Page 44 - josephus_volume_two
P. 44
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
סיפורים בתלמוד בניגוד לפשוטם בגלל דברי יוספוס; לכל ספרות מסורות ומטרות משלה' .בעשורים
האחרונים גברה ההכרה שיש להבין את המסורות השונות ואף הסותרות ברקע ההיסטורי והאידאולוגי
של מספרי הסיפורים .בער כאמור הפקיע את אגדות החורבן מתחום ההיסטוריה של סוף ימי בית שני
וראה בהן ביטוי לתפיסת ההיסטוריה של היהודים תחת עולה של הנצרות הביזנטית .בער עצמו לא
עסק בנסיבות חיבורו של סיפור ביטול הקרבן ,אבל חוקרים אחרים הסבירו כיצד בסיפור זה על גרסותיו
השונות מהדהדים תנאי הזמן והמקום של המספרים ועולמם .
ענת ישראלי התחקתה אחר נסיבות היווצרותן של אגדות החורבן ועל היחס בין המקבילות בספרות
הארץ־ישראלית והתלמוד הבבלי .לדעתה איכ"ר משקף את גרסתה הראשונית של האגדה ,שנוצרה
בארץ־ישראל בסוף המאה השלישית לספירה .בסיפור אמנם יש הד לאירוע ממשי (ביטול הקרבן לשלום
הקיסר) ,אך מגמתו היא לקבוע שהחורבן אירע בשל 'תאונה' ,שלא היהודים ולא הרומאים התכוונו
אליה .זכריה בן אבקולס מייצג את הנהגת דור החורבן ש'לא מילאה את ייעודה :היא לא התערבה
ולא הייתה מסוגלת למנוע את המריבות ,העוולות והשנאה המיותרים' .הרקע הראלי למסר זה נמצא
בהיסטוריה הפוליטית המורכבת של המאה השלישית .זוהי תקופה של טלטלות מדיניות הדורשות
מההנהגה הלאומית פקחות והכרעות נבונות .לפי השערתה ,האגדה סופרה לראשונה בחוגו של ר'
יוחנן ,ובבית מדרשו גם נוצרה הממרה על ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס .לפיכך היא שוללת את
הזיהוי של המנהיג הקנאי זכריה בן אמפיקלוס עם זכריה בן אבקולס ההססן וחסר ההחלטיות שבאיכ"ר.
כאשר הגיע הסיפור לבבל נערכו בו שינויים ,שהחשובים שבהם :העברת זכריה בן אבקולס לחצר המקדש
והאשמתו בקוצר ראות מדינית וחוסר החלטיות הלכתית ,והוספתם של חכמים הן באולם הסעודה והן
בוויכוח עם ר' זכריה במקדש .שינויים אלו גררו גם את שינוי סיבת החורבן .באיכ"ר הודגש הכישלון
המוסרי של ההנהגה ,שלא ידעה למחות על עוולות חברתיות ,ואילו בתלמוד הבבלי המוקד הוא חוסר
התבונה המדינית של ההנהגה ,שנתגלה בוויכוח בין ר' זכריה בן אבקולס לחכמים .בכך הבליט הבבלי
שוורץ ,זכריה ,עמ' .315ביקורת דומה כבר העלה שנים מספר לפני כן אוריאל רפפורט .בדיונו בתרומת המקורות 6 8
התלמודיים לתיאור המרד הגדול קבע רפפורט שאמנם תופעות בולטות ובהן ביטול הקרבן 'נשתמרו בזיכרון הקולקטיבי
ועלו וצפו מחדש בהקשר אגדי־ספרותי מאוחר' (רפפורט ,מקורות ,עמ' .)120רפפורט אינו פוסל את הזיהויים שהוצעו, 6 9
7 0
אלא רק מצביע על חוסר החשיבות שלהם להיסטוריוגרפיה של המרד. 71
לעיל ,הערה .58
72
ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .16על החורבן כתאונה ראו שם ,עמ' .23-22
על הרקע המדיני לפעילותו של ר' יוחנן ראו שם ,עמ' .102-101ישראלי־טרן גם מציינת שר' יוחנן נטה לעסוק בבחינה
של העבר ,ועל כן הוא הניח ביסוד סיפוריו אירועים היסטוריים ממשיים ,אולם העיבוד הספרותי והאידאולוגי מדגישים
את הלקח המוסרי והרוחני שהוא ביקש להנחיל.
ישראלי־טרן תמכה את דבריה בנוסח הגניזה לאיכ"ר המייחס את הממרה על ענוותנותו של זכריה בן אבקולס לר' יוסי
בר אבון בן הדור השלישי לאמוראי ארץ־ישראל ,מי שהרבה למסור מדברי ר' יוחנן (שם ,עמ' .)22-21 ,16ראו גם רוקח,
זכריה ,עמ' ,56הערה .13דווקא הבבלי ,שמוסר הן את האגדה והן את הממרה על הענווה משמו של ר' יוחנן ,שימר
לדבריה את יוצרה ומוסרה הראשון של אגדה זו (שם ,עמ' .)22לדעתה שובצה ממרה זו בתוספתא ,וכדי לשוות נופך
תנאי הולם שּונה שם האומר לר' יוסי (שם ,עמ' .)16מנדל התנגד לכך בהניחו שהממרה היא משל ר' יוסי בן חלפתא,
התנא בעל העניין בהיסטוריה ,שלו מיוחס גם סדר עולם רבה (מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' ,147הערה ,)27וכך גם דעתו
של רובינשטיין ,סיפורים תלמודיים ,עמ' ,358הערה .92קלמין אינו מכריע בעניין ,אך טוען ששלושת השמות הם תוצאה
של פתיחה מפוקפקת של ראשי התיבות 'ר"י' (קלמין ,בבל היהודית ,עמ' ,207הערה .)48עוד יש להעיר שבכתב יד ב פ
של איכ"ר המוסר הוא רב יוסף.
583
