Page 48 - josephus_volume_two
P. 48
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
הוא בנו של הכוהן הגדול חנניה בן נדבי ,והוא היה מנהיג המרד בשלביו הראשונים .קרוב לוודאי שבני
משפחתו הקרובה של אלעזר לא נמנו עם תומכיו ,אבל מעורבותו במרד מלמדת שחלקים באצולה
הכוהנית הצטרפו לתנועת ההתנגדות לרומא .על אלו יש להוסיף את קבוצת 'המשרתים במקדש'
([ τοὺς κατὰ τὴν λατρείαν λειτουργοῦνταςמלח' ב ,)]409שכללה מן הסתם לא רק את הכוהנים,
אלא את כל מי שקשור לפעולת המקדש ובכלל זה הלויים .בקטע הבא קובע יוספוס שהללו לא נשמעו
לכוהנים הגדולים ולנכבדי העם מפני שהם בטחו במספרם הרב ( ,)τῷ σφετέρῳ πλήθειושיתפו פעולה
עם 'הנועזים שבמהפכנים' ([ τὸ ἀκμαιότατον τῶν νεωτεριζόντωνשם .)]410יש לשים לב שהקבוצה
הראשונה מאופיינת באופן פונקציונלי ,ואילו הקבוצה השנייה על פי הנטייה האידאולוגית .נראה לי
שכאשר יוספוס מתייחס מיד לאחר מכן לקבוצה בשם ( στασιασταίמורדים [שם )]411הכוונה לשתי
הקבוצות שבפסקה הקודמת .לפיכך סבירה מסקנתו של שטרן ,שהשפעתו של אלעזר הייתה מעבר
לחוגי הכהונה והמקדש ,וחלה גם על הקבוצה שבהמשך מכונה אצל יוספוס 'קנאים' .
מידת מעורבותו של אלעזר בן חנניה במרד תלויה באופן שאנו מבינים פעולות נוספות המיוחסות לאדם ושמו אלעזר 90
ובהן לחימה בחיילי אגריפס (מלח' ב ,)424הריגת מנחם ואנשיו (שם )443 ,והמצור על חיילי המשמר הרומי ורציחתם 9 1
(שם .)454-451רוב החוקרים מניחים שמדובר באלעזר בן חנניה ,אולם ייתכן שחלק מהפעולות האמורות נעשו בידי
9 2
אלעזר בן שמעון ,הנזכר כמנהיג הקנאים מעט בהמשך (שם ,)564וראו אילן ופרייס ,שבע ,עמ' .209-203
אביו ,חנניה ,ויתר בני משפחתו של אלעזר ובהם אחיו (שמעון) ודודו (חזקיה) התנגדו ככל הנראה למרד .על חנניה וחזקיה 9 3
מספר יוספוס שנרצחו בידי מנחם ואנשיו (מלח' ב .)441שמעון בן חנניה עמד בראש המשלחת שלאחר ביטול הקרבן 94
ביקשה מפלורוס לפעול נגד המורדים (שם ,)418 ,אם כי יוספוס אינו מציין שחנניה ,אביו של שמעון ,אכן היה כוהן גדול. 95
לחנניה היה כנראה עוד בן ,ששמו נזכר על ידית כד שנמצאה במצדה .על סמך הממצא הארכאולוגי וסיפור אלעזר ביקש
מיכאל וייז ,רעם בתאומים ,עמ' ,102–51לטעון שחנניה בן נדבי היה אחד מראשי הסיקריים והתעתד לעבור למצדה,
היכן שכבר שהה בנו עקביא .כמעט כל החוקרים דחו השערה זו ,אך סביר להניח שבקרב משפחתו של חנניה היו חילוקי
דעות פוליטיים ,שבצוק העתים העמידו אחים מול אחים ובנים נגד אבותיהם .לדחיית השערתו של וייז ראו אשל ,כוהנים
גדולים ,עמ' ,503-502הערה ;31ונדרקאם ,כוהנים גדולים ,עמ' .463-460על המתח והיריבות במשפחת חנניה ראו
גודמן ,מעמד ,עמ' ;160-159פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' .39-38עם זאת ראו לאחרונה דברי קנת אטקינסון ,יוספוס
וארכאולוגיה ,עמ' ,358-357המסתייג מדברי יוספוס לאור הממצא הארכאולוגי ,ונוטה במידת מה לשחזורו של וייז.
שטרן ,מחקרים ,עמ' ;290-289כהן ,יוספוס בגליל ,עמ' ;186-184שוורץ ,יוספוס ,עמ' ,84והערה ;103פרייס ,ירושלים
במצור ,עמ' ;34-27מק'לרן ,זמנים ,עמ' .277-272ראו במיוחד את ההסבר החברתי־הפוליטי של גודמן ,מעמד ,עמ'
160-153לכך שחברי המעמד השליט ,שעמם נמנה אלעזר בן חנניה ,נטו לצאת נגד רומא .נגדם טוען מייסון ,סתירה ,עמ'
,177-173שתיאורו של אלעזר הוא ספרותי מעיקרו ולא היסטורי ,ובנוי על פי דפוסים מוכרים בהיסטוריוגרפיה היוונית־
הרומית ,ועל כן הוא משתלב היטב במבנה הסיפור של יוספוס ואין לראות כאן סתירה לטענתו העקרונית שהאצולה
היהודית התנגדה למרד .ואולם היא הנותנת; ככל שאנו מניחים שדמותו של אלעזר עוצבה מחדש בידי יוספוס ,יש בכך
כדי לקרב אותנו למסקנה ,שאין מדובר רק בצעיר חמום מוח ,אלא שהוא אכן מייצג תחושות ואנשים רבים גם בקרב
המעמדות הגבוהים ומשפחות הכהונה הגדולה.
שתי הקבוצות הללו מופיעות שוב באופן מובחן :יוספוס כותב שבעימות עם הכוהנים הבקיאים במסורת האבות לא האזינו
המהפכנים לדבריהם ( )προσεῖχεν δὲ οὐδεὶς τῶν νεωτεριζόντωνואילו המשרתים במקדש לא הסכימו (לדבריהם) [נ"א:
לא נכחו כלל] ([ ἀλλ᾽ οὐδὲ προσίεσανבחלק מהנוסחים[ οἱ λειτουργοί ]προσῄεσαν :מלח' ב .)]417ואולם על פי חלק
מכתבי היד צריך לגרוס ,οἱ λῃστρικοίמשמע הליסטים או הפושעים לא נכחו כלל ,וראו מלחמת היהודים ,מהדורת מייסון,
עמ' ,318הערה .2623ראו גם מק'לרן ,זמנים ,עמ' ,275–274אם כי לא ברור אם הוא מודע לבעיית הנוסח.
לביטוי στασιασταίככינוי כללי למורדים באשר הם ראו רג'ק ,יוספוס ,עמ' .93ואולם ראו את דיונו של מק'לרן ,זמנים,
עמ' .275–274
שטרן ,מחקרים ,עמ' ;290-289זאת בהתאם לעמדתו העקרונית ,שם ,עמ' ,299–277שהקנאות כאידאולוגיה דתית־
פוליטית וכהתארגנות חברתית כבר הייתה קיימת מראשית המאה הראשונה לספירה .גישה זו רווחה שנים רבות במחקר,
587
