Page 145 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 145

‫על הרע ועל הטוב‪ :‬הבסיס התאולוגי של עדת קומראן‬

               ‫בוחר‪ 73‬בחלקו‪ :‬הרשעים בוחרים בחלקם‪ ,‬והצדיקים בוחרים בחלקם‪' :‬ויבחרו באשר שנאתה'‪74,‬‬
               ‫וכנגדו‪' :‬ובדעתי כי אתה רשמתה רוח צדיק‪ ,‬ואני בחרתי ְל ָה ֵבר ַּכַּפי‪ 75‬כרצו[נך] ונפש עבדך ִתעבה‬
               ‫כול מעשה ַע ְולה' (הודיות‪ ,1QHa ,‬טור ח‪ ,‬שורות ‪[ 19–18‬טור טז‪ ,‬שורות ‪ .)]11–10‬אולם במישור‬
               ‫האלוהי הכול גלוי וידוע‪ ,‬וקיומם של צדיקים ורשעים בעולם הוא חלק מן התכנית האלוהית;‬
               ‫האל בחר במי שעתידים להיות צדיקים‪ 76,‬והם יהיו לאות ומופת לכוחו ולגדולתו של האל ויביאו‬
               ‫לכך שהכול ֵידעו את כבוד האל‪ .‬עניין זה מודגש גם בפסקאות שבהן מדובר בחסד האל הניתן‬
               ‫לבשר ובהפיכתו לדומה למלאכים‪ ,‬שהרי גם זה נעשה לכבודו של האל‪' :‬ולמען כבודכה טהרתה‬
               ‫אנוש מפשע להתקדש לכה מכול תועבות נדה ואשמת מעל [‪ ]...‬ולהתיצב במעמד לפניכה עם‬
               ‫צבא עד ורוחו[ת דעת]' (שם‪ ,‬טור יא‪ ,‬שורות ‪ 77.)13–10‬לא בואר כאן במפורש (ודומני שגם לא‬
               ‫בשום מקום אחר) מהו כבוד האל העולה מעונשם של הרשעים לעומת עולם (היפותטי) שכולו‬
               ‫צדיקים בלבד‪ .‬איך בדיוק תפס המחבר את האל ופעולתו אנו יכולים רק לשער שלא על בסיס‬
               ‫הטקסטים (וספק אם כדאי לעשות זאת)‪ .‬חמורה מזו השאלה היסודית מפני מה ברא האל בכלל‬
               ‫את הרשעה; תורת שתי הרוחות מטעימה שהאל ברא את הרשעה‪ ,‬אך אינה מסבירה די הצורך‬
               ‫מפני מה עשה זאת‪ .‬התשובה הפשוטה היא שעניין זה הוא חלק מרזי פלאו של האל‪ ,‬שאין בשר‬

                                                  ‫ודם יכול להבין‪ .‬מכיוון אחר אחזור לשאלה זו בסוף דבריי‪.‬‬

                 ‫שני הקטעים (‪T. Elgvin, ‘4Q413: A Hymn and a Wisdom Instruction’, S.M. Paul et al. [eds.], Emanuel:‬‬

                      ‫‪Studies in Hebrew Bible Septuagint and Dead Sea Scrolls in Honor of Emanuel Tov, Leiden 2003,‬‬

                 ‫‪ ,)pp. 205–214‬אולם צירופם נראה לי סביר ביותר (וההשלמות החלופיות שאלגווין מציע אינן סבירות‬
                                                                                                            ‫לדעתי)‪.‬‬

                 ‫‪' 	73‬מטרונא שאלת לרבי יוסי‪ ,‬אמרה ליה‪ַ :‬מן [ד]אלהכון בעי הוא מקריב (=מי שאלוהיכם רוצה הוא מקרב)!‬
                 ‫הביא לפניה כלכלה של תאנים‪ ,‬והיתה בוררת י ָפה י ָפה ובוררתה ואוכלתה‪ ,‬אמר לה‪ :‬את יודעת לבור‬
                 ‫(=לברור)‪ ,‬והקדוש ברוך הוא אינו יודע לבור?! מן דהוא חמי עובדוי טבין הוא בחר ביה ומקרב ליה (=מי‬
                 ‫שהוא רואה שמעשיו טובים הוא בוחר בו ומקרב אותו)' (מדרש שמואל ח‪ ,‬ב [מהדורת בובר‪ ,‬עמ' ‪.)]71‬‬
                 ‫ראו גם‪' :‬שמותיהן של צדיקים ומעשיהם גלוים לפני מקום עד שלא נוצרו שנ' "בטרם אצרך בבטן ידעתיך"‬
                 ‫וגו' (ירמיה א‪ ,‬ה) מצינו של צדיקים שמותיהן של רשעים מנין ת"ל "זורו רשעים מרחם" (תהלים נח‪ ,‬ד)'‬

                                                  ‫(מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬פסחא טז [מהדורת הורוביץ–רבין‪ ,‬עמ' ‪.)]60‬‬
                 ‫‪ 7	 4‬כך שואלים המלאך הטוב והמלאך הרע את עמרם בחיבור חזון עמרם‪ ,‬שהגיע אלינו במקוטע‪' :‬במן מננא‬
                 ‫אנתה בעה'‪ ,‬כלומר 'במי מאתנו אתה רוצה?' (‪ ,4Q543‬קטעים ‪ ,9–5‬שורה ‪ ;3‬הקטעים הושלמו בעזרת‬
                 ‫קטעים מקבילים‪ ,‬ראו‪ :‬פואש [לעיל‪ ,‬הערה ‪ .)]25‬יש הרבה מן המשותף לקטע זה ולסיפור שמביא כסנופון‬
                 ‫בדבר בחירתו של הרקלס‪ :‬בשעה שהיה הרקלס צריך להחליט אם ילך בדרך הטובה או בדרך הרעה‬
                 ‫התייצבו לפניו שתי נשים (המתוארות תיאור חזותי)‪ ,‬וכל אחת ביקשה ממנו שיבחר בה‪ .‬הרקלס שאל אחת‬
                 ‫מהן מה שמה‪ ,‬ונענה שבפי אוהביה היא נקראת אושר ובפי שונאיה היא נקראת רעה‪ ,‬ואלו האישה השנייה‬
                 ‫היא המידה הטובה; ראו‪ :‬כסנופון‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬ב‪( 33–21 ,‬תרגום עברי‪ :‬א' סימון‪ ,‬זכרונות מאת כסינופון‪,‬‬
                 ‫ירושלים תש"ך‪ ,‬עמ' ‪ .)49–46‬אין בידי לומר אם יש קשר ממשי כלשהו בין חזון עמרם לבין סיפור ידוע‬
                 ‫זה‪ ,‬אבל ברור לי שהסיטואציה זהה בשני המקרים‪ ,‬והגיבור עומד בנקודה שבה הוא צריך לבחור בין טוב‬

                                                           ‫לרע‪ ,‬ואלו מושכים כל אחד לכיוונו שלו ומציגים את עצמם‪.‬‬
                                                                             ‫‪ 7	 5‬מטפורה להיטהרותו המוסרית של האדם‪.‬‬

                 ‫‪ 	76‬אם נצרף עניין זה להדגשה שאין בשר ראוי לחסדו של האל כלל‪ ,‬יהיה עלינו לומר שהאל נתן את חסדו‬
                                             ‫לאלו שאמנם אינם ראויים לו‪ ,‬אבל לא היו עתידים להיות רשעים של ממש‪.‬‬

‫‪ 	77‬בפסקה זו‪ ,‬כמו בקטע ‪ ,15‬מודגשים משפטיו של האל עם הרשעים וחסדיו לצדיקים‪521 .‬‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150