Page 49 - josephus_volume_two
P. 49
רחש ןב ריאמ
מנגד מציין יוספוס חוגים שונים שפעלו לשכנע את אלעזר ואנשיו לחזור בהם מהחלטתם ,ומזכירם
שלוש פעמים :התגובה המידית היא של אלה הקרויים τῶν τε ἀρχιερέων καὶ τῶν γνωρίμων
(הכוהנים הגדולים והנכבדים [שם .)]410לאחר הסירוב של אנשי אלעזר לחזור בהם יש מעין ויכוח
פומביσυνελθόντες... οἱ δυνατοὶ τοῖς ἀρχιερεῦσιν εἰς ταὐτὸ καὶ τοῖς τῶν Φαρισαίων γνωρίμοις :
(נאספו בעלי השררה ,הכוהנים הגדולים ונכבדי הפרושים [שם .)]411בהמשך הם מצרפים אליהם גם
את ( τοὺς ἐμπείρους τῶν πατρίων ἱερεῖςהכוהנים הבקיאים במסורת האבות [שם .)]417מאלפת
העובדה שיוספוס אינו מוסר ולו שם אחד של חברי הקבוצה הזאת .ייתכן שהדבר נועד להדגיש את
בדידותו ויחידותו של אלעזר בן חנניה ,אך ייתכן שעם קבוצה זו לא נמנו אישים חשובים ומוכרים .
עוד ראוי לשים לב לנימוקים שהועלו בעד המשך הקרבת הקרבן .בתחילה מסופר שהכוהנים הגדולים
והנכבדים הפצירו בשאר המשתתפים באספה להמשיך בנוהג הקיים .בשלב השני של הוויכוח מופיעים
נכבדי הפרושים וכעת מועלות טענות ענייניות .לאלו מצטרפים הכוהנים המומחים המעידים על הנוהג
שרווח במקדש .נראה אפוא שבעוד שתי הקבוצות הראשונות (הכוהנים הגדולים והנכבדים) הן קבוצות
פוליטיות המייצגות אינטרסים מעמדיים ,נכבדי הפרושים והכוהנים המומחים אינם מייצגים מעמד
או קבוצת אינטרס רחבה יותר (עמדת הפרושים או הכוהנים הפשוטים) ,אלא זוהי קבוצה המורכבת
מבעלי ידע .
יוספוס מספר שהוויכוח התנהל לפני העם בהר הבית ליד שער הנחושת .כוונתו לשער ניקנור שחיבר
את עזרת הנשים לעזרת ישראל .הוויכוח התקיים אפוא בלב חצר המקדש ,במקום שבו כוהנים וישראלים
יכלו להשתתף .יוספוס מביא בהרחבה את נימוקי התומכים בהמשך ההקרבה ומספר שהמתנגדים כלל
לא הקשיבו לטענות ,וחלקם לא נכחו בדיון .היבט אחד של הוויכוח במקדש הוא הזיקה בין טיעונים
שאפשר לכנותם הלכתיים לטיעונים המדיניים .לדברי יוספוס ,אלעזר בן חנניה שכנע את המשרתים
במקדש שלא לקבל עוד מתנות או קרבנות ( )δῶρον ἢ θυσίανמנכרים (שם .)409בהמשך אומר
אך בשנות השישים והשבעים של המאה הכ' נדחתה בידי כמה חוקרים ובראשם מורטון סמית ,קנאים ,שגם סקר בהרחבה 9 6
את המחקר עד זמנו .לדעת סמית היו הקנאים איכרים מנושלים מיהודה שנפגעו קשה מהמלחמה ויצאו לפעולות נגד
רומא ונגד האריסטוקרטיה היהודית .גישה זו הרחיב ופיתח ריצ'רד הורסלי (הורסלי ,קנאים; הורסלי והנסון ,בנדיטים, 97
עמ' .)223-220לפיכך לא ראה הורסלי ,קנאים ,עמ' ,178הערה ,28שום טעם לזהות את זכריה התלמודי עם זה שאצל 9 8
יוספוס .גם מרטין גודמן ,מעמד ,עמ' ,220-219והערה ,22נוטה שלא לייחס חשיבות לקשרים הכוהניים של הקנאים
ורואה בהם קבוצה שנוצרה במהלך המרד .עם זאת ,גישתו של שטרן ,הטוענת לקשר בין הקנאים לבין אלעזר בן חנניה
בשלבים הראשונים של המרד ,עודנה דומיננטית ,וראו הדיון הנרחב אצל לוין ,קנאים .גם יונתן פרייס ,ירושלים במצור,
עמ' ,19-17ובמיוחד הערה ,63מאמץ את גישת שטרן ותומך בהקשר הכוהני של הקנאים ובחלקם בפרוץ המרד ,וראו
גם בן־שלום ,בית שמאי ,עמ' .253-252 ,235אוריאל רפפורט ,ריבוד חברתי ,מסכים שבעיקרון יש קשר בין אידאולוגיה
דתית־פוליטית למעמד חברתי ,אך טוען שדווקא במקרה של האצולה הכוהנית קשר זה אינו מתקיים במלואו ,וקבוצה
זו הייתה מפוצלת בין גישות ואידאולוגיות שונות ומנוגדות.
לעיל הערה .45ססיל רות' ,קרבן ,עמ' ,97-95טען שעל פי ניתוח עמדותיהם של מי שעשויים היו להיות ראשי הפרושים
בעת ההיא (רבן שמעון בן גמליאל [וראו ערכו בספר זה] ,רבן יוחנן בן זכאי ,ר' חנינא סגן הכוהנים) ,מסתבר שהללו
העדיפו שלא לנקוט עמדה ,וחלקם צידדו אולי בעמדתו של אלעזר בן חנניה.
מק'לרן ,זמנים ,עמ' .275ואכן בהמשך אנו מוצאים שצעדים פוליטיים נקטו רק הנכבדים והכוהנים הגדולים (מלח' ב ,418
,)422ואילו הפרושים והכוהנים הבקיאים אינם נזכרים עוד.
מכיוון שכך אינני רואה מקום לסתירה שמוצא מייסון ,מלחמת היהודים ,מהדורת מייסון ,עמ' ,318הערה ,2620בדברי
יוספוס.
588
