Page 39 - josephus_volume_two
P. 39
רחש ןב ריאמ
של מטיליוס .לאחר שהכוח הרומי נכנע הפרו אנשי אלעזר את ההסכם והרגו את חיילי מטיליוס ,למעט
את מטיליוס עצמו שניצל על ידי הבטחתו להתגייר (שם .)455-450 ,יוספוס חותם את סיפור מטיליוס
במילים אלו' :בעיני היהודים נראה האסון כראשית החורבן .עתה לאחר שהעיר נטמאה בתועבה כה
חמורה ,הבינו הכל כי המלחמה היא בלתי נמנעת ,וכי גם אם לא תשיגם נקמת רומא צפויים הם לזעם
האלהים' (שם .)455-454 ,
הסיפור באיכה רבה בהקשרו :מנהגי הסעודה
סיפור ביטול הקרבן באיכ"ר נעדר כל הקשר היסטורי .במסגרת האגדה הארוכה על מצור ירושלים
ויציאת ריב"ז המופיעה במדרש איכה רבה בין הדרשות לפרק א (איכ"ר א ,ה) אין זכר לסיפור בר כמצורא,
והוא מופיע רק בפרק ד .על הפסוקְּ' :ב ֵני ִצּיֹון ַה ְי ָק ִרים ַה ְמ ֻסָּל ִאים ַּבָּפז ֵאי ָכה ֶנ ְח ְׁשבּו ְל ִנ ְב ֵלי ֶח ֶרׂש ַמ ֲע ֵׂשה
ְי ֵדי יֹו ֵצר' (איכה ד )2מופיעה סדרה של דרשות על כבודם של בני ירושלים ,שבא לידי ביטוי במנהגים
חברתיים הקשורים לסעודה .לאחר תיאור המנהגים ובהם המנהג ש'לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד
שהיה נקרא' (איכ"ר ד ,ב) מובא סיפור בר כמצא ובר כמצורא .הסיפור אמנם מסתיים בחורבן המקדש,
אך אין לדעת מתוכו האם התכוון המספר לחורבן הראשון או השני .הסיפור אינו מזכיר מיהו המלך או
המלכות שבזמנם חרב המקדש (אשר לאזכור כורש ראו מיד) .העוגן ההיסטורי היחיד בסיפור זה הוא
שמו של החכם ר' זכריה בר אבקליס .ואולם שמו של החכם ,הנזכר באמצע ובסוף ,הוא תוספת לסיפור
המקורי .קרוב בעיני שהעדר זה הוא שאפשר לסופר כתב היד של קטע הגניזה ,או לאחד מאבותיו,
לתחוב את הביאור הבא' :דכל קורבניא דהוון מקרבין מן דכורש מלכא הוון ,הדא היא "די להון מהקריבין
ניחוחין לא'י'ל'ה שמיא ומצלן לחיי מלכא ובנוהי" (עזרא ו ( ')10שכל הקרבנות שהיו מוקרבים מטעם
כורש המלך היו ,שנאמר 'למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך
ובניו') .ביאור זה ממקם את הסיפור בראשית ימי בית שני .לא ברור מה חשב הסופר על סופו של הסיפור
העוסק בחורבן .
הסיפור בתלמוד הבבלי בהקשרו :אגדות החורבן
אגדות החורבן בתלמוד הבבלי מרוכזות בפרק החמישי של מסכת גיטין על המשנה (גיטין ה ,ו)' :לא
היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה .ומהרוגי המלחמה והלך יש בו סיקריקון' .המשנה עוסקת בדין
אדמה שהופקעה בידי השלטון הרומי וניתנה למשתפי פעולה עם הרומאים או לגורמים רומיים אחרים,
וכעת היא מוצעת למכירה .הלכה זו נקבעה ככל הנראה בזיקה לאדמות שהפקיעו הרומאים במהלך
ראו הערך ימי הדמים בראשית המרד הגדול. 47
תוספת הפסוק היא שגרמה לכך שבקטע הגניזה נאמר כנראה שבר כמצורא 'נחת לגבי כורש מלכא' .ראו עוד :מנדל, 4 8
אגדות החורבן ,עמ' ,146הערה .25בכל עדי הנוסח ,חוץ מקטע הגניזה ,הפנייה היא 'לשלטון' ,ביטוי עמום המקשה עוד
49
יותר לזהות את הגורם הנכרי .בהמשך מתברר שבראש השלטון עומד מלך.
על המונח סיקריקון ראו ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,ח ,עמ' ;841ספראי ,בימי הבית ,א ,עמ' .265–264וראו עמדתו
החולקת של דוד רוקח ,הערות ,עמ' .127-126בכל מקרה ,הכול מניחים שמדובר בקרקע שנלקחה שלא כדין מבעליה
בידי השלטונות הרומיים (ספראי) או בעידודם (ליברמן ורוקח) .לביאור ההשתלשלות ההיסטורית של התקנות בדין זה
ראו בנוביץ' ,שעת חירום ,עמ' ;20-18שוורץ ,האם היהודים ,עמ' .121-120 ,115שוורץ מצדד בפירושו של ספראי ומדגיש
את המתח בין המשפט הרומי להלכה היהודית .לסתירת פירושו של ליברמן ראו שם ,עמ' ,116-115הערה .15
578