Page 149 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 149
על הרע ועל הטוב :הבסיס התאולוגי של עדת קומראן
החוטא אינו יכול להיטהר בטבילה ,ואסור לו לאכול מן האוכל הטהור של הכת ,כי טומאה
('טמא' = טומאה) בכל עוברי דברו ,היינו בכל העוברים על מצוותיו של האל .רעיון זה מפותח
בהרחבה רבה במקום אחר בסרך היחד :המואס לבוא בברית –
.20לוא יזכה בכפורים ,ולוא יטהר במי נדה ,ולוא יתקדש בימים ונהרות ,ולוא יטהר בכול מי
רחצ .טמא טמא יהיה כול יומי מואסו במשפטי אל לבלתי התיסר ביחד עצתו .כיא ברוח
עצת אמת ֵאל דרכי איש יכופרו כול עוונו ָתו להביט באור החיים ,וברוח קדושה ליחד באמתו
יטהר מכול עוונותו ,וברוח יושר וענוה תכופר חטתו ,ובענות נפשו לכול חוקי אל יטהר בשרו
להזות במי נדה ולהתקדש במי דוכי ויהכין פעמיו להלכת תמים בכול דרכי אל [ ]...אז ֵי ָרצה
( ,1QSטור ג ,שורות )12–4 ב ִכ ּפ ּורי ניחוח לפני אל ,והיתה לו ברית יחד עולמים.
לוא יזכה בכיפורים :לא יכופר לו .מי נדה :מי פרה אדומה לכפרת טומאת המת .יתקדש :יטהר בטבילתו.
ברוח עצת אמת אל דרכי איש :קשה .מי דוכי :מים מטהרים ,מי מקווה (מן השורש הארמי דכ"י).
ויהכין :ויכין .להלכת תמים :ללכת ב'תמים דרך' ,היא דרכה ההלכתית של הכת .כפורי ניחוח :קרבנות
מכפרים (ייתכן שביטוי זה אמור כאן במשמע מושאל ,על הכפרה הרוחנית במסגרת הכת).
חוקרים הסיקו שבקומראן זוהו מושג החטא ומושג הטומאה ,ושהחטא עצמו נחשב מטמא
מבחינה הלכתית 87.ואולם לדעתי בפסקאות 20 ,19לא נאמר שהחטא כשלעצמו מטמא ,אלא
שמי שהוא טמא לא יוכל להיטהר אם הוא עובר על מצוות האל .אני נוטה לפרש את האמור
כאן שהחטא כשלעצמו אינו טומאה ,אלא הוא חוסם את אפשרות הטהרה למי שנטמא טומאה
ריטואלית .חוטא שנטמא דרך משל על ידי מגע במת לא יוכל להיטהר על ידי הזיית מי פרה
אדומה על עצמו ,כדין התורה ,ויישאר בטומאתו ,לא מפני שהחטא עצמו מטמא אותו ,אלא
משום שמי שעובר על מצוות התורה אין טהרת התורה חלה עליו .עצם שמירתן הנכונה של
המצוות נובעת (כפי שראינו לעיל) מן החסד האלוהי ,והוא המאפשר להשתחרר מן החטא הכרוך
ביסוד הבשר שבאדם וגם להיטהר מן הטומאה ,הן מן הטומאה במובן המושאל ,הכרוכה בעצם
הווייתו הגופנית של האדם (ראו לעיל קטע ,)12והן מן הטומאה הריטואלית ממש; וכבר מתבקש
לכרוך זה בזה שני מושגים אלו של טומאה .אין זה מפליא אפוא שבברכות הטבילה מטומאה
(שהשתמרו במקוטע) מודה הטובל לאל על גאולתו מן החטא ,ועל חסדו שהפליא ְל ָבָׂשר88.
בהיבטים של החטא וכפרתו הנסקרים בחלק זה נכרכות תפיסות תאולוגיות של חטא וטומאה
ביסודות חברתיים ופוליטיים ,ומודגם בזה הקשר האינטגרלי בין רכיבים ממישורים שונים בכתבי
המגילות:
• התרחקותה של הכת מן המקדש הייתה תוצאה של מערכת יחסים הלכתית־
אידאולוגית ופוליטית־חברתית עם הקבוצות השליטות במקדש ,והתרחקות זו עודדה
התפתחות תאולוגיה של כפרה שלא באמצעות קרבנות.
' 8 7בניגוד לדעת הפרושים והיהדות ה"רבנית" ,אצל כת מדבר יהודה היתה התשובה קשורה בדיני טהרה:
לדעת אנשי הכת מטמא החטא גם מבחינה פולחנית :על ידו נטמא הגוף בדיוק באותו האופן כמו בנגיעה
בחפץ טמא' (ד' פלוסר' ,טבילת יוחנן וכת מדבר יהודה' ,י' ידין ,ח' רבין וי' ליכט [עורכים] ,מחקרים
במגילות הגנוזות :ספר זכרון לאליעזר ליפא סוקניק ז"ל ,ירושלים תשכ"א ,עמ' ;214וכןJ. Klawans, :
.)Impurity and Sin in Ancient Judaism, Oxford 2000, pp. 67–91
8 8ראו :ח' בירנבאום"' ,כי טמא בכל עוברי דברו" :חטא וטומאה במגילות קומראן' ,ציון ,סח (תשס"ג),
עמ' 525 .366–359
