Page 38 - josephus_volume_two
P. 38

‫הקיסר לשלום הקרבן ביטול‬

         ‫שכבר ננקטו פעולות מזוינות ספונטניות נגד רומא עדיין אין ביטוי רשמי למרד ואין החלטה למרוד‪.‬‬
         ‫השאלה שהציב אגריפס לציבור היא האם למרוד או לקבל את העול‪ .‬התשובה ניתנה בהפסקת הקרבן‬

                                                                                                        ‫לשלום הקיסר‪   .‬‬
         ‫תיאור ביטול הקרבן לשלום הקיסר נראה כחלק רציף ואינטגרלי מסיפורו של יוספוס‪ ,‬וקרוב לוודאי‬
         ‫שהוא ראה את הדברים במו עיניו‪ .‬לדבריו באוטוביוגרפיה שלו (חיי יוסף)‪ ,‬הוא יצא לרומא כשהיה בן‬
         ‫עשרים ושש (ככל הנראה בקיץ ‪[ 64‬ח"י ‪    ,)]13‬והיה נוכח בירושלים עם פרוץ המרד (שם‪    .)17 ,‬ואולם‬
         ‫השוואת הדיווח שלו במלחמת היהודים לדבריו בחיי יוסף מעוררת כמה שאלות‪ .‬באוטוביוגרפיה שלו‬
         ‫יוספוס מזכיר את ויכוחיו עם המורדים‪' :‬שם מצאתי כבר התחלות של מעשי מרידה‪ ,‬ושרבים מתלהבים‬
         ‫מן הרעיון של מרד ברומאים‪ .‬ניסיתי אפוא להרגיע את המסיתים ושידלתי אותם לחזור בהם' (שם)‪,‬‬
         ‫אולם אין הוא מזכיר כלל את ביטול הקרבן‪ .‬במלחמת היהודים לעומת זאת הוא מזכיר ויכוח פומבי‬
         ‫בין מבטלי הקרבן לתומכים בהקרבה‪ ,‬אך אינו מזכיר את עצמו כאחד התומכים בהמשך ההקרבה‪ .‬הוא‬
         ‫גם אינו מזכיר אף לא שם אחד של מי שהתנגדו למרד‪    .‬ייתכן שאי־אזכור השמות של אלו שביקשו‬
         ‫את המשך ההקרבה‪ ,‬והדילוג על האפיזודה הזו בחיי יוסף נועדו להסתיר את העובדה שיוספוס עצמו‬
         ‫לא התנגד בעצמה‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬למעשיו של אלעזר בן חנניה‪    .‬לאחר הוויכוח הפומבי שלח אגריפס כוח‬
         ‫צבאי‪ ,‬על פי בקשת מתנגדי המרד‪ ,‬כדי להאבק במורדים‪ .‬חיילי אגריפס נהדפו והמורדים‪ ,‬בראשות‬
         ‫אלעזר בן חנניה‪ ,‬פנו לסילוקם בכוח של החיילים הרומים‪ ,‬שישבו באותה העת בירושלים תחת פיקודו‬

     ‫ככלל‪ ,‬החוקרים אכן רואים בהפסקת הקרבן לשלום הקיסר את הביטוי הפורמאלי הראשון למרד‪ ,‬ראו למשל שירר‬                               ‫‪	42‬‬
     ‫(ורמש‪-‬מילר)‪ ,‬היסטוריה א‪ ,‬עמ' ‪ ;486‬שטרן‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ ;290‬הנגל‪ ,‬קנאים‪ ,‬עמ' ‪ ;205‬כהן‪ ,‬יוספוס בגליל‪ ,‬עמ' ‪;192-191‬‬
     ‫גודמן‪ ,‬מעמד‪ ,‬עמ' ‪ .153-152‬מנגד‪ ,‬ראו את הניסוח הזהיר של פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,188‬הערה ‪ֶּ .13‬פר בילדה טוען‬               ‫‪	43‬‬
     ‫שעל אף שיוספוס מציין שלושה אירועים שונים (ובהם הפסקת הקרבן לשלום הקיסר) כפתיחת המרד‪ ,‬למעשה הוא מציע‬                          ‫‪	44‬‬
                                                                                                                                  ‫‪4	 5‬‬
                                                                               ‫סיבות רבות ושונות למרד ולחורבן (בילדה‪ ,‬סיבות)‪.‬‬
                                                                                       ‫חיי יוסף‪ ,‬מהדורת מייסון‪ ,‬עמ' ‪ ,21‬הערה ‪.93‬‬  ‫‪4	 6‬‬

                                                                    ‫על מועד חזרתו של יוספוס ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,28-27‬הערה ‪.121‬‬
     ‫יונתן פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,33‬מציין שרשימת השמות של המתנגדים למרד המוזכרת בכתבי יוספוס קטנה מאוד‪,‬‬
     ‫והדבר מלמד שרבים מבני האריסטוקרטיה אהדו את המרד‪ .‬ג'יימס מק'לרן‪ ,‬זמנים‪ ,‬עמ' ‪ ,276‬עמד על כך שייתכן ויוספוס‬
     ‫לא הזכיר את שמות האנשים‪ ,‬ובפרט הכוהנים הגדולים‪ ,‬שהתנגדו לביטול הקרבן‪ ,‬על מנת ליצור מצג שווא של גוף מאוחד‪,‬‬
     ‫ראו גם כשר‪ ,‬רקע‪ ,‬עמ' ‪ ,84‬הערה ‪ .245‬ייתכן שהשימוש בכינוי הקיבוצי‪ - οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ γνώριμοι :‬הכוהנים‬
     ‫הגדולים ונכבדי העם (מלח' ב ‪ - )410‬נועד להסתיר את העובדה שהללו היו מועטים למדי‪ .‬על הכוהנים הגדולים שנמנו‬
     ‫על חוגי המורדים ראו‪ :‬פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ .42-40‬על ניסיונותיו של יוספוס לטשטש את אחריות הכוהנים‬

                                                             ‫הגדולים למרד ראו שוורץ‪ ,‬יוספוס ופוליטיקה יהודאית‪ ,‬עמ' ‪.88-82‬‬
     ‫ראו למשל את דברי כהן‪' :‬אלעזר‪ ,‬יש להניח‪ ,‬היה מבוצר בבטחה בתוך המקדש‪ ,‬היכן שהיה מלווה בתומכיו ובהם יוספוס'‬
     ‫(כהן‪ ,‬יוספוס בגליל‪ ,‬עמ' ‪ .)194‬גודמן ביקש ליישב בין הגרסות הסותרות בטענה שיוספוס אולי התנגד למרד בראשיתו‪,‬‬
     ‫אך משראה שהשעה משחקת לאלעזר בן חנניה הצטרף אליו (גודמן‪ ,‬מעמד‪ ,‬עמ' ‪ .)159‬ההערכה שיוספוס אכן חבר‬
     ‫לאלעזר עם פרוץ המרד נשענת לא רק על העובדה שהוא מונה למפקד הגליל (מלח' ב ‪ ,)568‬אלא על דברי יוספוס עצמו‪.‬‬
     ‫לאחר שהוא מספר כיצד ניסה למנוע את המרד הוא אומר‪' :‬מתוך פחד פן באמרי דברים אלה ללא הפסקה אקלע לשנאה‬
     ‫ולחשדנות שאני מצדד באויבים ואסתכן בכך שאתפס בידי אלה ואחוסל‪ ,‬נסוגותי ‪ -‬מכיון שהאנטוניה כבר היתה‬
     ‫בידיהם ‪ -‬אל החלק הפנימי של המקדש' (ח"י ‪[ 20‬מהדורת שוורץ‪ ,‬עמ' ‪ .)]68‬אולם בניגוד למשתמע מכאן‪ ,‬הרי שבאותו‬
     ‫הזמן במקדש עצמו היו אלעזר ואנשיו‪ ,‬ואילו מתנגדי המרד כבר נמלטו לארמון הורדוס‪ ,‬לאחר כיבוש העיר העליונה‬
     ‫והאנטוניה (מלח' ב ‪ .)430-429‬סתירה זו והשלכותיה על מעשיו של יוספוס זכו להארה על ידי כהן (יוספוס בגליל‪ ,‬עמ'‬
     ‫‪ )187‬ונתקבלו על ידי חוקרים נוספים (גודמן‪ ,‬מעמד‪ ,‬עמ' ‪ ;159‬פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,43-42‬הערה ‪ ,)130‬להערכה‬

                                                      ‫נוספת של טענה זו ראו‪ :‬חיי יוסף‪ ,‬מהדורת מייסון‪ ,‬עמ' ‪ ,31-30‬הערה ‪.137‬‬

‫‪577‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43