Page 34 - josephus_volume_two
P. 34
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
קרבנות של ממש ואם מימון של קרבנות המקדש .לתחום זה יש לשייך את דברי חכמים על דחיית
קרבן חד־פעמי מטעם הקיסר .העניין האחר הוא הבאת קרבנות למען הנכרים ,ובייחוד קרבנות על בסיס
קבוע ואף יומיומי ,כפי שהיה נהוג לכל הפחות מימי אוגוסטוס ואילך .דברי יוספוס על ביטול הקרבן
לשלום הקיסר עוסקים לכאורה בעניין הזה .ואכן יוספוס קשר את הדברים כאשר בהצעת נימוקיהם
של המתנגדים לביטול הקרבן לשלום הקיסר מוזכר גם שנהוג לקבל מתנות מן הנכרים בעבור המקדש .
הפסקת הקרבן לשלום הקיסר
הן ביטול הקרבן על פי יוספוס והן דחיית הקרבן על פי מסורת חכמים נקשרים לחורבן המקדש .לדברי
יוספוס בוטל הקרבן במהלך הקיץ של שנת 66לספירה .בט"ו באייר נכנסו חייליו של הנציב הרומי
גסיוס פלורוס לעיר העליונה וטבחו ובזזו (מלח' ב .)315יוספוס מספר שמנהיגי העם ובראשם הכוהנים
הגדולים ניסו לשכך את הרגשות האנטי־רומיים שגאו בציבור בעת ההיא ולמנוע פגיעות בחיילים
שהובאו לירושלים .ואולם נסיונות אלו הושמו לאל בידי פלורוס עצמו .ההתנגשויות הגיעו לשיאן כאשר
המורדים הרסו את הסטווים שחיברו בין מצודת אנטוניה (שבה ישב חיל המצב הרומי) לבית המקדש
(שם .)332 ,הרס הסטווים הבהיר לפלורוס את חומרת המצב וגרם לו להוציא את חייליו מירושלים .
מרטין גודמן מסביר שמעשיו של פלורוס לא רק פגעו ברגשותיהם ,רכושם ונפשם של המוני העם ,אלא
הם קעקעו את מעמד משפחות הכהונה הגדולה וראשי העם .מחד גיסא לא הצליחה העילית המנהיגה
לשלוט באוכלוסייה היהודית המורכבת; מאידך גיסא התברר שגם אין ביכולתה להשפיע על הנציב
הרומי .על רקע זה יש להבין את ניסיונו של אגריפס השני למנוע את המרד ,כמאמץ אחרון של הנציג
הבכיר ביותר של שכבת העילית היהודית להשיב את הסדר על כנו ולשכך את רוחות המרי .ואולם היו
בקרב אנשי העילית מי שהסיקו ,שאין עוד ביכולתם לייצג את השלטון הרומי כלפי העם ולהפך ,ובחרו
לפעול נגד רומא ולהנהיג את קבוצות המורדים .הפעולה הראשונה של אלו הייתה ביטול הקרבן היומי
לשלום הקיסר על ידי אלעזר בן חנניה ,בנו של הכוהן הגדול.
יוספוס אינו מציין מתי בדיוק בוטל הקרבן ,אך מהרצאת דבריו מסתבר שהדבר קרה באמצע תמוז
שנת 66לספירה .יוספוס כותב כי לאחר שנכבדי העם והכוהנים הגדולים לא הצליחו לשכנע את המורדים
לחזור בהם מביטול הקרבן ,הם שלחו משלחת לאגריפס .הלה שלח אלפיים פרשים מאזורי החורן ,הבשן
את המשתמע ממנה לגבי הקרבן לשלום הקיסר (מלחמת היהודים ,מהדורת מייסון ,עמ' ,164הערה .)1240מנגד ,סטפן 21
קראוטר נוטה להניח ,שכבר לפני ימי אוגוסטוס נהג קרבן כלשהו למען המלכות (קראוטר ,השתתפות ,עמ' .)61 22
שוורץ טוען שגם קרבנות הנכרים לא נתפסו כ'קרבן' אלא כ'מתנות הקדש' ( .)ἀναθέματαובלשון חכמים אין אלו 'קדשי 23
מקדש' אלא 'קדשי בדק הבית' (שוורץ ,מחקרים ,עמ' .)108-106לדעתו ,גם אצל פילון הקרבנות אינם אלא הקדשות 24
(שם ,עמ' .)111
הבחנה זו כבר עשה משה אויערבך ,ובעקבותיה הוא שלל את דברי יוספוס (אויערבך ,קרבנות ,עמ' לה-לו) .גם שוורץ
הבחין היטב בפער בין שני סוגי הקרבנות והסביר בכך את המחלוקת העקרונית שמביא יוספוס בין שוללי הקרבן
למחייביו (שוורץ ,מחקרים ,עמ' .113-111לגבי שיטתו של אויערבך ראו דבריו בעמ' ,112הערה ,)30וראו להלן הדיון
בהסבריו.
עוד על אירועים אלה ראו בערך ימי הדמים בראשית המרד הגדול.
גודמן ,מעמד ,עמ' .155-152יונתן פרייס מניח שהמעורבות והנכונות למרד בחוגי העילית היהודית היו נרחבות עוד
יותר ונבעו גם ממחויבות דתית ואף מגישה אפוקליפטית של חברים בחוגים אלו (פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' .)38-27
לעמדתו העדכנית של גודמן ראו הנ"ל ,מחקר ,עמ' .18-16
573
