Page 42 - josephus_volume_two
P. 42
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
עם זכריה בן אמפיקלוס של יוספוס ,והן מעורבותו של זה בהחלטה לבטל את הקרבן לשלום הקיסר .
גדליה אלון אף שייך את זכריה לזרם הפרושי הקנאי .
הערעורים על הזיקה בין הסיפורים החלו בשנות השבעים של המאה הכ' ,והם נבעו במידה רבה
מהפקפוק בערכם של דברי חכמים כמקור היסטורי .יצחק בער טען שאגדות החורבן השני באיכה רבה
נוצרו בארץ־ישראל במאה החמישית בתגובה לגרסה הנוצרית לחורבן המקדש .בער קיבל את הזיהוי
של דרנבורג של בר קמצא עם קומפסוס בן קומפסוס במישור הספרותי בלבד .לדבריו ,בעל האגדה קרא
את האוטוביוגרפיה של יוספוס במהלך המאה החמישית והעביר את תיאור הסעודה מטבריה לירושלים.
מנגד דחה בער את הזיהוי ההיסטורי של זכריה בן אמפיקלוס עם זכריה בן אבקולס בנימוקים פילולוגיים
וספרותיים .לדבריו ,אין דמיון לשוני בין אמפיקלוס לאבקולס ,ומבחינה ספרותית בן אמפיקלוס מתואר
יעבץ ,תולדות ישראל ,ה ,עמ' ;149קלוזנר ,היסטוריה ,ה ,עמ' .210 ,146א"א הלוי ,שערי האגדה ,עמ' ,208-203קיבל את 58
התיאור המשותף ליוספוס וחכמים על ביטול הקרבן כראיה לנכונותו ,אבל סבר שתוקף האגדה אינו בגרעין ההיסטורי,
אלא במסר העקרוני הכרוך בסיפור הדמיוני על קמצא ובר קמצא ,שלפיו אירועים הרי גורל עשויים להיות תלויים 5 9
בהתרחשויות מקריות .ססיל רות' ,קרבן ,קיבל את הזיהוי בין האישים וציין את שתיקתם של ראשי הפרושים כנגד 6 0
העמדה האנטי־רומית של זכריה בן אבקולס .מנחם שטרן תיאר את זכריה בן אבקולס כמנהיג הקנאים לצד אלעזר בן 61
חנניה ,אך לא הכריע בין גרסת התלמוד לדברי יוספוס בנוגע ליזמת ביטול הקרבן (שטרן ,מחקרים ,עמ' ;290-289 ,שם, 6 2
עמ' .)341פלדמן רואה בזכריה את יוזם המהלך ,אולם סבור שכדי להוציאו אל הפועל פנה זה לאלעזר בן חנניה ,מפקד
משמר המקדש ,כדי שיפעיל את השפעתו על חבר הכוהנים המשרתים .פלדמן אמנם מפקפק בסיפור הסעודה התלמודי,
אבל קובע ,שגרסת הבבלי ,שלפיה הצליח זכריה לשכנע את החכמים לדחות את הקרבן ,משלימה ומתקנת את גרסת
יוספוס ,המטיל את האשמה על הכוהנים הקנאים בלבד (פלדמן ,מקורות ,עמ' .)225-224בעלי שתי שיטות אחרות דחו
במידה רבה את דבריו יוספוס בשל דברי התלמוד ,ומתוך כך שחזרו את מהלך האירועים באופן שונה ביותר :י"א הלוי
העמיד ביסוד שיטתו את גישת התלמוד שהחורבן אירע בגלל לשון הרע .לדעתו יש להבחין בין קרבן הקיסר ,שמומן בידי
היהודים ,לבין קבלת מתנות/קרבנות מן הנכרים .אלעזר רק ביקש למנוע קבלת מתנות וקרבנות מן הנכרים ,אך לא את
הקרבן לשלום הקיסר .אגריפס השני ובני סיעתו הם שטענו לפני הקיסר שהיהודים מרדו בו וביטלו את הקרבן לשלומו.
מתוך נאמנות לאגריפס ולרומאים יצר יוספוס מצג שווא כאילו אלעזר ביטל הן את קבלת הקרבנות והן את העלאת
הקרבנות בעבור הנכרים (הלוי ,דורות הראשונים ,עמ' .)28-23משה אויערבך עמד ביתר חריפות על ההבחנה בין קבלת
קרבנות ומתנות מן הנכרים להעלאת קרבנות על ידי היהודים .לדבריו ,מעולם לא נהג בבית המקדש באופן קבוע קרבן
לשלום הקיסר .אמנם מדי פעם בפעם נתקבלו מתנות מנכרים ,ותו לא .יוספוס הוא שבדה קרבן קבוע לשלום הקיסר כדי
לטעון שאלעזר והקנאים ביטלוהו (אויערבך ,קרבנות ,עמ' לה-לו) .בהערת הסיום מפנה אויערבך לבבלי ,גיטין ,כראיה
לכך שמדובר בקרבן חד־פעמי (שם ,עמ' לז ,הערה .)21
בניגוד לר' חנינא סגן הכוהנים שאמר 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' (משנה ,אבות ג ,ב) ,וביטא בכך את עמדתם של
הפרושים המתונים 'שהכירו ביתרון של השלטון הרומאי להבטחת החיים המתוקנים בארץ' (אלון ,מחקרים ,א ,עמ' .)45
לתיאור התפתחות המחקר והיחס למקורות חז"ל ראו בן שחר ,היסטוריה ,עמ' ;38-4טרופר ,כחומר ביד היוצר,
עמ' .22-11
את הראיות לתיארוך המאוחר של אגדות החורבן ולרקע הפולמוסי שלהן הציע בער בתיאור יציאת ריב"ז (בער ,ירושלים,
עמ' ,)185-171אך הוא לא התייחס לתאריך חיבורה של אגדת קמצא ובר קמצא .ישראל יובל ,שהמשיך במידה רבה
את שיטתו של בער ,השלים אותו בעניין זה .לדברי יובל ,סיפור קמצא ובר קמצא ,בגרסתו הבבלית דווקא ,נועד לטעון
שהחורבן לא נגרם בגלל עוון חמור ,כפי שטענו הנוצרים ,אלא היה תוצאה של סדרת טעויות וחוסר הבנה .סיפור הסעודה
וההלשנה עוצב בבבלי על פי סיפור הסעודה האחרונה של ישו; בר קמצא מייצג את יהודה איש קריות ,ובעל הסעודה
הוא ישו .הלבנת פניו של בר קמצא בידי בעל הבית בנוכחות החכמים מצדיקה ומסבירה את מעשהו של בר קמצא/איש
קריות (יובל ,שני גויים ,עמ' .)67-66באופן דומה מפרש יובל את יתר אגדות החורבן כהיסטוריה שכנגד כלפי הסיפורים
הנוצריים על החורבן וכלפי סיפורי יסוד נוצריים אחרים (שם ,עמ' .)71-53
לכך נוטה גם דעתו של אפרון ,בר כוכבא ,עמ' ,91הערה .210
581
