייתה נתונה אז בידיו של אלקימוס‪ ,‬שמונה בידי‬
‫דמטריוס‪ ,‬וייתכן שנוהג זה לא היה בגדר חזרה למסורת‪ ,‬שלא ברור כלל שהייתה קיימת‪ ,‬אלא חידוש‬

‫של אלקימוס‪ .‬‬
‫מהתקופה הרומית יש עדויות ודאיות יותר על קרבנות ומתנות שנתנו שליטים נכרים למקדש‪ .‬יוספוס‬
‫מספר‪ ,‬שלאחר שכבש סוסיוס את המקדש מידי מתתיהו אנטיגונוס (‪ 37‬לפה"ס)‪ ,‬הוא העניק זר זהב‬
‫למקדש (קדמ' יד ‪ ;488‬מלח' א ‪[ 357‬וראו הערך‪ :‬תולדות הורדוס])‪ .‬מרקוס אגריפא‪ ,‬חתנו ויועצו של‬

‫הבטחה דומה ניתנה על ידי דמטריוס ליונתן החשמונאי (מק"א י ‪ ;42-39‬קדמ' יג ‪ ,)55‬אולם היא לא מומשה מפני שיונתן‬ ‫‪ 8‬‬
‫ביכר את הברית עם אלכסנד באלאס (מק"א יא ‪.)47‬‬ ‫‪ 9‬‬

‫ביחס לאנטיוכוס השלישי‪ ,‬לדעת יורג גאוגר הדמיון לתעודה של ארתחשסתא מעלה חשדות ביחס למקוריות של פקודת‬ ‫‪ 10‬‬
‫אנטיוכוס (גאוגר‪ ,‬אנטיוכוס וארתחשסתא)‪ ,‬אבל ראו הגנה על מקוריות התעודה אצל ספר‪ ,‬תמיכה במקדש‪ .‬ביחס‬ ‫‪ 11‬‬
‫להתחייבות של אנטיוכוס הרביעי שוורץ סבור שאין כאן אלא מבנה ספרותי שנועד להחזיר את הדברים לאידיליה שבה‬
‫נפתח הסיפור (מק"ב‪ ,‬מהדורת שוורץ‪ ,‬עמ' ‪ .)198‬גם ביחס לסלווקוס הרביעי ייתכן ואין זה אלא ביטוי למגמתו של מחבר‬ ‫‪ 12‬‬
‫‪ 13‬‬
‫מק"ב להבליט את מחוייבות המלכים הנכרים למקדש (שם‪ ,‬עמ' ‪.)102‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫רפפורט מבקש לקשור בין קרבן זה לקרבן לשלום הקיסר (מק"א‪ ,‬מהדורת רפפורט‪ ,‬עמ' ‪ ,)286‬אך אין זה מסתבר לאור‬

‫טיב היחסים בין ספרטה ליהודה החשמונאית‪.‬‬
‫לגבי הליודורוס ואיגרת אריסטיאס ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ .7‬אשר ליונתן וספרטה‪ ,‬גם במקרה זה יש ספקות באמינות המכתב‬
‫וממילא בדבר מימושה של ההבטחה להתפלל ולהקריב למען הספרטנים‪ .‬בעקבות מחקרו של שטרן על התעודות למרד‬
‫החשמונאים נוטים חוקרים רבים לקבל את המכתב כאמתי (שטרן‪ ,‬תעודות‪ ,‬עמ' ‪ .115-91‬ראו גם‪ :‬קצוף‪ ,‬יונתן וספרטה;‬
‫מק"א‪ ,‬מהדורת רפפורט‪ ,‬עמ' ‪ ;32-30‬אמיתי‪ ,‬יהודים לקוניים‪ ,‬עמ' ‪ ,131‬הערה ‪ ,3‬ועמ' ‪ .)134‬לעומת זאת גרואן מבטל‬
‫את אמינות המכתבים בטענה שאינם ניתנים לעיגון ברקע ההיסטורי של אמצע המאה הב' לפה"ס (גרואן‪ ,‬ירושה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,)258-253‬ובעקבותיו גם ברמר‪ ,‬ספרטנים ויהודים‪ ,‬עמ' ‪ .59–50‬מנגד‪ ,‬ראו לאחרונה את הדיון השקול של לי פטרסון‬
‫הרואה את מכתבו של יונתן אותנטי‪ ,‬אך סבור שהעותק ממכתבו של אראוס הספרטני נוצר בידי סופרי יונתן ולא בידי‬

‫מלך ספרטה (פטרסון‪ ,‬מיתוס‪ ,‬עמ' ‪.)68-59‬‬
‫נוסח קרוב מאוד נמצא גם אצל יוספוס (קדמ' יב ‪ .)406‬עוד על פרשה זו ראו הערך הניצחון על ניקנור‪.‬‬
‫אויערבך‪ ,‬קרבנות‪ ,‬עמ' לב‪ ,‬בשונה משירר ורפפורט‪ ,‬המציגים את הקרבן כהמשך הנוהג הרווח (שירר [ורמש‪-‬מילר]‪,‬‬

‫היסטוריה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ;311‬מק"א‪ ,‬מהדורת רפפורט‪ ,‬עמ' ‪.)216‬‬
‫לדברי יוספוס‪ ,‬גם פומפיוס גילה יחס של כבוד למקדש ואפשר להמשיך את העבודה הסדירה‪ ,‬אך לא נאמר שהעניק מתנה‬

‫כלשהי למקדש (קדמ' יד ‪ ;73‬מלח' א ‪.)153‬‬

‫‪571‬‬