Page 65 - josephus_volume_two
P. 65

‫רחש ןב ריאמ‬

       ‫הנבואה לאספסיינוס‬

‫מלחמת ג ‪ ;408-391 ,354-351‬ד ‪ ;629-622‬אבות דרבי נתן נו"א ד; נו"ב ו;‬
         ‫איכה רבה א‪ ,‬ה (עמ' ‪ ;)69-65‬בבלי‪ ,‬גיטין נו ע"א‪-‬ע"ב  ‬

                     ‫מאיר בן שחר‬

                                            ‫מלחמת ג ‪354-351‬‬

‫‪ )351‬כאשר לא חדל ניקנור מהפצרותיו‪ ,‬ובשמוע יוספוס את איומיו של ההמון העוין‪ ,‬עלו בזכרונו חלומות‬
‫הלילה שבהם גילה לו אלוהים את דבר האסונות הצפויים ליהודים‪ ,‬ואת אשר עתיד לקרות לשליטי‬
‫רומא‪ )352 .‬הוא היה בקי בפתרון חלומות וידע לפרש את דברי אלוהים הסתומים‪[ ,‬שכן] בהיותו כהן‬
‫ונצר ל‌[משפחת] כהנים הכיר היטב את הנבואות שבכתבי הקודש‪ )353 .‬באותה שעה נחה עליו רוח האל‪,‬‬
‫וכאשר שיווה לנגד עיניו את החזיונות המחרידים של הלילות האחרונים‪ ,‬פנה לאלוהים בתפילה חרישית‪:‬‬
‫‪' )354‬מאחר שייטב בעיניך להכרית את העם אשר בראת‪ ,‬ומזל [המלחמה] נוטה כולו לצד הרומאים‪ ,‬ובי‬
‫בחרת לגלות את צפונות העתיד‪ ,‬אני מסגיר את עצמי מרצוני החופשי לידי הרומאים ומוכן להמשיך‬

                                 ‫לחיות – ואתה עדי שאני יוצא אליהם לא כבוגד‪ ,‬כי אם כעושה דברך'‪.‬‬

                                            ‫מלחמת ג ‪408-391‬‬

‫‪ )391‬ויוספוס נותר אחרון – בין אם יש לומר שהיה זה מקרה או יד ההשגחה האלוהית – עם אדם נוסף;‬
‫ומכיון שלא רצה להילכד בגורל ולמות‪ ,‬אך גם לא רצה לטמא את ידו בדם בן עמו אם [נגזר עליו] שהוא‬
‫מי שיישאר אחרון‪ ,‬פיתה אותו בשבועת אמונים שיישאר בחיים‪ )392 .‬כך יצא יוספוס בשלום מן המלחמה‬
‫עם הרומאים ועם בני עמו‪ ,‬והובא בידי ניקנור אל אספסיאנוס‪ )393 .‬הרומאים נהרו כולם לראותו‪ ,‬ומפי‬
‫ההמון הסואן שהתגודד סביבו נשמעו קולות סותרים‪ :‬מקצתם הריעו בשמחה על כי נלכד‪ ,‬מקצתם‬
‫השמיעו איומים‪ ,‬ואחרים נדחקו קדימה כדי לראותו מקרוב‪ )394 .‬העומדים מרחוק תבעו בקול להעניש‬
‫את האויב‪ ,‬אך העומדים בסמוך לו העלו בזכרונם את מעשיו והשתאו לנוכח תהפוכות גורלו‪ )395 .‬בקרב‬
‫המפקדים לא היה גם אחד שמראהו של יוספוס עתה לא נגע ללבו‪ ,‬גם אם עורר האיש בעבר את זעמם‪.‬‬
‫‪ )396‬טיטוס הוא שהתרשם במיוחד מעמידתו האיתנה ומכוח הסבל של יוספוס באסונו וחמל עליו בגין‬
‫גילו‪ .‬בזכרו את אומץ לבו בעבר‪ ,‬בעת הילחמו‪ ,‬ובראותו אותו עתה [שבוי] בידי אויביו‪ ,‬עלו בו הרהורים‬
‫על כוחו של המזל‪ ,‬על המפנה הקיצוני [העשוי להתחולל] במלחמה‪ ,‬ועל אי־יציבותם של מהלכי אנוש‪.‬‬
‫‪ )397‬לכן היטה טיטוס את ליבם של רבים לחמול כמוהו על יוספוס‪ ,‬וחלקו בהחלטת אביו להציל את‬

‫יש מקבילה חלקית במדרש משלי‪ ,‬טו‪ ,‬מהדורת וויסאצקי‪ ,‬עמ' ‪ .126-125‬אבל יש לראות בה מקור משני הנשען על אדר"נ‬        ‫‪	1‬‬
‫נו"ב‪ .‬ראו בובר‪ ,‬מדרש משלי‪ ,‬טו‪ ,‬מ ע"א‪ ,‬הערה ט‪ ,‬ובעקבותיו אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .238‬עם זאת נשתמרו במקור זה כמה‬
‫לשונות קדומות‪ ,‬וראו להלן הערות ‪ 4-3 ,1‬לנוסח אדר"נ נו"ב‪ .‬קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,498‬הערה ‪ ,83‬התרשם מהדמיון‬
‫לנו"ב ובייחוד מהשתמרותן של אותן לשונות קדומות‪ ,‬עד שראה בקטע כולו עד נוסח לאדר"נ נו"ב‪ .‬בפרק זה לא ציינתי‬

                         ‫שינויי נוסחאות למדרש משלי כדי שלא לסרבל את מנגנון ההפניות‪ .‬ציינתי לעדי נוסח בהערות‪.‬‬

                                                                                                                  ‫‪604‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70