Page 148 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 148

‫מנחם קיסטר‬

‫ואולם נראה שתחליפים אלו הם זמניים‪ ,‬כפי שעולה מן הקטע הבא‪ ,‬שלפיו עם תום 'קץ‬                                 ‫‪524‬‬
                                                        ‫הרשעה' יתכפרו החטאים בקרבנות‪:‬‬

‫‪ 	.18‬וזה פרוש המשפטים אשר [יש]פטו בם בקץ הרשעה עד עמוד משיח אהרן וישראל ויכפר עונם‬
                                                                              ‫בכ[ ]‪ 85‬מנחה וחט(א)ת‪.‬‬

‫(ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' יד‪ ,‬שורות ‪ ,4Q266 + 19–18‬קטע ‪ ,10‬טור א‪ ,‬שורות ‪86)13–11‬‬

                               ‫בקץ הרשעה‪ :‬זמן שלטון הרשעה‪ .‬מילים אלו חסרות בגרסת ‪.4Q266‬‬

‫מושג אחר ששאלת החטא קשורה אליו הוא הטומאה‪ .‬מושג הטומאה מרכזי ברבים מן הקטעים‬
‫שהבאתי לעיל העוסקים ברע‪ .‬טומאה הייתה בתקופה זו מושג הלכתי יומיומי‪ ,‬והוא היה חשוב‬
‫במיוחד להגדרתה העצמית של הכת (וגם של כתות וזרמים אחרים‪ ,‬שכל אחד מהם התגדר‬

           ‫בטהרתו המיוחדת)‪ .‬מה בין טומאה לחטא לפי שיטתה של הכת? בסרך היחד נאמר‪:‬‬

‫‪ 	.19‬אל יבוא במים לגעת בטהרת אנשי הקודש‪ ,‬כיא לוא יטהרו כי אם שבו מרעתם‪ ,‬כיא טמא‬
                                                                                         ‫בכול עוברי דברו‪.‬‬

‫(‪ ,1QS‬טור ה‪ ,‬שורות ‪)14–13‬‬

‫מקראיים (ראו בפירושו של צ'רלס)‪ .‬מה שנח עושה באמצעות קרבנותיו לפי מקורות אלו‪ ,‬עושה הכת כולה‬
                                                ‫בעצם קיומה לפי הפסקאות הנדונות כאן מסרך היחד‪.‬‬

‫‪ 8	 5‬הקריאה וההשלמה מסופקות‪ .‬בטקסט של ברית דמשק מן הגניזה אפשר לקרוא רק‪' :‬וזה פרוש המשפטים‬
‫אשר [ישפטו בם בקץ הרשעה עד עמוד משי]ח אהרן וישראל ויכפר עונם ⃝' והאות האחרונה מטושטשת‪.‬‬
‫ב־‪ 4Q266‬כתוב‪' :‬וזה פרוש [המשפטים אשר יש]פטו בם עד ממוד (!) משיח אהרון וישראל [ויכפר עוונם‬
‫?? מנ]חה וחטת'‪ .‬הטקסטים משלימים אפוא זה את זה לטקסט רצוף ושלם אחד; אולם לא ברור איך יש‬
‫להשלים את סופו של המשפט‪ .‬זו דוגמה מאלפת לחשיבותן של בעיות קריאה להעמדתם של בניינים‬
‫אידאולוגיים גדולים‪ .‬קימרון קרא בכתב־היד של ברית דמשק שנשמר בגניזה‪' :‬ויכפר עונם מ'‪ ,‬והשלים‬
‫לפי כתב־יד מקומראן‪' :‬ויכפר עונם מ[נחה וחטאת]'‪ .‬באומגרטן השלים‪' :‬ויכפר עונם מ[מנחה וחטאת]'‬
‫(באומגרטן [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]9‬עמ' ‪ ,)72‬והוא מפרש ש'משיח אהרן וישראל' יכפר בכפרה חשובה יותר‬
‫מכפרת מנחה וחטאת‪ ,‬לכאורה רעיון פרוטו־פאוליני‪ ,‬שלפיו כפרתו של המשיח עדיפה מכפרת הקרבנות‬
‫(ראו בפירוט‪J.M. Baumgarten, ‘Messianic Forgiveness of Sin in CD 14:19’, D.W. Parry & E. Ulrich :‬‬

‫‪[eds.], The Provo International Conference on the Dead Sea Scrolls [STDJ, 30], Leiden 1999, pp.‬‬

‫‪ .)537–544‬בצורה זו אין הרעיון מוכר בכתבי בית שני‪ ,‬וספק אם היינו מצפים לו בהקשר זה‪ .‬מאחר‬
‫שהקריאה בעייתית‪ ,‬היה מקום להטיל ספק במסקנות העולות ממנה‪ .‬ואמנם בדיקה מדוקדקת במקור‪,‬‬
‫השמור בספריית האוניברסיטה בקמברידג'‪ ,‬בעזרת זכוכית מגדלת רבת עצמה‪ ,‬מעלה שיש לקרוא לאחר‬
‫המילה 'עונם' את האות בי"ת ולא מ"ם‪ .‬דומה (אם כי לא ודאי) שלאחר האות בי"ת אפשר לראות עקבות‬
‫של קו אופקי מוגבה – אולי כ"ף מוגבהת – מעל הקו האופקי התחתון של הבי"ת (השוו לצורת הכתיבה‬
‫של המילה 'בכל' בכתב יד זה של ברית דמשק מן הגניזה‪ ,‬עמ' א‪ ,‬שורה ‪ .)1‬אפשר לשחזר אפוא‪' :‬ויכפר‬
‫עונם בכ[פורי מנחה וחטת]'‪ ,‬וכך יש להשלים ב־‪ .4Q266‬מרווח האותיות החסרות בכתב־היד הולם את‬
‫ההשלמה הארוכה‪ .‬מכל מקום האות בי"ת מונעת את פירושו של באומגרטן‪ ,‬שלפיו מושווית כאן כפרת‬
‫הקרבנות לכפרה באמצעות המשיח; הכוונה היא ככל הנראה שהכפרה באמצעות הקרבנות תחזור ותהיה‬
‫באחרית הימים הכפרה הרגילה‪ .‬את המשפט 'ויכפר עונם' אפשר לפרש באחת משתי הדרכים‪ :‬או שנושאו‬
‫של הפועל הוא המשיח (אם נניח שהוא כוהן)‪ ,‬או ש'עונם' הוא הנושא ו'יכפר' הוא פועל סתמי או פועל‬

                                                                                            ‫סביל‪.‬‬
                                                                ‫‪ 8	 6‬באומגרטן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪.72‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153