Page 12 - etmol 60

‫ויצחק בתוכם‪ .‬אולם ביודעם כי הרב שמחה לוצאטו לא יאות‬ ‫עסק‪ ,‬ושבה הגיע להישגים נאים‪ ,‬בסבו‪ ,‬ששמעו יצא לפניו‬
‫להציע אותו כמועמד להסמכה‪ ,‬פנו לרבני העיר פירארה‬ ‫על דרשותיו‪ ,‬ושבין שומעיו היו גם משכילים ואצילים‬
‫והללו כתבו לו סמיכה ושלחוה לונציה‪ ,‬בתמיכת רבני רומא‪,‬‬ ‫ואנשי דת נוצריים‪ .‬באותה שנה התחיל לשרת גם ב״חברת‬
‫וה״וועד הקטן״ החליט לקיימה ברוב של ששה מתוך שבעה‬ ‫תלמוד תורה״ של קהל אשכנזים‪ .‬במשך שנים העסיקוהו‬
‫חבריו‪ .‬יצחק המספר על האירוע בספרו‪ ,‬סבר כי אין פגם‬ ‫פרנסי החברה בתפקידים זוטרים ״בכסף ובמחיר מועט״‪ ,‬עד‬
‫בסמיכה מעין זו‪ ,‬שעקפה את רבני הישיבה בונציה אשר‬ ‫אשר הלך לעולמו הסופר הממונה על תפקיד זה ויצחק‬
‫בראשה עמד הרב לוצאטו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬קיבלו הרב שמחה‬
‫לוצאטו ובני סיעתו את הסמיכה ״באף ובחימה ובקצף‬ ‫נתמנה תחתיו‪ ,‬חרף התנגדותם של בני לוצאטו יריביו‪.‬‬
‫גדול״‪ .‬הם ראו בה פגיעה חמורה במעמדם ובסמכותם‪,‬‬ ‫משקרב רבי יהודה אריה מודינא לשנת השבעים של חייו‬
‫כאילו ״אין רבנים פה ויניציאה יודעים להכתיר״‪ ,‬וניסו בכל‬ ‫וחלה‪ ,‬דאג לנכדו שלא ישאר לבדו‪ :‬״אני זקנתי ‪ -‬הוא כותב‬
‫כוחם לשכנע את חברי ה״וועד הקטן״ שיחזרו בהם מן‬ ‫בסיפור חייו ‪ -‬עם אשתי‪ ,‬אבקש לו מנוח‪ ,‬יטב לו אחר‬
‫האישור שנתנו‪ ,‬אך הדבר לא עלה בידם‪ ,‬ופרנסי העיר עמדו‬ ‫מותנו״‪ .‬שנה אחר־כך נשא יצחק אשה ובאותו מעמד נתכבד‬
‫על דעתם‪ ,‬כי ״מה שעשוי עשוי״‪ .‬לפיכך החליטו בני‬ ‫בתואר ״חבר״ בישיבה‪ ,‬שהיא המדרגה הראשונה במדרגות‬
‫לוצאטו לשגר אל רבני פירארה איגרת בשם רבני ״הישי­‬ ‫הסמיכה לרבנות‪ .‬במשך שלוש שנים חי בבית חמו שדאג‬
‫בה״ ובה גזרו עליהם שישובו מדיבורם‪ .‬משסירבו הללו‬ ‫למחסורו וכל אותו זמן‪ ,‬כדברי הסב‪ :‬״היה הולך ומתעסק‬
‫להיענות לתביעה‪ ,‬בא הרב שמחה לוצאטו לבית״הכנסת של‬
‫האשכנזים‪ ,‬שאליו השתייך‪ ,‬״והטיל חרם בשמו ובשם כל‬ ‫בלימוד ודרשות ומלאכת הדפוס כיד ה׳ הטובה עליו״‪.‬‬
‫הישיבה לבל יקראו בשם רב רמורנר לשום אחד‪ ...‬אם לא‬ ‫במרוצת השנים נולדו לו לפחות שני בנים‪ .‬בשנת ת״ח‬
‫יצוה זה מעלת הישיבה״‪ .‬כך הועמד הציבור בפני שני‬ ‫)‪ (1647‬נבחר כחבר בקהל האיטליאני ובוועד שלו‪ ,‬השתתף‬
‫חרמות סותרים זה את זה‪ :‬החרם של הרב שמחה לוצאטו‪,‬‬ ‫בישיבותיו והיה פעיל בכל הנעשה בו‪ .‬באותה שנה מת הסב‬
‫שאסר לקרוא ליצחק מן הלויים בתואר ״מורנו״ והחרם של‬ ‫יהודה אריה מודינא לאחר מחלה ממושכת והוא בן שבעים־‬
‫רבני פירארה‪ ,‬הכלול בנוסח סמיכתם‪ ,‬נגד אלה שלא יקראו‬ ‫ושבע‪ .‬מאז שזורות קורות חייו של יצחק במאבקים‪ ,‬שהוא‬
‫מתארם בחיבורו‪ ,‬נגד הקמים עליו ובמיוחד נגד ראש‬
‫בתואר זה‪.‬‬ ‫הישיבה‪ ,‬הרב שמחה לוצאטו ובני ביתו‪ ,‬אשר ניסו לחסום‬
‫באותם הימים נתחלף ה״וועד קטן״ וחברי הוועד החדש‬ ‫דרכו אל תפקידים שהיו נחלת סבו‪ ,‬ושיצחק סבר כי מן הדין‬
‫נטו לצד בני לוצאטו‪ .‬אף־על־פי־כן‪ ,‬לא היתה שום אפשרות‬ ‫שיימסרו לו‪ ,‬אם בזכות אבות ואם בזכותו עצמו‪ .‬ואמנם‪,‬‬
‫לבטל החלטה מן העבר‪ ,‬אלא על ידי כינוס ״הקהל הגדול״‪,‬‬ ‫מאבקיו נשאו פרי‪ ,‬ולפי סיפורו השיג במוקדם או במאוחר‬
‫וכפי הנראה היו סיכויים קלושים לכנסו ולהביאו לידי‬ ‫את רוב מבוקשו‪ :‬תואר ״מורנו הרב״‪ ,‬משרת ״חזן״ בקהל‬
‫הסכמה‪ .‬ומכיוון שכך‪ ,‬ביקשו חברי הוועד החדש ורבני‬ ‫איטליאני‪ ,‬משרת סופר ב״חברת תלמוד תורה״ ותפקידים‬
‫ה״ישיבה״ ומצאו מוצא של פשרה‪ :‬שתישאר הסמכתו של‬
‫ר׳ יצחק בתוקף‪ ,‬ועם זאת לא יוכל להיקרא ״מורנו״ עד‬ ‫אחרים‪.‬‬
‫שימלאו לו ל״ה שנים‪ .‬וכן הוסיפו תנאי‪ ,‬שבהגיע ר׳ יצחק‬
‫לגיל ארבעים לא יוכל להיות ״מורה הוראה״ ‪ -‬כפי שקבעו‬ ‫סמיכה מפירארה‬
‫רבני פירארה בסמיכתם ‪ -‬אלא אם יעמוד למבחן בפני שני‬
‫כאמור‪ ,‬הוסמך יצחק ל״חברות״ ביום חתונתו‪ .‬כעבור‬
‫רבנים מן ה״ישיבה״‪ .‬תנאי זה לא נתקיים בסופו של דבר‪.‬‬ ‫שתים־עשרה שנה החליטו פרנסי העיר‪ ,‬חברי ה״וועד‬
‫הקטן״ של הקהל‪ ,‬להכתיר ״איזה בעלי תורה לרבנים״‬
‫מלאכות הרבה‬
‫מפת העיר הע תיקה‬
‫תפקידים ומלאכות הרבה היו מנת חלקו של ר׳ יצחק ומכל‬
‫אלה הוציא‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬בדוחק את פרנסתו ופרנסת בני‬ ‫‪12‬‬
‫ביתו‪ .‬הוא היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬חזן‪ ,‬דרשן וסופר קהל ומלמד‪ .‬הוא‬
‫היה מדפיס ומגיה ספרים‪ ,‬מחבר שירים לעת מצוא‪ ,‬בעיקר‬
‫לחתונות‪ ,‬מנסח איגרות‪ ,‬שטרי ״תנאים״‪ ,‬המלצות למקבצי‬
‫נדבות‪ ,‬ומתרגם תעודות מעברית ל״נוצרית״‪ ,‬משמע‬
‫לאיטלקית‪ .‬כמו״כן עסק בתיווך ובשדכנות‪ ,‬וכן קיבל תש­‬
‫לום מעיסוקו ברבנות‪ .‬בספרו הוא מספר על עיסוק בשבוע‬
‫אחד‪ :‬פסל ספר תורה‪ ,‬הטריף עוף וטיפל בהחזרת סחורות‬
‫גנובות‪ ,‬היינו סחורות שנקנו בתום לב בידי סוחרים יהודים‬
‫והוחזרו לבעליהן תמורת תשלום‪ .‬פעולה זו נעשתה באמצ­‬
‫עות רב‪ ,‬כדי שזהות הקונה לא תיוודע ברבים‪ .‬הוא עסק גם‬
‫בכתיבת ״סגולות״ ובמעשי אלכימיה‪ .‬לפי תעודה איטלקית‬
‫נחשד במעשי כישוף‪ ,‬ונתבע למשפט בפני בית‪-‬דין‬
‫האינקוויזיציה שבונציה‪ .‬משפטו התנהל בין השנים ‪- 1658‬‬
‫‪ ,1661‬ובמהלכו הוחרמו כתבי‪-‬היד שבביתו‪ ,‬רובם ככולם‬
‫בעברית‪ .‬לבסוף לא נמצאו ראיות מספיקות להרשעתו‬
‫והתיק נסגר‪ .‬הוא חיבר גם ספרים ומאמרים בתחומים‬
‫מגוונים והוציא לאור ספר בשם ״מעשי חכמים״‪ ,‬אגדות‬
‫התלמוד מלוקטות מספר ״עין יעקוב״ עם פירושים‪.‬‬
‫האוטוביוגרפיה שלו ״מדבר תהפוכות״ נשארה בכתב‪-‬יד‬
‫ונתפרסמה לראשונה בכתב‪-‬העת ״הצופה מארץ הגר״ שיצא‬
‫לאור בבודפשט בשנים ‪ 1912-1911‬לא לפי המקור‪ ,‬אלא לפי‬
‫העתקה ועכשיו יצאה לאור לפי המקור שבספריית ״אמברוזי‪-‬‬

‫אנה״ במילנו‪.‬‬