Page 106 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 106

‫מנחם קיסטר‬

‫הנביאים‪ .‬בן סירא‪ ,‬כמו המשורר של מזמורנו‪ ,‬מבקש מן האל על ציון בהסתמכו הן על תורת‬                  ‫‪482‬‬
              ‫הגמול הן על קיום חזון הנביאים‪' :‬תן את פעלת (=שכר) קוויך‪ ,‬ונביאיך יאמינו'‪.‬‬

‫בהמשך המזמור אומר המשורר‪' :‬ערבה באף תשבחתך‪ ,‬ציון‪ ,‬מעלה לכל תבל'‪ .‬מדוע ערב‬
‫ריח תהילתה של ציון יותר מכל תבלין? דומה שהכוונה לריח הניחוח של קרבנות ומנחות בבית‬
‫המקדש‪ .‬במקרא נאמר‪' :‬וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים' (מלאכי ג‪ ,‬ד)‪ ,‬אם אכן רמוז בזה ריח‬
‫הניחוח של הקרבנות‪ ,‬הרי השבח לאלוהים מציון מחליף כאן את הקרבן והמנחה‪( .‬במזמור אחר‬
‫ממגילת תהלים‪ ,‬שאינו קשור למזמורנו‪ ,‬מדובר במפורש על תחליף דומה‪' :‬ואדם מפאר עליון‬
‫ירצה כמגיש מנחה‪ ,‬כמקריב עתודים ובני בקר‪ ,‬כמדשן מזבח ברוב עולות‪ ,‬כקטורת ניחוח מיד‬
‫צדיקים' [‪ ,11Q5‬טור יח‪ ,‬שורות ‪ ).]10–7‬בעת קיומו של הבית‪ ,‬בשעה שהוקרבו קרבנות ומנחות‪,‬‬
‫כבר הלכו ונוצרו אפוא התחליפים לקרבנות‪ ,‬שעתידים היו לתפוס את מקומם עם חורבן הבית‪.‬‬
‫בזמן קיומו של הבית הם לא נתפסו בעיני הרוב כתחליפים ממש‪ 15,‬אולם משעה שלא היה אפשר‬

                 ‫להקריב‪ ,‬עם חורבן הבית‪ ,‬מיד באו אלו ומילאו את החלל שנפער עם החורבן‪.‬‬
‫בסוף המזמור אומר המחבר בטור משולש‪ ,‬מודגש‪' :‬רומי ורחבי‪ ,‬ציון‪ ,‬שבחי עליון פודך‪,‬‬
‫תשמח נפשי בכבודך'‪ .‬תיאור התרוממותה והתרחבותה של ירושלים מצוי במקורות חז"ל‪ .‬כך‬

                                                                        ‫נאמר במקור תנאי‪:‬‬

‫עתידה ירושלים להיות מגעת עד לדמשק [‪ ]...‬עתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל‬
                                                    ‫צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה‬

‫(ספרי דברים א [מהדורת פינקלשטיין‪ ,‬עמ' ‪)]7‬‬

                                            ‫ובמקבילה‪ ,‬במדרש אמוראי המוסר דברי תנאים‪:‬‬

‫'ונבנתה העיר על תלה' [‪ ]...‬שאינה עתידה לזוז ממקומה‪ ,‬אלא מתרחבת ועולה מכל צדדיה‬

‫והגלויות באות ונינוחות תחתיה‪ ,‬לקיים מה שנאמר 'כי ימין ושמאל תפרוצי' (ישעיה נד‪ ,‬ג) [‪]...‬‬
    ‫הרי לאורך ולרוחב‪ ,‬לגובה מניין‪' ,‬ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות' (יחזקאל מא‪ ,‬ז)‬

                                   ‫ומיד מפותח שם רעיון התרוממותה של העיר פיתוח נועז‪:‬‬

‫תני ר' אליעזר בן יעקב‪ :‬עתידה ירושלים להיות רמה ועולה עד שתהא מגעת לכסא הכבוד‬
                                 ‫ואומר להק[ב"ה] 'צר לי המקום גשה לי ואשבה' (ישעיה מט‪ ,‬כ)‪.‬‬

‫(פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬רני עקרה [פסקה כ; מהדורת מנדלבוים‪ ,‬עמ' ‪)]318–317‬‬

‫המקור הקדום ביותר לרעיון זה הוא המזמור שלפנינו‪ ,‬שבו מתוארת ירושלים לא רק כמתרחבת‬
           ‫לצדדים (כך כבר ישעיה נד‪ ,‬ב)‪ ,‬אלא גם כעולה ומתרוממת‪ ,‬אגב שבח לעתיד לבוא‪.‬‬

‫מהי דמותה של ירושלים לעתיד לבוא בעיני בעל המזמור שלפנינו‪ ,‬אין אנו יודעים‪ .‬היא תהיה‬
‫ודאי עיר גדולה ומופלאה‪ ,‬והוא מזכיר את כבודה ואת 'רחובות תפארתה'‪ .‬אולם אין לדעת למה‬
‫בדיוק כיוון ב'תפארת' זו‪ .‬למחבר חשובה ישועתה של ציון‪ ,‬על כל הכרוך בה‪ ,‬אבל אין הוא מתאר‬
‫את ציון כעיר ֵראלית (ולו גם בצבעים סוראליסטיים)‪ ,‬ולמרבה הפלא אפילו בית המקדש אינו‬
‫מתואר במזמור‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬במקורות אחרים מימי הבית (בהם כאלו ששרדו בקומראן)‬
‫מודגש שהעיר לא תהיה בנויה ככל עיר אחרת‪ ,‬אלא תהיה עשויה כסף וזהב ורחובותיה יהיו‬

                                                                   ‫מרוצפים אבנים טובות‪.‬‬

‫‪ 1	 5‬אין לדעת אם שני מזמורים אלו הם תוצר של כתתיות פורשת‪ .‬אפשר שתחליפים מסוג זה נוצרו גם בחוגים‬
                                                                            ‫שלא פרשו מן המקדש‪.‬‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111