Page 39 - josephus_volume_two
P. 39

‫רחש ןב ריאמ‬

‫של מטיליוס‪ .‬לאחר שהכוח הרומי נכנע הפרו אנשי אלעזר את ההסכם והרגו את חיילי מטיליוס‪ ,‬למעט‬
‫את מטיליוס עצמו שניצל על ידי הבטחתו להתגייר (שם‪ .)455-450 ,‬יוספוס חותם את סיפור מטיליוס‬
‫במילים אלו‪' :‬בעיני היהודים נראה האסון כראשית החורבן‪ .‬עתה לאחר שהעיר נטמאה בתועבה כה‬
‫חמורה‪ ,‬הבינו הכל כי המלחמה היא בלתי נמנעת‪ ,‬וכי גם אם לא תשיגם נקמת רומא צפויים הם לזעם‬

                                                                                  ‫האלהים' (שם‪   .)455-454 ,‬‬

                                             ‫הסיפור באיכה רבה בהקשרו‪ :‬מנהגי הסעודה‬

‫סיפור ביטול הקרבן באיכ"ר נעדר כל הקשר היסטורי‪ .‬במסגרת האגדה הארוכה על מצור ירושלים‬
‫ויציאת ריב"ז המופיעה במדרש איכה רבה בין הדרשות לפרק א (איכ"ר א‪ ,‬ה) אין זכר לסיפור בר כמצורא‪,‬‬
‫והוא מופיע רק בפרק ד‪ .‬על הפסוק‪ְּ' :‬ב ֵני ִצּיֹון ַה ְי ָק ִרים ַה ְמ ֻסָּל ִאים ַּבָּפז ֵאי ָכה ֶנ ְח ְׁשבּו ְל ִנ ְב ֵלי ֶח ֶרׂש ַמ ֲע ֵׂשה‬
‫ְי ֵדי יֹו ֵצר' (איכה ד ‪ )2‬מופיעה סדרה של דרשות על כבודם של בני ירושלים‪ ,‬שבא לידי ביטוי במנהגים‬
‫חברתיים הקשורים לסעודה‪ .‬לאחר תיאור המנהגים ובהם המנהג ש'לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד‬
‫שהיה נקרא' (איכ"ר ד‪ ,‬ב) מובא סיפור בר כמצא ובר כמצורא‪ .‬הסיפור אמנם מסתיים בחורבן המקדש‪,‬‬
‫אך אין לדעת מתוכו האם התכוון המספר לחורבן הראשון או השני‪ .‬הסיפור אינו מזכיר מיהו המלך או‬
‫המלכות שבזמנם חרב המקדש (אשר לאזכור כורש ראו מיד)‪ .‬העוגן ההיסטורי היחיד בסיפור זה הוא‬
‫שמו של החכם ר' זכריה בר אבקליס‪ .‬ואולם שמו של החכם‪ ,‬הנזכר באמצע ובסוף‪ ,‬הוא תוספת לסיפור‬
‫המקורי‪ .‬קרוב בעיני שהעדר זה הוא שאפשר לסופר כתב היד של קטע הגניזה‪ ,‬או לאחד מאבותיו‪,‬‬
‫לתחוב את הביאור הבא‪' :‬דכל קורבניא דהוון מקרבין מן דכורש מלכא הוון‪ ,‬הדא היא "די להון מהקריבין‬
‫ניחוחין לא'י'ל'ה שמיא ומצלן לחיי מלכא ובנוהי" (עזרא ו ‪( ')10‬שכל הקרבנות שהיו מוקרבים מטעם‬
‫כורש המלך היו‪ ,‬שנאמר 'למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך‬
‫ובניו')‪ .‬ביאור זה ממקם את הסיפור בראשית ימי בית שני‪ .‬לא ברור מה חשב הסופר על סופו של הסיפור‬

                                                                                              ‫העוסק בחורבן‪   .‬‬

                                        ‫הסיפור בתלמוד הבבלי בהקשרו‪ :‬אגדות החורבן‬

‫אגדות החורבן בתלמוד הבבלי מרוכזות בפרק החמישי של מסכת גיטין על המשנה (גיטין ה‪ ,‬ו)‪' :‬לא‬
‫היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה‪ .‬ומהרוגי המלחמה והלך יש בו סיקריקון'‪ .‬המשנה עוסקת בדין‬
‫אדמה שהופקעה בידי השלטון הרומי וניתנה למשתפי פעולה עם הרומאים או לגורמים רומיים אחרים‪,‬‬
‫וכעת היא מוצעת למכירה‪    .‬הלכה זו נקבעה ככל הנראה בזיקה לאדמות שהפקיעו הרומאים במהלך‬

                                                                                  ‫ראו הערך ימי הדמים בראשית המרד הגדול‪.‬‬  ‫‪	47‬‬
‫תוספת הפסוק היא שגרמה לכך שבקטע הגניזה נאמר כנראה שבר כמצורא 'נחת לגבי כורש מלכא'‪ .‬ראו עוד‪ :‬מנדל‪,‬‬                        ‫‪4	 8‬‬
‫אגדות החורבן‪ ,‬עמ' ‪ ,146‬הערה ‪ .25‬בכל עדי הנוסח‪ ,‬חוץ מקטע הגניזה‪ ,‬הפנייה היא 'לשלטון'‪ ,‬ביטוי עמום המקשה עוד‬
                                                                                                                         ‫‪	49‬‬
                                                 ‫יותר לזהות את הגורם הנכרי‪ .‬בהמשך מתברר שבראש השלטון עומד מלך‪.‬‬
‫על המונח סיקריקון ראו ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪ ;841‬ספראי‪ ,‬בימי הבית‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .265–264‬וראו עמדתו‬
‫החולקת של דוד רוקח‪ ,‬הערות‪ ,‬עמ' ‪ .127-126‬בכל מקרה‪ ,‬הכול מניחים שמדובר בקרקע שנלקחה שלא כדין מבעליה‬
‫בידי השלטונות הרומיים (ספראי) או בעידודם (ליברמן ורוקח)‪ .‬לביאור ההשתלשלות ההיסטורית של התקנות בדין זה‬
‫ראו בנוביץ'‪ ,‬שעת חירום‪ ,‬עמ' ‪ ;20-18‬שוורץ‪ ,‬האם היהודים‪ ,‬עמ' ‪ .121-120 ,115‬שוורץ מצדד בפירושו של ספראי ומדגיש‬

         ‫את המתח בין המשפט הרומי להלכה היהודית‪ .‬לסתירת פירושו של ליברמן ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,116-115‬הערה ‪.15‬‬

                                                                                                                                              ‫‪578‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44