Page 33 - josephus_volume_two
P. 33
רחש ןב ריאמ
אוגוסטוס ,ביקר אצל הורדוס בירושלים בשנת 15לפה"ס והעלה קרבן של מאה פרים במקדש (קדמ' טז
.)14יוספוס גם מספר על ויטליוס שעלה להקריב בירושלים יחד עם הורדוס [אנטיפס] הטטרארך בשנת
37לספירה (קדמ' יח .)122בכל המקרים הללו הועלו הקרבנות באופן חד־פעמי לרגל ביקור אישיות
נכרית חשובה .עד כמה האפשרות שאישיות נכרית רמת מעלה תעלה קרבנות בירושלים נתפסה כסבירה
ואפילו מתבקשת ,אפשר ללמוד מכך שאוגוסטוס הורה לנכדו גאיוס (שהיה בנו של מרקוס אגריפא) שלא
להעלות קרבנות בירושלים במהלך מסעו למזרח .
מתקופה זו יש בידנו עדויות לנוהג להעלות קרבן לשלום הקיסר מדי יום ביומו .פילון חוזר פעמים
מספר על הטענה שאוגוסטוס ייסד ומימן העלאת קרבנות יומיים לכבודו ,שני כבשים ופר אחד .פילון
גם מספר על אירועים חד־פעמיים ,שבהם היהודים הקריבו מרצונם ומממונם לשלומו ולהצלחתו של
גאיוס קליגולה (פילון ,המשלחת לגיוס .)356מיוספוס עולה שגם הקרבנות היומיים לשלום הקיסר
מומנו מכספי היהודים (מלח' ב ;197נ"א ב .)77ההבדל בשאלת מימון הקרבנות בין פילון ליוספוס נובע
כנראה ממגמותיהם השונות .פילון היה מעוניין להדגיש את הכבוד שרחשו שליטים נכרים ליהודים על
מנת להניא את קליגולה מגזרת הצלם; ואילו יוספוס ,שכתב לאחר המרד ,ביקש להבליט את נאמנותם
של היהודים .לשאלה המעשית ,מהיכן הגיע בסופו של דבר הכסף לקרבנות אלו ,נראה שהם מומנו מכספי
המסים שהעלו היהודים לרומא ,ועל כן היה מקום לראות בהם כסף יהודי או ממון רומי על פי מגמותיו
של הכותב .לסיכום ,במהלך תקופת בית שני אירע מדי פעם בפעם ששליטים נכרים העלו קרבנות בבית
המקדש ,וכוהני המקדש הקריבו אף הם בהזדמנויות שונות בעבור שליטים ועמים נכריים .העלאת קרבן
יומי מטעמו של השליט מוסדה רק במהלך השלטון הרומי ,בימיו של אוגוסטוס .
המקורות שנסקרו עוסקים בשני עניינים שונים לכאורה .האחד הוא קבלת קרבנות מן הנכרים ,אם
הקרבן נזכר אצל יוספוס פעם נוספת בפנייתם של אנשי יוניה לאגריפא (קדמ' טז ,)55אולם בתיאור הביקור אצל פילון 1 5
מוזכרות רק מתנות (פילון ,המשלחת לגיוס .)297 ,יש שרצו לראות בכך לא רק מחווה רומית כלפי הורדוס והמקדש ,אלא
16
ביטוי לשותפות ולתמיכה של הרומאים במפעלו של הורדוס (ג'ייקובסון וקוקניס ,הקדמה ,עמ' .)6-5 17
על אפיזודה זו ראו שטרן ,סופרים יוונים ורומים ,ב ,מס' ,304עמ' .111 18
פילון ,המשלחת לגיוס .317 ,291 ,157אמנם מדברי אגריפס בפנייתו לקליגולה משתמע במקצת שהיו קרבנות לשלום 1 9
הקיסר שמימנו היהודים (שם.)280 ,
20
מעניין לציין שמדובר כאן בהקטומבה ,דהיינו קרבן של מאה פרים ,שהוקרב לכבודו של גאיוס בשלוש הזדמנויות .גם
בחנוכת המקדש בימי דריווש הועלה קרבן של מאה פרים (עזרא ו .)17לא ברור אם המינוח היווני אצל פילון ובביקור
מרקוס אגריפא מלמד על השפעה יוונית.
הצעה ברוח זו כבר העלה שירר ([ורמש-מילר] ,היסטוריה ,ב ,עמ' ,)312היא חודדה בידי מרי סמולווד (סמולווד ,משלחת,
עמ' ,)241-240ונעשתה מקובלת למדי .עם זאת דניאל שוורץ העלה נימוקים לטובת תיאורו של יוספוס (שוורץ ,אגריפס
הראשון ,עמ' .)213קראוטר הדגיש את ההבדלים במגמות של פילון ויוספוס (קראוטר ,השתתפות ,עמ' .)63-62
סמולווד הציעה ,בהסתמך על דברי פילון ,שהקרבן אכן נוסד על ידי אוגוסטוס בשנת 6לספירה ,בעת שיהודה עברה
לשלטון רומי ישיר .הקרבן היה ביטוי לפולחן הקיסר ההולם את עקרונות היהדות (סמולווד ,משלחת ,עמ' .)241מנגד
סבר ארנלדו מומיליאנו שאין לקבל את דברי פילון וקשה להניח שאוגוסטוס אכן טרח לממן את הקרבנות הללו .לדעת
מומיליאנו ,הקרבן נוסד בידי הורדוס (מומיליאנו ,הורדוס ,עמ' .)329לעמדה זו נטה גם אריה כשר (כשר וויצטום ,הורדוס,
עמ' .)215-214באחרונה טענה ברנט שהרומאים מעולם לא מימנו את הקרבן לשלום הקיסר ,והקרבנות הללו נוסדו לאחר
שיהודה עברה לשלטון רומי ישיר ,כמעין פשרה בין הדרישה הרומית לפולחן הקיסר לבין חוקי היהודים .לדבריה ,לאורך כל
תקופת השלטון הרומי ,העדר פולחן הקיסר מיהודה יצר מתח וחשדנות מצד רומא (ברנט ,פולחן הקיסר ,עמ' .)198-194
סטיב מייסון דחה הן את התזה העקרונית שלה בעניין מרכזיותו של פולחן הקיסר כגורם של מתח מתמיד בין היהודים
לרומאים (ראו הביקורת של מייסון על ספרה של ברנט באתר ,)http://www.sehepunkte.de/2008/03/13475.html :והן
572
