Page 54 - josephus_volume_two
P. 54
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
צלם להיכל 1 .פילון טען ,שנאמנותו של העם היהודי מוכחת מנכונותו להעלות קרבנות בעבור השליטים
(שם .)280 ,לענייננו חשוב הדו־שיח בעניין זה בין איסידורוס לפילון:
כאשר ראה איסידורוס המלשין הארסי כי נעמו לגיוס אותם כינויים המעלים אותו מעל לטבע
אנוש ,אמר לו' :אדוני ,עוד תוסיף יותר לשנוא את הנוכחים כאן ואת בני עמם באשר הם,
אם תדע את איבתם כלפיך ואת כפירתם בך .כי בעוד כל בני האדם הקריבו זבחי תודה
לישועתך ,רק הם לבדם לא העלו בדעתם להקריב; וכאשר אני אומר "הם" ,אני כולל גם את
שאר היהודים' .למשמע הדברים קראנו פה אחד' :אדוננו גיוס! מוציאים לעז עלינו ,שכן גם אנו
הקרבנו ואף היקאטומבה הקרבנו! כי אנו לא היזנו את דם הקרבנות על המזבח ונטלנו אחר
כך את הבשר לבתינו לערוך בו סעודות ומשתאות ,כפי שנוהגים לעשות [עמים] אחרים ,אלא
שרפנו כליל את הזבחים באש הקדושה ,ועשינו זאת לא פעם אלא שלוש פעמים .לראשונה,
כאשר קיבלת את השלטון; פעם שניה ,כאשר ניצלת מאותה מחלה קשה ,אשר כל העולם
הנושב נחלה בה עמך; ופעם שלישית ,כאשר הבענו תקוה לנצחונך על הגרמנים' (פילון,
המשלחת לגיוס.)356-355 ,
שני הצדדים (איסידורוס והיהודים) מבינים שהנכונות להקריב למען הקיסר היא הביטוי העליון
לנאמנותם של הנתינים .תשובת היהודים אינה רק הכחשת טענתו של איסידורוס ,שהיהודים אינם
מקריבים בעבור הקיסר ,אלא גם מגלה משהו על תפיסת סוגי הקרבנות בציבור היהודי .מדברי פילון
משתמע שאכילת הקרבן יש בה פחיתות ערך של הקרבן ושל האדם שבעבורו הועלה הקרבן ,ואילו
העלאת הקרבן כולו באש מלמדת על הכבוד הרב שרוחש המקריב הן לקרבן והן לאדם שלשמו הוא
ניתן 1 .לאור זה הגדיל בר כמצורא את אשמתם של היהודים הרבה מעבר לדברי איסידורוס ,והוא
למעשה מציג קטגוריה שהיא היפוכה של דברי הסנגוריה של פילון .בעוד קרבנות הקיסר היו אמורים
להיות קרבנות עולה (לדברי פילון) ,היהודים אוכלים את הקרבנות הללו בלי שהעלו אותם קודם למזבח,
כדרך שעושים הגויים .אכן ,לא נראה שישנו קשר ספרותי בין דברי פילון לבין סיפור בר כמצורא ,אבל
לאור הדמיון בטענות ובמשמעותן ,ייתכן שהאשמת בר כמצורא אינה רק מעשה ספרותי ,כפי שגורס
מנדל ,אלא נטועה בטענות ובטענות הנגד שהועלו במאה הראשונה לספירה בנוגע לקרבנות הקיסר.
הבבלי :אידאולוגיה בבלית או קריאה היסטורית באגדות החורבן?
את הקשרים בין האגדה הבבלית למדרש איכ"ר כיניתי לעיל 'קשרים גנטיים' .לצדם ציינתי לקיומם
של הבדלים בולטים ,ולאלו יש להוסיף כמובן את המסגרת השונה .בבבלי זוהי האגדה הפותחת את
התיאור הארוך של החורבן השני ,ובאיכ"ר מופיעה האגדה במסגרת תיאור מנהגי הסעודה של אנשי
ירושלים .ההבדלים בין האגדות הוסברו על רקע התרבות הבבלית ,וחוקרים הדגישו פנים שונים של
תרבות זו .רובינשטיין ,קלמין ומנדל ציינו בעיקר את הדומיננטיות של חכמים כמנהיגים דתיים ופוליטיים
עמ' ,415שהעלאת קרבנות על ידי הקיסר היא ביטוי לרצונו הטוב ולכך שהקיסר משמש מעין מתווך בין האל המקומי
לתושבי הארץ.
115על ההקשר ההיסטורי של אירוע זה ראו בערך צלם בהיכל.
1 16על פי תפיסתו של פילון ,העולה היא הקרבן המעולה ביותר ,שכן הוא מבטא את ההתמסרות המוחלטת לאל .לסוגי
הקרבנות ומשמעותם אצל פילון ראו לאונהרדט ,עבודת האל ,עמ' .248-241
593
