Page 52 - josephus_volume_two
P. 52
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
בשעשועים ובאינטריגות' 1 .כל מנהגי הסעודה באיכ"ר אינם עוסקים בסעודה עצמה ,אלא בהקפדתם
של בני ירושלים על ההיבטים החברתיים הכרוכים בהזמנה לסעודה 1 .הדרשה אינה מביעה בשום מקום
הערכה שלילית למנהגים אלו ,הכוללים היכרות מוקדמת עם הסועדים 1 ,הקפדה שלא לפגוע בכבוד
המזמין ורוחב לב כלפי האורחים .גם המנהג שמובא כהקדמה לסיפור המעשה נראה בעיני ביטוי לחברה
מסודרת' :בני ציון היקרים -מה היה יקרותן? לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שהיה נקרא ונשנה'
(איכ"ר ד ,ב) .סיפור בר כמצא ובר כמצורא אינו עוסק במנהגיה המסואבים של החברה ,ואף איננו מתאר
תאונה טרגית ,אלא הוא מתאר פגיעה במזיד במנהגים החברתיים .אין אדם בא לסעודה אלא אם כן
נקרא לה ,כעת משהוא נמצא בסעודה ,גם אם הוזמן בטעות ,תהא זו הלבנת פנים לסלקו .בעל הסעודה
והאורחים פוגעים ביחסים החברתיים העדינים העומדים בלב החברה הירושלמית 1 .בר כמצורא משיב
בפגיעה מכוונת במרקם היחסים העדין שבין העם למלכות .אין כאן היגררות לא מכוונת ליחסי איבה
ומלחמה .שני חלקי הסיפור דווקא מבהירים היטב שאכן אפשר לפגוע במזיד במערכות חברתיות על
ידי הפרת כללי התנהגות בסיסיים :כבוד לאורחים או הקרבת הקרבן לשלום הקיסר .בשונה מגישתו של
מנדל ,המדרש מציע לא רק משל ונמשל או פרדיגמות למערכות יחסים ,אלא גם הסבר היסטורי־תאולוגי,
הנועץ את שורשי החורבן במערכת החברתית של ירושלים ערב החורבן 1 .
בנקודה זו מובאת הממרה העממית 'בין כמצא ובין כמצורא חרב המקדש' .מנדל כבר ציין בצדק
שמדובר בנספח בלבד' ,שאינו שייך לעיקר הסיפור' 1 .אבל נספח זה משנה באופן עמוק את משמעות
הסיפור .על פי הניתוח שהצעתי ,הסיפור אמנם נפתח בטעות הטרגית של השמש ,אבל עיצובו של
הסיפור מלמד ,שהטעות רק חשפה את התהליך החברתי שהוביל לחורבן .הפתגם החותם משיב אותנו
לפתיחת הסיפור והופך את המסר העקרוני על פניו .הפתגם מסיר את האחריות מבעל הבית ואפילו
מהחברה בכללה ,וטוען שהחורבן הוא טרגדיה של טעות לשונית ,ובכך הוא רומז שאין להסיק מכאן
משמעויות תאולוגיות 1 .
הרובד הבא של האגדה נוסף בבית המדרש ,והוא מכיל את שתי ההתייחסויות לר' זכריה בן אבקליס.
נראים בעיני דברי קלמין ,שגם אם תיאור מעשהו של ר' זכריה אכן מושתת על דברי ר' יוסי בתוספתא
(שבת טז ,ז)' :ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל' ,אין לדעת מה היה ההקשר
104ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .13-12
105הזיקה בין סעודה למעמד חברתי בלטה מאוד בחברה הרומית .קבוצות חברתיות שונות שהיו מורכבות מאנשים מאותו
מעמד ,מקצוע דומה וכדומה נהגו לערוך סעודות משותפות בכך לחזק את תחושת האחווה .ממילא השאלה מי בא לסעוד
ומי אינו מוזמן הייתה חשובה .ראו דונאיו ,טיפולוגיה ,עמ' .434-432
106מנהג זה מיוחס ל'נקיי הדעת' שהיו בירושלים .ראו מכילתא דר"י ,משפטים ,מסכתא דכספא ב ,עמ' ;322בבלי ,סנהדרין
כג ע"א .המנהג מתואר במקורות הללו בחיוב .ראו גם ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,א ,עמ' .62
107גם אצל סופרים רומים הייתה הסעודה הזדמנות לבחינת מערכת היחסים החברתית ,ופגיעה במהלכה התקין פירושה
פגיעה ביחסים החברתיים .ראו למשל קטולוס ,12 ,ואת הפרשנות המאלפת אצל נאפה ,קונביביום ,עמ' .387-386
108פרשנות דומה נרמזה כבר אצל גפני ,ירושלים ,עמ' .43-44עלי יסיף ,סיפור העם העברי ,עמ' ,157שעמד אף הוא על
ההיבט העממי של הסיפור ,ראה בו סיפור אטיולוגי ,התולה את החורבן ברגשות אישיים בלבד ,ולא עמד על ההיבטים
החברתיים הרמוזים בו.
109מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' .148
110פתגם זה השפיע על מקצת החוקרים שנטו להתעלם מהביקורת החברתית שנשמעת בסיפור .ראו הלוי ,שערי אגדה ,עמ'
.205כך גם עולה מדבריו של מנדל לעיל .אפרון ,בר כוכבא ,עמ' ,92-91ראה בסיפור ובפתגם תוכחה חברתית.
591
