Page 105 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 105
ירושלים והמקדש בקומראן
ומקדשו (למשל' :רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך
ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו' [ברכת המזון] ,או:
'נאמן אתה ה' ונאמנים דבריך [ ]...רחם על ציון' [ברכות ההפטרה]) 12.רק הידיעה הברורה שבן
סירא חי הרבה לפני חורבן הבית מורה שבקשותיו ,הדומות כל כך בלשונן ובעניינן ,נאמרו עוד
בהיות הבית על מכונו ,ובהיות לישראל אוטונומיה (תחת מלכות בית סלווקוס) ,מעט קודם מרד
החשמונאים .באוונגליון של לוקס נאמר על שמעון' ,איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל' (ב,
כה) ,ועל נביאה אשר 'הודתה לה' ותדבר עליו [על ישו] באוזני כל המחכים לגאולה בירושלים'
(שם ,לח) .שני אנשים אלו היו במקדש לפני לידתו של ישו ,שנים רבות לפני חורבן הבית.
ציפייה חזקה זו לגאולה היא המשתקפת גם במזמור לירושלים מקומראן :אלו הם 'דורות
חסידים תפארתך המתאוים ליום ישעך' ,שעליהם נאמר 'כמה קוו לישועתך ויתאבלו עליך תמיד'13.
אמנם בחוגים כתתיים הייתה לציפייה למקדש אחר ולירושלים אחרת משמעות מובהקת יותר,
הכרוכה בהתבדלות מאלו הניצבים על מכונם .אולם עצם האבל על ירושלים עוד בהיותה על תלה
אינו חידוש של חוגים פורשים או כתתיים ,אלא הוא חלק מפניה של התקופה .ייתכן כי תחושה זו
של פגימּות במצב האומה ובעבודת האל ,שהייתה רווחת ודומיננטית בימי בית שני,
היא שאפשרה לעם ישראל – כעבור זמן – להתמודד עם מציאות פגומה לגמרי ,היא
המציאות שנוצרה עם חורבן הבית .גם לשון תפילתו של בן סירא ,הכורכת את תקומתה של
ציון בהתגשמות דבריהם של הנביאים ,דומה ללשון המזמור שבו אנו עוסקים.
איזוהי 'ציון' זו שלישועתה מקווה המשורר? זו העיר ירושלים ,שכן המשורר מדבר על
'רחובות תפארת' שלה ועל דורות ה'דרים' בה ,ומדבר על כך שהעיר תרום ותרחב (ראו להלן).
ואולם הוא מדבר לא רק על 'בניה' של ציון ,אלא גם על 'ידידיך עליך נלוו' .אלו הם הגרים,
הנלווים על אלוהי ישראל ועל עם ישראל .פסוק זה אינו מניח לפרש את 'ציון' כעיר בלבד,
אלא – כמצוי במקרא – היא גם מייצגת את עם ישראל ,שהרי הגרים לא נלוו על ירושלים ,במובן
המצומצם של המילה .טשטוש תחומים זה הופך את הפירוש בפסוקים לא מעטים של המזמור
לפתוח :הם יכולים להתייחס לעיר או לעם.
תקומתה של ציון כרוכה בטיהורה (האות ט) .הפועל משמש ככל הנראה בסביל והמשורר
אינו מדבר על אנשים נכרתים ,אלא על מושגים מתחום הרע' :טהר חמס מגוך ,שקר ועול נכרתו
ממך' .באותיות מ–נ המשורר עובר פתאום לנושא אחר מכול וכול :תורת הגמול האישי ברוח
ספרות החכמה (והמקבילה הקרובה בבן סירא טז ,14–13 ,שעליה הערתי בפירוש הקטע,
מוכיחה שאכן פרקים אלו לקוחים ממקור כלשהו בספרות החכמה) – לא ייתכן שצדיקים יאבדו
או שרשעים יינצלו ,וכל אדם מקבל שכר לפי מעשיו .עוד אנו תוהים לאן נעלמה ירושלים מן
המזמור ,והמשורר חוזר אל ירושלים' :סביב נכרתו צריך ,ציון ,ויתפזרו כל משנאיך' 14.הדברים
מקבלים עצמה חדשה מן הטורים הקודמים ,אף שאינם נקשרים לטור זה מבחינה תחבירית .לא
ייתכן שהצדיקים ,החסידים ,יישארו באבלם ,בעוד הרשעים ,אויבי ציון ,איתנים סביבה .תורת
הגמול האלוהית – ליחידים ולעמים – מחייבת את תקומתה של ציון ,שיש בה חסידים ואין
בה חמס ושקר ועוול ,ואת תבוסת אויביה .אין ספק שציון תקום גם משום שכך נתנבאו עליה
1 2ראו בפירושו של סגל (שם) ,עמ' רכח .ראו גם מאמרה של ב' ניצן' ,ליטורגיה בקומראן :תפילות הקבע',
בקובץ זה ,עמ' .229–228
1 3לקישור זה ראו :פלוסר (לעיל ,הערה ,)10עמ' .54–53
1 4השוו :ישעיה מט ,כד–כו481 .
