Page 146 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫מנחם קיסטר‬

‫התפיסות הדואליסטיות של הכת נעות שוב ושוב סביב חוויה עמוקה של מלחמה בעת‬ ‫‪522‬‬
‫הזאת‪:‬‬

‫• מלחמה ברוחות הרעות על כל נגעיהן המגוונים – נגעים גופניים‪ ,‬רוחניים‬
‫ודוקטרינריים – ובבליעל נשיאם‪,‬‬

‫• מלחמה פנימית ('ויהיו לרו ֵחי ריב במבניתי [= בגופי] [‪ ]...‬ותתחזק בחוקי אל ולהלחם‬
‫ברוחי רשעה' [‪ ,4Q444‬קטעים ‪ ,4–1‬טור א‪ ,‬שורות ‪78,)]4–2‬‬

‫• מלחמה צבאית־אסכטולוגית בין צבאותיהם של בני אור ובני חושך (כמתואר במגילת‬
‫המלחמה)‪,‬‬

‫• מאבק קשה עם המתנגדים מבית ומחוץ (שאפשר למצוא על כל צעד ושעל במגילת‬
‫ההודיות) ורדיפות פוליטיות (פשר חבקוק‪ ,1QpHab ,‬טור א‪ ,‬שורה ‪ – 6‬טור ב‪ ,‬שורה‬
‫‪ ;10‬ובהקשר זה גם‪ :‬ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' כ‪ ,‬שורות ‪ ;15–14‬פשר תהלים [‪,4Q171‬‬

‫טור ב‪ ,‬שורות ‪,)]19–12‬‬
‫• מלחמה של כוחות הרוע נגד גופו של הבחיר (הודיות‪ ,1QHa ,‬טור טו [ז]‪ ,‬שורות‬

‫‪.)5–1‬‬

‫ הרעיונות התאולוגיים מספקים את הכלים לפיענוח המציאות וליצירתה – המציאות הפנימית‬
‫והמציאות החיצונית‪ ,‬המציאות האינדיווידואלית והמציאות הקולקטיבית – וכל הרבדים הללו‬

‫כרוכים במאבק תמידי ובלתי מתפשר בכל המישורים‪.‬‬

‫ג‪ .‬כפרה וטומאה‬

‫ביהדות בית שני היה עוד ממד לשאלת הרע והחטא‪ ,‬והוא עניין הכפרה‪ .‬בית המקדש היה מרכז‬
‫חייה של רוב האומה‪ ,‬בוודאי בארץ־ישראל‪ ,‬וכפרת החטאים נעשתה בראש ובראשונה באמצעות‬
‫הקרבנות שהוקרבו בו‪ .‬הכת הרחיקה עצמה מבית המקדש‪ ,‬כאמור בברית דמשק‪' :‬וכל אשר‬
‫הובאו בברית לבלתי בוא (=אל יבואו) אל המקדש להאיר מזבחו חנם ויהיו מסגירי (=סוגרי)‬
‫הדלת אשר אמר אל "מי בכם יסגור דלתי ולא תאירו מזבחי חנם" (מלאכי א‪ ,‬י)' (ברית דמשק‬

‫[גניזה]‪ ,‬עמ' ו‪ ,‬שורות ‪ .)14–11‬ובכן‪ ,‬מה יהא על כפרת החטא? בברית דמשק נאמר‪:‬‬

‫‪[ 16‬אלה המ]שפטים א[שר ִי ׁ ָּשפטו] בם כל המתיסרים‪.‬‬
‫כל איש אשר [שגג בדב]ר‪ ,‬יבוא וידיעהו לכוהן [המ]ופקד על הרבים‪ ,‬ו ִקבל את משפטו‬
‫מרצונו‪ ,‬כאשר אמר ביד מושה ע[ל] הנפש אשר תחטא בשוגגה אשר יביאו את חטתו ואת‬
‫אשמו‪ .‬וע[ל] ישראל כתוב 'אלכה לי אל קצה [ה]שמים ול[א] אריח בריח ניחוחכם'‪ ,‬ובמקום‬

‫אחר כתוב 'קרעו לבבכם ואל בגדיכם' וכתוב לשוב אל אל בבכי ובצום‪.‬‬

‫(‪ ,4Q270‬קטע ‪ ,7‬טור א‪ ,‬שורות ‪ ,4Q266 + 19–15‬קטע ‪ ,11‬שורות ‪79)5–1‬‬

‫המ]שפטים‪ :‬העונשים (הנזכרים בשורות הקודמות)‪ .‬וידיעהו‪ :‬ויודיעהו‪ .‬הרבים‪ :‬החבורה‪ .‬וקבל את‬
‫משפטו מרצונו‪ :‬קיבל עליו את העונש שהטיל עליו הכוהן‪ .‬כאשר אמר [‪ ]...‬אשמו‪ :‬ויקרא ד–ה‪ .‬כתוב‬

‫אלכה לי וכו'‪ :‬לא מצינו כתוב כזה‪ .‬קרעו לבבכם [‪ ]...‬בצום‪ :‬יואל ב‪ ,‬יב–יג‪.‬‬

‫‪ ,E. Chazon, ‘4QIncantation’ 78‬הנ"ל ואחרים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪.378–367‬‬
‫‪ ,J.M. Baumgarten, ‘4QDamascus Documente’ 7 9‬הנ"ל (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪.378–367‬‬