Page 37 - josephus_volume_two
P. 37
רחש ןב ריאמ
הם הנוכחים בסעודה וכלפיהם מופנה זעמו של בר קמצא .ר' זכריה בן אבקולס מועבר אל המקדש,
ואשמתו היא שהוא לא ידע לתמרן בין החובה ההלכתית לצורכי השעה .שינויים אלו יוצרים שני מוקדים
לסיפור .האחד מטיל את האשמה בחורבן על אותם 'רבנן' שהיו בסעודה ולא מיחו ,וכך אכן מסתיימת
סוגיית החורבן כולה' :אמר ר' אלעזר בוא וראה כמה גדול כוחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר
קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו' (בבלי ,גיטין נז ע"א); המוקד השני הוא הוויכוח בין ר' זכריה
בן אבקולס וחכמים .גם ויכוח זה ,ועמדתו של ר' זכריה בן אבקולס בפרט ,מוצגים כסיבת החורבן מיד
בסוף הסיפור' :אמר ר' יוחנן ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו
והגליתנו מארצנו' (שם נו ע"א) .
נוסף על הבדלים אלו יש שינויים בפרטים ,כגון התשלום שהציע בר קמצא לבעל הבית .הבדל חשוב
יותר יש בדברי הקטרוג של בר כמצורא/קמצא למלך .באיכ"ר מאשים בר כמצורא את היהודים שהם
אוכלים את קרבנות המלך' :אילין קורבניא דאת משלח להון -אינון אכלין להון' .משתמע מכאן
שהאגדה תופסת את קרבן המלך כקרבן רגיל וקבוע ,כמתואר אצל יוספוס ופילון .ואילו בנוסח הבבלי
טוען בר קמצא' :מרדו בך יהודאי' ,והקרבן נשלח באופן חד־פעמי כדי לברר את נכונות הטענה .ניכר
שבמעבר בין שתי הגרסות חלו תהליכי עריכה ועיבוד שגרמו לשינויים מבניים ותוכניים .על מגמתם,
כיוונם ואופיים של תהליכים אלו אעמוד בהמשך ,וגם על השאלה האם ובאיזה אופן מהדהד סיפורו של
יוספוס בגרסות השונות של הסיפור במקורות חז"ל.
הסיפור בהקשרו :ביטול הקרבן ופרוץ המרד אצל יוספוס
יוספוס קובע שהפסקת הקרבן לשלום הקיסר הייתה ראשיתו של המרד .אמנם קביעות מעין אלה
נאמרו גם כלפי אירועים אחרים לפני כן ואחרי כן ,אך מסדר האירועים ניכר שבמקרה הזה יוספוס
מייחס לקביעתו משנה חשיבות .ההחלטה על ביטול הקרבן נמצאת בין נאומו הגדול של אגריפס בניסיון
למנוע את המרד (מלח' ב )404-344לבין הפעולה המזוינת הראשונה נגד רומא (שם .)456-450 ,נאום
אגריפס בא לאחר שהיהודים הרסו את הסטווים בין האנטוניה למקדש וגירשו את חיילי פלורוס (שם,
.)332-329בשלב זה היה ברור שנחצה קו אדום ,ואגריפס ביקש לשכנע את היהודים לקבל את עולה
של רומא עם כל הקושי שבדבר .במילות הסיום של הנאום הציב אגריפס לפני הציבור היהודי את
הדילמה בצורה בהירה וחדה' :ממעשיכם נראה שאתם נתונים כבר עתה במלחמה עם הרומאים; לא
שילמתם את המיסים לקיסר והרסתם את הסטווים של האנטוניה .תוכלו להפריך את הטענה שאתם
מורדים ברומאים רק אם תקימו מחדש את הסטווים ותשלמו את המיסים' (שם .)404-403 ,אף על פי
על המעבר ממוקד אחד לשניים ראו :ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .19-18עוד חוקרים דנו בכך ,וראו להלן. 36
רק בבבלי מוטחת בר' זכריה בן אבקולס אשמת הגלות מארצנו .באיכ"ר ובתוספתא האשמה היחידה היא שרפת ההיכל. 37
ברור ששינוי זה נובע מתפיסת הבבלי שהגלות והחורבן כרוכים אהדדי ,בעוד תנאים ואמוראים שחיו בארץ־ישראל לא
3 8
יכלו לחשוב שאסון החורבן השני ,גדול ככל שיהיה ,הביא עמו גלות ,ראו יובל ,מיתוס. 3 9
על הבחנה זו עמד מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' ,153הערה .38
4 0
על הביטויים השונים ומשמעותם ראו מלחמת היהודים ,מהדורת מייסון ,עמ' ,314הערה ;2573ראו גם בילדה ,סיבות, 4 1
עמ' .185-184
על אירוע זה ורישומו בספרות חז"ל ראו בערך ימי הדמים בראשית המרד הגדול.
במהלך הנאום נזכרת פעמים מספר העבדות לרומא כעובדה מדינית שאינה ניתנת לשינוי .ראו גיבס ופלדמן ,עבדות ,עמ'
;304-303רג'ק ,דיאלוג ,עמ' ;156-154מייסון ,יוונים ,עמ' .123
576
