Page 56 - josephus_volume_two
P. 56
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
המקדש ומשרתיו נתונים למרותם 1 .ואולם מן הראוי לשים לב שגם אצל יוספוס עיקרי הטיעונים
ההלכתיים ניתנים מפי נכבדי הפרושים (מלח' ב .)413-412הכוהנים הבקיאים במסורת האבות מובאים
רק בשלב הבא .מסתבר אפוא שגם לדעת יוספוס הייתה לחכמי ההלכה מעורבות אם לא למעלה מזה
בכל הנוגע לעבודת המקדש 1 .
בסיפור הבבלי יש אזכור ברור של רומא .בעדי הנוסח השונים של איכ"ר מדובר על 'שלטון'' ,מלכא'
ואולי אפילו 'כורש מלכא' ,אך בבבלי נאמר' :אזל אמר ליה לקיסר' .המילה 'קיסר' מכוונת רק לקיסרי
רומא ולא לשליטים אחרים -הללו מצויינים במילה 'מלך' 1 .נוסף על כך ,באיכ"ר הסיפור מסתיים
בחורבן' :מיד שלח ואחריב היכלא' ,בלי לציין דבר על פרטי המערכה הצבאית והמפקדים הרומים.
הבבלי ,לעומת זאת ,מביא רק את דברי ר' יוחנן על ענוותנותו של ר' זכריה ,ומיד לאחר מכן מספר' :שדר
עלוייהו לנירון קיסר' (שלח עליהם את נירון קיסר) .בכך שומר הבבלי על קרבה רבה יותר להיסטוריה
של המרד הגדול .הרי ביטול הקרבן היה רק השלב הראשון ,שלאחריו ,בזמנו של נירון כפי שמציין הבבלי,
החלה המערכה הצבאית ,שבסופה התרחש החורבן 1 .
הקרבה בין הבבלי לאיכ"ר אינה ניתנת להכחשה ,ויש לראות את הסיפור הארץ־ישראלי כתשתית
ראשונית לבבלי 1 .ואולם אין להסתפק בטענה שהתרבות הבבלית והאידאולוגיה הסתמאית חוללו
את השינויים הרבים בגרסת הבבלי .הסברים אלו יפים כדי לנמק את נוכחותם של חכמים במקום חכם
1 20עסק בכך במיוחד קלמין ,בבל היהודית ,עמ' .48-47מעירים על כך גם אפרון ,בר כוכבא ,עמ' ;91ישראלי־טרן ,אגדות
החורבן ,עמ' ;18מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' ,153הערה .39אצל רובינשטיין נטועה סוגיית הבבלי כולה בעולמם של
החכמים .ראו במיוחד רובינשטיין ,סיפורים תלמודיים ,עמ' .169-165אכן כבר אצל התנאים יש ביטוי לדימוי של החכמים
כמפקחים ומנהלים של סדרי המקדש ,למשל משנה ,סוטה ט ,ט; תוספתא ,פרה ג ,ח.
121ואכן איל רגב ,הצדוקים והלכתם ,עמ' ,377-371עמד בהרחבה על התהליך ההיסטורי (להבדיל מהתהליך הספרותי ,שבו
עסקו החוקרים הנזכרים בהערה הקודמת) של כניסת חכמים למקדש .לדעתו החל תהליך זה בימי הורדוס והגיע לשיאו
בשני העשורים האחרונים של הבית השני .אין כמובן מקום לטעון שאלעזר בן חנניה היה 'צדוקי קנאי' כדרך שניסו
להציג אותו באומבך ואחרים (באומבך ,צדוקים ,עמ' ,194 ,186הערה .)82דבריו נדחו כבר בידי פרייס ,ירושלים במצור,
עמ' ,41הערה ;126רגב ,הצדוקים והלכתם ,עמ' ,376הערה .58לדעת הנגל היה אלעזר אריסטוקרט צדוקי ,שחצה את
הקווים למפלגה היריבה (הנגל ,קנאים ,עמ' ;366-358הנגל ודיינס ,ביקורת ,עמ' ,)64אולם גם דבריו אינם נראים ,כפי
שציינו אילן ופרייס ,שבע ,עמ' ,202הערה .53לא נראה שהיריבות הנושנה בין צדוקים לפרושים הייתה בעלת משמעות
בתקופת המרד הגדול.
1 22לדוגמה' :כגון שבור מלכא וקיסר' (בבלי ,שבועות ו ע"ב).
1 23נירון קיסר מוזכר באיכ"ר בסיפור יציאת ריב"ז' :ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי' .אבל משפט זה נמצא רק בעדי
הנוסח לענף א ,הוא הענף הבבלי של איכ"ר ,והוא חסר במרבית עדי הנוסח של הענף הארץ־ישראלי .אמנם בכתב יד
פרמה (פ) נאמר' :אייתון ליה כתבין מן רומי מית נירון והמליכוך בני רומי' ,אך אינני יודע להכריע האם משפט זה אכן
שומר את הנוסח המקורי של המדרש שהגיע לבבל ונשמט ביתר עדי הנוסח מענף ב ,או שמא סופרו של פ הושפע במקרה
זה מהנוסח הבבלי .אם האפשרות האחרונה נכונה (וכך משתמע מדברי מנדל במקרים דומים ,אם כי מנדל ציין זאת
במקרים של שוויון בין פ ל־ב כלפי יתר כתבי היד של ענף ב [מנדל ,איכה ,עמ' ,)]94-93יש בכך כדי לחזק את ההערכה
שבבבל נשמרה מסורת טובה יותר מבחינה היסטורית בנוגע לכרונולוגיה של קיסרי רומא בתקופת המרד ,והבבלי עשה
שימוש מושכל במסורת זו.
124כך קובע במפורש מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' .151קלמין ,בבל היהודית ,עמ' ,49טוען שהסיפור הבבלי נוצר באופן עצמאי
מגרסת איכ"ר ,אולם לא סביר בעיני שהרכבת הברייתא בשבת עם הסיפור העממי התרחשה פעמיים .הפרשנות שהציע
שוורץ ל'ענוותנות' מאפשרת את שלוש היקרויותיו של המונח (תוספתא ,בבלי ואיכ"ר) ,וממילא מוציאה מכלל אפשרות
לקבוע מהו המעשה שאליו כוון המונח (בניגוד לטענת רוקח ,לעיל ,ליד הערה ,66שגרסת הבבלי היא הגרסה הראשונית,
ויש להבין את הענוותנות כלשון סגי נהור).
595
