Page 47 - josephus_volume_two
P. 47
רחש ןב ריאמ
מנדל סבור שהנוסח המורכב של איכ"ר הגיע לבבל ,ושם עובד ונערך מחדש .בדומה לקלמין
ולרובינשטיין ,גם מנדל מדגיש את הדומיננטיות של החכמים הן בסעודה והן בקבלת ההחלטות .
מנדל ממשיך ואומר ,שבניגוד לגרסת איכ"ר ,שבה שליח המלכות מתדיין עם הכוהן ,בגרסת הבבלי
השלטון הנכרי כמעט אינו מופיע ,והמוקד הוא העימות הפנים־יהודי .הסיפור הבבלי מטיל את האשם
על החכמים ,שלא גילו מנהיגות ונגררו לקריקטורה של דיון הלכתי בשעה שעל הפרק עמדו שאלות
הרות גורל .דווקא בבבלי הפתגם נגד ענוותנותו של זכריה בן אבקולס נעשה חלק אינטגרלי של הסיפור
היות שבכך נהפכה מידת הענווה והסובלנות לתקיפות הרת אסון .ה־ ,εὔκολοςאדם נוח לבריות ,נעשה
ל־ - δύσκολοςאדם שקשה לפייסו .מנדל רואה את ה'בבליות' של הסיפור בהתעלמות מהממד
הפוליטי ,הנובע מהמרחק שחש המספר הבבלי מרומא ומעצמתה .
הצעה לניתוח הסיפורים
סיפור ביטול הקרבן לשלום הקיסר מחדד את הקשיים הנצבים לפני המבקש ללמוד מכתבי יוספוס על
דברי חז"ל .לא הרי הקשר בין איכ"ר לבבלי ,כהרי הקשר בין שני מקורות אלו לבין סיפורו של יוספוס.
שני המקורות התלמודיים מציגים שתי גרסות של אותה המסורת ,אך הקשר בין שני אלו לסיפורו של
יוספוס מסתכם בהישרדותה של ידיעה אחת -ביטול הקרבן -וגם זו בהבדל ניכר (ביטול של נוהג
קבוע אצל יוספוס; דחייה בפועל של קרבן ייחודי שנשלח על ידי הקיסר בסיפורים התלמודיים) ,ואילו
שאר הפרטים ,הנוגעים לנסיבות הביטול ולשמותיהם של המעורבים ,שונים לחלוטין .אמנם הן יוספוס
והן חכמים ידעו להצביע על אירוע זה כאירוע המפתח למרד ,למלחמה ולחורבן ,אך כדי לעמוד על
הקשרים בין חכמים ליוספוס יש לבחון את המקורות מחדש בהקשרם ההיסטורי והספרותי.
אי־קבלת קרבנות מן הנכרים -יוספוס
סיפור ביטול הקרבן של יוספוס מופיע סמוך לנאומו של אגריפס ,המסתיים בדרישה לשלם את המסים
ולבנות את הסטווים כביטוי לנאמנותם לרומא .ואכן חלקים מהעם נענו לדרישה זו (מלח' ב ,)405אבל
חלקים אחרים בציבור ,ובראשם קבוצת כוהנים ,ביטלו את הקרבן לשלום הקיסר .יוספוס לא הסתפק
בציון העובדה שהקרבן בוטל ,אלא הציג את נימוקי המבטלים ומתנגדיהם ואת הוויכוח שהתנהל ביניהם
בחצר המקדש.
לענייננו חשוב לעמוד על שני עניינים )1( :מי התומכים ומי המתנגדים להחלטה על הפסקת הקרבן;
( )2טענות הצדדים .יוזם ההחלטה לביטול הקרבן היה אלעזר ,בנו של הכוהן הגדול חנניה .לדברי יוספוס
היה אלעזר ה־ στρατηγόςשל המקדש ,תפקיד חשוב ,המכונה במקורות חז"ל 'סגן הכוהנים' .אלעזר
שניהם הושפעו בעצם מביאורו של מנדל .ראו רובינשטיין ,סיפורים תלמודיים ,עמ' ,350הערה ;32קלמין ,בבל היהודית, 87
עמ' .46היבט נוסף של ה'רבניזציה' של הסיפור הוא הפיכתו של זכריה בן אבקילס שבתוספתא לר' זכריה בן אבקולס,
88
וראו שינויי הנוסח בנוגע לתואר זה הן בגרסת איכ"ר והן בגרסת הבבלי. 89
מנדל ,אגדות החורבן ,עמ' .155
מלחמת היהודים ,מהדורת מייסון ,313 ,הערה .2568כך נהוג להניח בעקבות שירר (ורמש-מילר) ,היסטוריה ,ב ,עמ' ,278
הערה .15ראו גם פלדמן ,יוספוס ,ט ,עמ' ,459-458הערה .dוראו עוד בנספח לערך התאבדות הכוהנים בעת שרפת
המקדש.
586
