Page 53 - josephus_volume_two
P. 53
רחש ןב ריאמ
המקורי של המאמר ובאיזה מעשה נאשם ר' זכריה .מכל מקום עורך הסיפור באיכ"ר מצא לנכון להצמיד
את המאמר על ר' זכריה לסיפור כמצא ובר כמצורא ,ועל כן שילב את ר' זכריה עצמו בתוך הסיפור
הראשוני 1 .הרובד הבית מדרשי איננו רק 'תוספת' לסיפור העממי ,אלא חותר תחתיו ומציע פרשנות
שונה לחורבן ירושלים .הניגוד בין שני נספחי הסיום מלמד על מגמתו של עורך המדרש .הפתגם העממי
מפרש את החורבן כטעות טרגית ומסיר אחריות מהקהילה .ר' יוסי מצביע על האשם (זכריה בן אבקילס),
אך אינו מסביר מהו החטא .עורך המדרש הביא את דברי ר' יוסי כדי לשלול את הפרשנות של הפתגם
על כמצא ובר כמצורא ,ושילב את מעשהו של ר' זכריה במהלך הסיפור כדי לקבוע מהו החטא .חשוב
לשים לב שהעורך אינו רק מיידע אותנו בדבר הפסיביות של ר' זכריה ,אלא מתערב בקולו שלו כדי לומר
ש'היה בידו למחות ולא מיחה' .כך סוגר המספר כל אפשרות לפרשנות מקלה ,ומצביע בבירור על חטאה
של ההנהגה שלא יצאה נגד העוולות החברתיות 1 .
מה בין איכ"ר ליוספוס? גם כאן עלינו להבחין בין שני הרבדים שבסיפור .ככל שהדברים נוגעים
לסיפור העממי ,אין אפשרות להצביע על קשר של ממש בין הסיפורים .הסיפור באיכ"ר אינו מציע שום
עוגן היסטורי .אין יודעים באיזה מקדש מדובר ,מתי חיו אנשי ירושלים ,וחשוב מכול -מיהו המלך
או המלכות .ניסיונם של החוקרים מאז דרנבורג לקשור את בר כמצורא לקומפסוס בר קומפסוס אינו
מסתבר .אינני יכול לראות דמיון לשוני בין 'כמצורא' או 'קמצא' ל'קומפסוס' ,וההקשר שבו פועלת כל
אחת מהדמויות שונה לחלוטין 1 .גם מבחינה תמטית אין קשר ממשי בין שני התיאורים .בר כמצורא
אינו טוען שהיהודים מרדו בקיסר ,אלא טוען שהם מבזים אותו .הכוהן עצמו כלל אינו מודע להשלכות
האפשריות של דחיית הקרבן ,והחשש מפני חורבן המקדש אינו ניכר .עיקרו של דבר ,חוץ מן העובדה
שבשני הסיפורים יש דחייה בפועל של קרבן הקיסר ,אין שום דבר משותף ביניהם .גם התוספת הבית
מדרשית אינה מקרבת את הסיפור העממי לדיווח של יוספוס .התרומה היחידה שלה היא העוגן
ההיסטורי ,דהיינו שיבוץ שמו של ר' זכריה בן אבקליס ,הקושר את הסיפור לבית שני .פרט זה בפני
עצמו ראוי לציון מפני שהוא מלמד שחכמים סברו שהסיפור אמור להיות קשור לחורבן השני ,ועל כן
חיפשו ומצאו פרטים מתוך עולמם כדי להשלים את הסיפור ולהבהיר אותו.
השוואת הסיפור באיכ"ר לזה של יוספוס אמנם אינה מגלה קרבה כלשהי בין הסיפורים ,אך קריאתו
במקביל להתייחסויות אחרות לקרבן לשלום הקיסר מלמדת שהסיפור המדרשי שמר הדים מסוף ימי
הבית השני .פילון מזכיר פעמיים את התחייבותו של אוגוסטוס לממן העלאת קרבן עולה יומי בבית
המקדש .מחויבות זו היא הוכחה ,לדעת פילון ,לכבוד ולהערכה שרחש אוגוסטוס ליהדות (המשלחת
לגיוס 1 .)317 ,291 ,157 ,פילון נזקק להוכחות מעין אלו על מנת לשכנע את קליגולה להימנע מהכנסת
1 11קלמין ,בבל היהודית ,עמ' .49לכך כנראה רומז גם מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' .149-148רובינשטיין ,סיפורים תלמודיים,
עמ' 164סבור שדווקא בסיפור הבבלי יש הסבר לממרה מפי ר' יוסי.
112התעלמות המנהיגות מבעלי עברה מופיעה במפורש באיכ"ר' :כך היו גדולי ישראל :מאן דעבד עבירה -הופכין פניהם
ממנה .אמר להם הקב"ה :תבוא השעה ואני אעשה להם כן' (איכ"ר א ,ו) .האשמת ההנהגה מופיעה במקומות נוספים ויש
בכך כדי לחזק את המסקנה ,שגם סיפור בר כמצורא בניסוחו באיכ"ר נועד להטיל את האשם על התעלמות המנהיגים
מהבעיות החברתיות .ראו ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .17-16
1 13יצחק בער ,ירושלים ,עמ' ,170-169ניסה לשחזר כיצד התגלגל קומפסוס לקמצא התלמודי .על קלישותה של השערה זו
ראו ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .14-13
1 14אין כמובן הכרח לקבל את פרשנותו של פילון לנוהג של אוגוסטוס .מסתברים יותר דברי שעיה כהן ,כבוד ליהדות,
592
