Page 50 - josephus_volume_two
P. 50
הקיסר לשלום הקרבן ביטול
יוספוס שהמשמעות המעשית של החלטת אלעזר הייתה דחיית הקרבנות לשלום העם הרומי והקיסר,
ומעשה זה היה ראשיתה של המלחמה .ואולם יש לשים לב לפער בין הקביעה העקרונית שלא לקבל
מתנות או קרבנות מן הנכרים לבין ביטול הקרבן שהקריבו היהודים למען הקיסר .בהמשך מתחדדת
ההבחנה בין הטיעון הפורמלי למשמעות המדינית 1 .הכוהנים הגדולים ונכבדי העם הפצירו במורדים
'שלא לבטל את מנהג הקרבת הקרבנות לשלום השליטים' (שם .)410בקשת ההנהגה נוגעת רק לקרבן
לשלום הקיסר ואינה מתייחסת לעיקרון הרחב שלא לקבל מתנות או קרבנות מן הנכרים .רק בשלב
הבא ,בוויכוח הפומבי בשערי המקדש ,שנוכחים בו גם מומחים מתחום ההלכה (נכבדי הפרושים) ,יש
עיסוק בשאלה ההלכתית ,האם לקבל קרבנות מן הנכרים .הטיעון הראשון של המתווכחים הוא מדיני
בעליל' :תחילה הביעו את זעמם הרב על עזות המצח שבמרד' (שם .)412המשפט איננו מתייחס להיבט
ההלכתי אלא קשור לקביעה של יוספוס ,שהפסקת הקרבן לשלום הקיסר הייתה ראשית המלחמה .לאחר
הטיעון המדיני מובאים תקדימים המעידים על הנוהג שרווח בעבר לקבל מתנות וקרבנות מנכרים (שם
.)413-412לסיום מוצג טיעון מדיני נוסף ולפיו הפסקת הקרבן לשלום הקיסר משמעה הכרזת נידוי כלפי
הקיסר והרומאים (שם .)416לאחר מכן הובאו 'הכוהנים הבקיאים במסורת האבות' ,ואף הם העידו
שתמיד נתקבלו קרבנות מאת הנכרים (שם .)418הוויכוח התנהל אפוא בשני מישורים ,על פי טיבם של
המתווכחים .הכוהנים הגדולים ונכבדי העם התרכזו בביטול הקרבן לשלום הקיסר ובהשלכות המדיניות
החמורות .לעומתם דנו הפרושים והכוהנים הבקיאים בפן ההלכתי של איסור קבלת מתנות או קרבנות
לאור תקדימי העבר 1 .
איכה רבה :מהשוק לבית המדרש
בסיפור כמצא ובר כמצורא יש שני רבדים ,כפי שהבחין מנדל :רובד עממי בארמית ורובד בית מדרשי
בעברית .בכל אחד מהרבדים שני חלקים -סיפור ופתגם .כדי לעמוד על גלגולי הסיפור לרבדיו עלינו
לבחון כיצד משתנה המסר של הסיפור ופרשנותו לאירוע ההיסטורי.
99ראו הדיון לעיל ,והערות .21–20
100על ההבדל בין שני סוגי הטיעונים עמד גם שוורץ ,מחקרים ,עמ' .114וראו גם דברי ברנט בעקבות שוורץ (ברנט ,פולחן
הקיסר ,עמ' .)350-349
101יש שטענו ,שהפער בין האיסור ההלכתי על קבלת מתנות או קרבנות לבין ביטול הקרבן של היהודים בעבור הרומאים
מלמד שיש לפקפק בגרסת יוספוס ,ראו לעיל ,הלוי ואויערבך בסוף הערה .58שוורץ הסתייע בפער הזה כדי לשחזר את
העמדה ההלכתית של כל אחד מהצדדים .הוא הוכיח שמאז ומעולם היה איסור על גויים להקריב במקדש ,וכל הקרבנות
שנתקבלו מהם היו בגדר 'מתנה' (לעיל ,הערה .)21טענתו ההלכתית של אלעזר הייתה שגם הקרבה בעבור הגויים ,ובכלל
זה הקיסר ,הרי היא כאילו הגוים עצמם הקריבו במקדש .תשובת מתנגדי אלעזר ,לדעת שוורץ ,מחקרים ,עמ' ,116-113
היא ,שהואיל וקרבנות מן הגויים נחשבו 'מתנות' ,למעשה אסר אלעזר לקבל מתנות מן הגויים ,דבר המנוגד לתקדים
המוכר .יש לשים לב שהפער בין 'קבלת קרבנות מן הגויים' ל'הקרבה בעבור הקיסר' נובע רק מדברי יוספוס ומתבסס על
ההנחה שהיהודים אכן מימנו מכיסם את הקרבן לשלום הקיסר (ושוורץ אכן מדגיש זאת [שם ,עמ' .)]113אבל אם נקבל
את דברי פילון ,שקרבן הקיסר מומן מכיסו (ראו הדיון לעיל) ,אזי דברי יוספוס מובנים היטב :אלעזר אסר לקבל מתנות
מן הגויים ובכלל זה מימון הקרבן היומי לשלום הקיסר ,ועל כן בהעדר מימון עקב האיסור על מתנות ,נדחה גם הקרבן
לשלום הקיסר .לעומת זאת הגיע ריינר אלברטץ ,שליטים נכרים ,עמ' ,130-125למסקנה הפוכה .לדבריו ,דווקא העמדה
העקרונית של מצדדי הקרבן מנומקת היטב במקורות המקראיים המאפשרים ואף מצווים על קבלת קרבנות מן הנכרים,
ואילו עמדתם של השוללים רופפת יותר ומבוססת על מקראות בעלי אופי אסכטולוגי .על אף העניין הרב שיש בניסיונות
לשחזור העמדות ההלכתיות והתאולוגיות ,חובה לציין שהן חכמים והן יוספוס קימצו במילים בעניין הזה.
589
