Page 57 - josephus_volume_two
P. 57
רחש ןב ריאמ
אחד בלבד וכדומה ,אבל אין בהם כדי להסביר את ההקשר המדיני המובהק ואת המודעות הברורה
להשלכות החמורות של ביטול הקרבן .נראה שהמוטיבציה של הבבלי לשנות מגרסת איכ"ר נבעה לא
רק מאידאולוגיה בבלית ,אלא מהרצון לשלב את סיפור קמצא ובר קמצא בנרטיב ההיסטורי הרחב של
תיאור החורבן השני .מכיוון שכך לא יכול הבבלי להסתפק במלשינות סתמית ולפיה היהודים 'אוכלים'
את קרבנות הקיסר ,והוא העניק הקשר מדיני לסיפור כולו.
מהיכן שאב הבבלי את הפרטים השונים? האם סביר להניח שדי היה בכישרונו של העורך כדי להפוך
סיפור פולקלוריסטי לאפיזודה היסטורית? נוכח השינויים המשמעותיים שעשה הבבלי ,בייחוד בנוגע
לתפקידו ולחטאו של ר' זכריה בן אבקולס ,ולאור הקרבה בפרטים מסויימים בין הסיפור הבבלי לסיפור
של יוספוס ,יש מקום לשקול קשר אפשרי בין הבבלי להיסטוריון היהודי .הצעה זו נראית מושכת
במיוחד משום שהבבלי מציג ויכוח מדיני והלכתי הנוגע לפעילות המקדש ,המזכיר את מבנה הוויכוח
אצל יוספוס 1 .מנגד אין להתעלם מהפערים הרבים בין גרסת הבבלי לזו של יוספוס .אפשר אולי לתרץ
את היעדרו של אלעזר בן חנניה בכך שהבבלי חש מחויבות רבה יותר לגרסת המדרש ולדברי התוספתא
בשבת ,ועל כן שימר את שמו של ר' זכריה בן אבקולס ,מה גם שהדבר ִאפשר לו לזהות את שמו של
האחראי לביטול הקרבן עם חכם מוכר .ואולם קשים יותר לתירוץ טיעונו של ר' זכריה בן אבקולס
הנוגע להלכות מומין ולא לבעיית קבלת מתנות מן הנכרים ,והעובדה שהבבלי רואה בקרבן הקיסר מעין
'חידוש' ואינו מודע לכך שזהו נוהג רווח שמוצע כעת לבטלו.
קרוב בעיני ,שכאשר עסקו עורכי הבבלי בסיפור החורבן השני היו בידיהם ידיעות נוספות על אלו
הספונות באיכה רבה ובמדרשים אחרים .ידיעות אלו אמנם לא נוצקו בדפוסים יציבים הניתנים לאיתור
ולהגדרה במבנים טקסטואליים ,דוגמת המדרשים הארץ־ישראליים שהועברו לבבל ,אלא היו בגדר
סיפורים שעברו בעל־פה ובלא מחוייבות לנוסח ולסגנון .הדים והדי הדים של ידיעות אלו חלחלו לתוך
התלמוד הבבלי והשפיעו על עריכתן ועיצובן מחדש של המסורות הארץ־ישראליות .משמע ,בשונה
מהגישה המקובלת שלפיה סיפור קמצא ובר קמצא הבבלי הוא 'סיפור מחדש' של הגרסה הארץ־ישראלית
(איכ"ר) על פי הערכים והתרבות הבבליים ,אני סבור שה'סיפור מחדש' הושפע לא רק מתרבותם של
חכמי בבל ,אלא שיש בסיפור זה הדים לידיעות היסטוריות על החורבן העולות בקנה אחד עם תיאוריו
של יוספוס ,אך אינן תלויות בו 1 .
1 25ביטוי נוסף להעתקת מרכז הכובד נמצא בכך שהסיפור נחתם רק בממרה של ר' יוחנן על זכריה בן אבקולס ,ובכך מוענק
משנה תוקף לסצנה זו .שמו של בר קמצא חוזר פעם נוספת בסיומה של סוגיית החורבן כסיכום כללי' :בוא וראה כמה
גדול כוחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו' (בבלי ,גיטין נז ע"א).
126על דרכו של הבבלי בעיבוד מסורות ארץ־ישראליות ,שאינן מוכרות מספרות חז"ל הארץ־ישראלית ,ועל ניסיונו להציע
נרטיב היסטורי ,ראו במבוא לכרך א ,ח.2
596
