Page 15 - etmol 102

‫דירה ליד ביתו המפואר של חיים פואה‪,‬‬

‫ולא עשה סעודה בשבת ראשונה שנכנס‬

‫לדירה‪ ,‬כמנהג ירושלים‪ ,‬״מפני תוקף‬

‫ההוצאות שעברו עלי״‪ .‬בדעתו היה‬

‫לעשותה בשנה שלאחריה‪.‬‬

‫הכותב שלח את איגרותיו לא רק‬

‫משום שביקש לעשות תעמולה לעליה‬

‫אלא גם משום שאחד מפני הקהל‬

‫בקארפי ביקשו להודיעו על דרך הנסי­‬

‫עה ועל החיים בירושלים‪ .‬לא איש‬

‫דמיונות היה ולא ביקש לכתוב על‬

‫דברים מוזרים ומשונים אלא דבריו‬

‫שקולים ובדוקים‪ .‬כל שסיפר הוא ״ממה‬

‫שנתברר לי וראיתי בעין״‪ .‬על‬

‫האנשים‪ ,‬הדתות‪ ,‬המנהגים‪ ,‬המקומות‬

‫הקדושים וכל מה שתייר בעל עין חדה‬

‫ובוחנת מבקש לראות‪.‬‬

‫זמן בואו היה בימים שהם מן הקשים‬

‫ביותר שידעה ירושלים‪ .‬לא קשה‬

‫לדמות לנפשנו ההירהורים שעלו בדע­‬

‫תו של הכותב‪ .‬להעלים את העבר על‬

‫היהודים בעיר לא יכול‪ ,‬כי שמועות‬

‫תגענה לאיטליה בדרכים שונות‪ ,‬ולא‬

‫כומר מתושבי העיר‬ ‫עוד אלא שירושלים זקוקה מאוד לסיוע‬ ‫איש ירושלים‬

‫ירושלים הלא‪-‬יהודים הוא אומר‪:‬‬ ‫הגולה ונמצא שהוא נועל דלת בפני‬
‫״ועתה שניתן רשות למשחית לחבל ח״ו‬
‫עושין נאצות ליהודים״‪ .‬וכן הוא אומר‪:‬‬ ‫מבני עמנו יותר ממה שהיתה מיום גלות השלוחים‪ .‬אם יספר פרשת העובר‬
‫״ולהיות עת צרה אין עושין שמחה‬
‫כמעט ואפילו בנישואין״‪ .‬והוא מספר כי‬ ‫ישראל מעל אדמתם‪ ,‬כי מדי יום ביום עליהם יימצא מונע ממיודעיו לעלות‬
‫אחד מן העולים‪ ,‬מתתיה ריאטי‪ ,‬לא‬
‫נוכח בברית של בנו ״לסיבת ההלש­‬ ‫לירושלים‪ .‬ומפליא כיצד פסע בטוחות‬ ‫באים יהודים רבים לשכן בה״‪.‬‬
‫נה״‪ ,‬כלומר היה חבוש בבית‪-‬הסוהר‪,‬‬
‫וכי הפרנס יצחק גאון ״עומד צפון‬ ‫בין שתי מחשבות אלה שהתרוצצו‬
‫ונסתר מחמת הלשנה כזו שחדש בביתו‬
‫בקרבו‪ .‬באיגרות ראשונות סיפר על‬
‫בניין בלא רשות״‪.‬‬
‫הרפתקאותיה של השיירה בדרך וקצת‬
‫כל זה מחייב שהגולה תיחלץ לפדות‬
‫את ירושלים מסבלותיה ושיהיה‬ ‫על סבלות ירושלים‪ ,‬ובזאת לא יצא‬
‫בתמיכתה סיוע שיש בו ממש להצלתה‪.‬‬
‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שבכל מקום שהוא‬ ‫״כפעם בפעם לקראת נחשי״ם כדי שלא‬
‫מספר בסבלותיה של ירושלים שם אתה‬
‫מוצא הבעת תקוה שמצב זה הוא בן‬ ‫מלבד רבנים וחכמים היו בשיירה לנעול דלת בפני לווי״ם״‪ .‬נחשים ‪-‬‬
‫חלוף‪ .‬גם סיפורו על מצב הדיור‬
‫והבניינים היפים שכמה מבני איטליה‬ ‫סוחרים וסתם אנשים‪ .‬אין ספק שהכותב ערומים ובעלי תככים‪ ,‬הם המושלים‬
‫בנו‪ ,‬לא סיפרו אלא כדי לפתוח להם‬
‫פתח להחיש ולהוציא מחשבתם לעלות‬ ‫היה החשוב שבהם‪ ,‬שאם לא כן לא היה והתושבים המוסלמים‪ ,‬ולווים הם יהודי‬
‫לארץ‪ .‬והמגמה הממשית של איגרת‬
‫בוקעת ועולה מדבריו‪ ,‬שאחרי שתש‪-‬‬ ‫עומד בראשה‪ .‬על אחת כמה וכמה איטליה שיש את רצונם לעלות‪ .‬ואכן‬
‫קוט הארץ ״יניח חיי שעה ויעסוק בחיי‬
‫עולם‪ ...‬שאין תורה כתורת ארץ‪-‬‬ ‫שהוא אשר ביקש לעורר את בני קארפי בסוף האיגרת יאמר‪ :‬״ממה שכתבתי אל‬

‫ישראל״‪.‬‬ ‫לעלות לירושלים‪ .‬הוא היה תלמיד חכם היקר בני יצ״ו ישמע פרטים אחרים על‬
‫הכותב היה בעל שאר רוח ודבריו‬
‫שובים את הלבבות‪ .‬את האיגרת אפשר‬ ‫כפי שאפשר להיווכח מדבריו ומעצם אופנים מתחלפים קצתם קול ענות‬
‫לחלק לשמונה חלקים‪ ,‬שכל חלק הוא‬
‫יחידה לעצמה‪ .‬אחרי דברי הפתיחה‬ ‫רצונו לעסוק בקבלה ולהקדיש לכך כל גבורה וקצתם קול ענות חלושה״‪ .‬לומר‬
‫שהזכרנו הוא מדבר בהרכב האוכלו‪-‬‬
‫סיה‪ .‬מלבד היהודים מצויים בירושלים‬ ‫עתותיו ״במקום הקודש הזה שהנני פנוי לך שנוסח האיגרות ששלח אל בנו היה‬

‫‪5‬ו‬ ‫מכל מחשבה״‪ .‬אמור מעתה שבעירו שונה‪ .‬בהן‪ ,‬שהופנו אל הבן שצריך היה‬

‫היה טרוד אם בעסקי הרבנות ואם בעס­ לכלכל אותו‪ ,‬תינה את צרותיה של‬

‫קי הקהל ואולי גם שלח ידו במסחר‪ .‬ירושלים וכתב ביתר אריכות על‬

‫העולים היו מפקידים את כספם באר­ ההרפתקאות שעברו עליו‪ ,‬מה שאין כן‬

‫צם בידי קרובים או נאמנים והללו היו באיגרת שנשלחה אל אחד מן החשובים‬

‫שולחים להם את הפירות לירושלים שבקהל‪.‬‬

‫לשם פרנסתם‪ .‬עניים היו מקבלים באיגרת ששלח דניאל פינצי לידידו‬

‫״הספקה״ מקהילתם או שהיו מתפרנסים בקארפי ביקש לספר את האמת‪ ,‬אבל‬

‫מכספי התרומות לארץ‪-‬ישראל שנשלחו בזהירות‪ .‬בכל עניין ועניין הוא‬

‫מאיטליה על‪-‬פי ״ליסטה״ )רשימה(‪ .‬מטפטף טיפין‪-‬טיפין על המצב ומבליע‬

‫מחבר האיגרת לא היה מן העניים אבל גזירות שונות‪ .‬דרך משל‪ ,‬בהזכירו את‬

‫גם לא מן העשירים‪ .‬הוא מודה למסיי‪ -‬הכותל המערבי‪ ,‬כתב‪ :‬״עתה שהוא עת‬

‫עיו שבשל תמיכתם יכול הוא למלא את מנגד גזרו הק״ק שלא תהיה בו דריסת‬

‫רצונו לעסוק בתורה בשקט‪ .‬כסף או רגל״‪ ,‬וזו גזירה שנתחדשה כמה ימים‬

‫רכוש שהיה לו מסר בידי בנו‪ .‬בעלותו אחרי שהגיע לירושלים‪ .‬גם נבצר ממנו‬

‫היה מצבו דחוק‪ ,‬וחיכה ״שישלח בני לבקר במקומות הקדושים ״ואילו‬

‫יצ״ו הפרנסה שלי״‪ .‬מעשרה ציקיני הורשנו ללכת חוץ לעיר‪ ...‬כבר הייתי‬

‫)סוג כסף איטלקי( ראשונים שהיו בידו לחברון״‪ ,‬״ולהיותי חושש לצאת חוץ‬

‫מקופת ארץ‪-‬ישראל שבעיר מגוריו‪ ,‬מהחומה שלא יעלילו ח״ו כמנהג לא‬

‫נטלו חלק הוא ומשה פינצי‪ .‬הוא שכר חזרתי מעולם לבתי חיים״‪ .‬ועל בני‬