Page 144 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫מנחם קיסטר‬

‫להכרה שחבר הכת הוא בן אור נלווית הכרה שיסודו האנושי פגום ובלתי ראוי‪ .‬כך יכול‬ ‫‪520‬‬
‫המשורר בעל מגילת ההודיות לומר על עצמו במקום אחד‪[' :‬ואני אי]ש טמ[א ומרחם] ה<ו> ִרָיתי‬
‫באשמת מעל [ומשדי אמי] בעולה ובחיק [אומנתי] לרוב נדה ומנעורי בדמים ועד [ֵׂשיבה בעוון]'‬
‫(‪ ,4Q428‬קטע ‪ ,10‬שורות ‪ ,1QHa + 4–2‬טור טו [ז]‪ ,‬שורה ‪ ,1QHb + 36‬קטע ‪ ,1‬שורות ‪70,)11–10‬‬
‫ובמקום אחר‪' :‬כי אתה מאבי ידעתני ומרחם [תסוכני ומבטן] אמי גמלתה עלי ומשדי הוריתי‬
‫רחמיך לי ובחיק אומנתי רוב [חסד]יכה ומנעורי הופעתה לי בשכל משפטכה ובאמת נכון‬
‫סמכתני [‪ ]...‬ועד ֵׂשיבה אתה תכלכלני [‪ ]...‬כיא אתה אב לכול בני ֲא ִמתכה' (‪ ,1QHa‬טור יז [ט]‪,‬‬
‫שורות ‪ .)34–30‬יש פרדוקס בראייה כפולה זו‪ ,‬ראייה מנוגדת לכאורה‪ ,‬אולם פרדוקס זה – הטמא‬
‫שנטהר בחסד האל‪ ,‬ושרק בחסדו וברחמיו‪ ,‬רחמי אב על בנים‪ ,‬הוא נשאר טהור – הוא בסיס‬

‫החוויה הדתית‪.‬‬
‫הצדיקים נבחרים אפוא מבטן אמם‪ ,‬ואף הרשעים כך‪ .‬זהו חלק מתורת הגזרה הקדומה של‬
‫האל‪ ,‬שהיא אחד הקווים העיקריים בתאולוגיה של הכת‪ .‬אולם האם רעיון הגזרה הקדומה עומד‬

‫בניגוד לבחירה האנושית? בהודיות נאמר‪:‬‬

‫‪ .15‬רק אתה [ברא]תה צדיק‪ ,‬ומרחם הכינותו למועד רצון להשמר בבריתך [‪ ]...‬ותרם מבשר‬
‫כבודו‪ .‬ורשעים בראתה ל[ק]צ ֯י ֹח ֹרֹונכה ומרחם הקדשתם ליום הרגה‪ 71‬כי הלכו בדרך לא טוב‬

‫וימאסו בבריתכ[ה ואמת]ך תעבה נפשם ולא רצו בכול אשר צויתה ויבחרו באשר שנאתה‬

‫כיא ל ֯ק ֯ץ�[פקוד] ֯תך הכינותם לעשות בם שפטים גדולים לעיני כול מעשיך ולהיות לאות‬

‫ומופת [ ] עולם לדעת כול את כבודך ואת כוחך הגדול‪.‬‬

‫(‪ ,1QHa‬טור ז‪ ,‬שורות ‪[ 24–17‬טור טו‪ ,‬שורות ‪)]21–14‬‬

‫מדוע בחר האל בצדיקים וקירבם‪ ,‬ומדוע ברא רשעים? תשובה אחת העולה מקטע זה היא שהאל‬
‫בחר בצדיקים משום שידע שהם עתידים להיות צדיקים‪ ,‬והוא שונא את הרשעים על רשעם‪ ,‬וזאת‬
‫עוד קודם שנולדו‪ 72.‬תשובה מעין זו ניתנת גם בספרות התלמודית‪ 73.‬מבחינתו של האדם הריהו‬

‫את חושיהם ושכלם מפני הרע‪ ,‬וכנגד זה לראות ולשמוע רק את דברי האל ממעל ('ועל תבינו'‪' ,‬ועל‬
‫תדעו')‪ ,‬והפסוק מדבר על מצבו של החוזר בתשובה (וככל הנראה קורא לחזרה בתשובה)‪ .‬ההבדל בין‬
‫שני הפירושים העולים משתי הרמיזות לפסוק אינו רק הבדל שבגרסה ואינו נעוץ רק בבעיות פרשניות‪,‬‬
‫אלא זהו גם (ואולי בעיקר) הבדל בין הסתכלות סטטית על מחנה החוטאים בתורת שתי הרוחות לבין‬
‫הסתכלות דינמית‪ ,‬האופיינית למגילת ההודיות‪ .‬מגמת הנוסח של מגילת ישעיה מתפרשת אפוא מתוך‬
‫התפיסה האידאולוגית של ההודיות‪ .‬על הקשר בין גרסת מגילת ישעיה להודיות עמד ‪W.H. Brownlee, The‬‬

‫‪Meaning of the Qumran Scrolls for the Bible: With Special Reference to the Book of Isaiah, Oxford‬‬

‫‪ .1964, p. 186‬על חילופי גרסאות בעלי גוון אידאולוגי בקומראן ראו גם לעיל‪ ,‬הערה ‪.49‬‬
‫‪ ,E. Schuller, ‘4QHodayotb’ 70‬חזון ואחרים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪.176–125‬‬

‫‪ 71‬על פי הפסוק 'ואתה ה' ידעתני ראני ובחנת לבי אתך‪ַ ,‬הִּת ֵקם כצאן לטבחה ְו ַה ְק ִדֵׁשם ליום הרגה' (ירמיה יב‪,‬‬
‫ג)‪.‬‬

‫‪ 72‬וכך קורא קימרון בצירופם של שני קטעים‪[' :‬כי כאהבת] אל את איש ִהרבה לו נחלה בדעת אמתו וכפי‬
‫גועלו כל רע [ההולך אחר מ]שמע אוזניו ומראה עינו בל יחיה' (‪ ,4Q413‬קטעים ‪ ,2–1‬שורות ‪ ;3–2‬ראו‪:‬‬
‫’‪ ,E. Qimron, ‘4QComposition concerning Divine Providence‬אלגווין ואחרים [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]53‬עמ'‬
‫‪ .)172–169‬טקסט זה יש לפרש כך‪ :‬האל מואס ('גו ֵעל') בָרשע ההולך אחר עיניו‪ ,‬ולצדיקים נותן האל נחלה‬
‫בדעת אמתו לפי אהבתו לאדם (השלמת המילה 'כאהבת' בטוחה למדי לאור המקבילות)‪ .‬היחס בין מעשי‬
‫האל ובין הגזרה הקדומה של האל הוא אפוא מסובך למדי‪ .‬אמנם לאחרונה היה מי שערער על צירופם של‬