Page 143 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 143

‫על הרע ועל הטוב‪ :‬הבסיס התאולוגי של עדת קומראן‬

               ‫אכן הבשר‪ ,‬שהוא הטבע האנושי כפי שהוא מוכר לנו‪ ,‬אינו מזוהה עם החטא (כמו בשיטות‬
               ‫אחרות‪ ,‬יווניות וגנוסטיות)‪ ,‬ואולם הוא מאפשר את החטא‪ .‬לעומת זאת הפיכתו של האדם‬
               ‫לרוחני‪ ,‬על ידי החסד האלוהי‪ ,‬משחררת אותו מיסוד הבשר החוטא‪ ,‬מן היסוד האנושי הנחות‬
               ‫שבו‪' :‬ולמען כבודכה ִטהרתה אנוש מפשע‪ 64‬להתקדש לכה מכול תועבות נדה ואשמת מעל [‪]...‬‬
               ‫ל ִהָּי ֵחד‪ ]...[ 65‬עם קדושיכה' (הודיות‪ ,1QHa ,‬טור יט [יא]‪ ,‬שורות ‪ .)11–10‬אפשר להשוות דברים‬
               ‫אלו בקלות לאמור בתורת שתי הרוחות בסרך היחד‪' :‬להתם כול רוח עולה מתכמי בשרו ולטהרו‬
               ‫ברוח קודש [‪ ]...‬ויז עליו רוח אמת כמי נדה מכול תועבות שקר והתגולל ברוח נדה להבין ישרים‬
               ‫בדעת עליון' (לעיל‪ ,‬קטע ‪ .)12‬תפיסות דומות ביותר לאלו שבהודיות – החטא והטומאה הכרוכים‬
               ‫בהוויה האנושית‪ ,‬ואפשרות הגבהת האדם‪ ,‬בעל האופי האנושי הנחות‪ֶ ,‬אל הרוחני והמלאכי‬
               ‫בזכות מתת אלוהית – מצויות אפוא בחיבורים נוספים‪ ,‬גם אם טקסטים אלו לא תמיד משתמשים‬
               ‫במינוח הטכני 'בשר' ו'רוח'‪ .‬בני האור הם מי שנגאלו בזכות החסד האלוהי מן ההוויה האנושית‬
               ‫הנחותה (וגאולתם תהיה שלמה עם תום ממשלת בליעל‪ ,‬באחרית הימים)‪ 66.‬אמנם בכך מצורפות‬
               ‫זו לזו שתי דיכוטומיות שונות – אור וחושך‪ ,‬בשר ורוח – ושתי שיטות שונות‪ 67,‬אולם צירוף זה‬
               ‫משקף כנראה משהו עמוק ויסודי בהכרתה העצמית של הקבוצה‪ ,‬המכנה את עצמה 'שבי ישראל'‬
               ‫(ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' ו‪ ,‬שורה ‪ ,)5‬ואין 'שבים (לתורה)'‪ 68‬אלא מי שהיו חוטאים‪ .‬תודעה זו‬
               ‫של החטא והדגשת הדינמיקה של החסד האלוהי בתהליך הכרת האמת ובתשובה לדרך התורה‬

                          ‫האמתית לא יכלה לבוא לידי ביטוי מלא בחלוקה הסטטית לאור וחושך‪ ,‬לטוב ורע‪69.‬‬

                                                             ‫‪ 	64‬והשוו לצירוף 'פשע אנוש' שעליו עמדתי לעיל‪ ,‬בקטע ‪.13‬‬
                                               ‫‪ 6	 5‬כלומר להיות ליחד עם המלאכים ('קדושיכה'); ורעיון זה שכיח בהודיות‪.‬‬
                 ‫‪ 	66‬כלשונו של פלוסר‪' :‬קיימת איפוא חלוקה אפקית בין האנושות לבין קבוצת בני־אדם שהתרוממו עליה‬
                 ‫מרצון־אל‪ .‬שניות זו שונה באפיה מן החלוקה האנכית של האנושות לשתי [!] מחנות העומדות זו מול זו‬
                 ‫[‪ ]...‬שתי התפישות האלה של הבחירה יכולות להתקיים זו על יד זו‪ ,‬כי ביניהן אינו קיים ניגוד עקרוני‪ ,‬ויכול‬
                 ‫להיות שאנשי היחד מצאו פשרה בין שתיהן' (פלוסר [לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,]1‬עמ' ‪[ 103‬עמ' ‪ ,]18‬וראו עוד להלן‬

                                                                                                            ‫בסמוך)‪.‬‬
                 ‫‪ 	67‬השוו‪ :‬פלוסר (שם)‪ ,‬עמ' ‪( 103–100‬עמ' ‪ ;)18–15‬הנ"ל‪' ,‬הדואליזם "בשר–רוח" במגילות מדבר יהודה‬
                 ‫וב"ברית החדשה"'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬כז (תשי"ח)‪ ,‬עמ' ‪( 165–158‬עמ' ‪ .)251–244‬אין ספק שעיקרו של מאמר זה‬

                                         ‫חשוב ונכון‪ ,‬אם כי בכמה נקודות אני משרטט את הדברים בצורה שונה במקצת‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 6	 8‬ראו‪ :‬קיסטר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)43‬עמ' ‪.350–348‬‬

                 ‫‪ 	69‬בהקשר זה מעניין להשוות את פרשנותו של פסוק מקראי קשה אחד במקורות שונים בכתבי הכת‪ִׁ' :‬שמעו‬
                 ‫שמֹו ַע ואל תבינו ְראו ָראֹו ואל תדעו‪ ,‬השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו‬
                 ‫ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו' (ישעיה ו‪ ,‬ט–י)‪ ,‬ובנוסח מגילת ישעיה השלמה מקומראן‪' :‬שמעו שמוע‬
                 ‫ועל תבינו ראו ראו ועל תדעו‪ .‬השמ לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו' וכו'‪ .‬ברצוני‬
                 ‫להעמיד כאן על שני שימושים שונים מאוד בפסוק‪( :‬א) בתורת שתי הרוחות נאמר‪ ,‬לפי פסוק זה‪' :‬ולרוח‬
                 ‫עולה [‪ ]...‬עורון עינים וכבוד אוזן קושי עורף וכובוד לב' (‪ ,1QS‬טור ד‪ ,‬שורות ‪ ,)11–9‬ומסתבר שהפסוק‬
                 ‫נתפרש על שאר העם‪ ,‬שהם בני חושך ודחויים מן התשובה‪( .‬ב) בהודיות נאמר בהתאם לגרסת הפסוק‬
                 ‫במגילת ישעיה‪ָׁ' :‬שעּו עיני ֵמ ְראֹות רע‪ ,‬אוזַני ִמשמוע דמים‪ֵ ,‬הַׁשם לבבי ממחשבת רוע כי בליעל ִעם הֹו ַפע‬
                 ‫ֵי ֶצר היותם' (‪ ,1QHa‬טור טו [ז]‪ ,‬שורות ‪[' ;)3–2‬איכ]ה אביט בלוא גליתה עיני ואשמעה [בלוא גליתה‬
                 ‫אוזני] השם [ל]בבי כי לערל אוזן נפתח דבר [‪ ]...‬ומה ָּבָׂשר [כיא תעשה עמו לה]פליא [‪ ]...‬לספר לבשר‬
                 ‫גבורות וחוקי נכונות לילוד [אשה]' (‪ ,1QHa‬טור כא‪ ,‬שורות ‪[ 9–4‬טור יח‪ ,‬שורות ‪ .)]24–19‬הנוסח שעמד‬
                 ‫לפני בעל ההודיות בישעיה ו‪ ,‬י היה 'השמ'‪ ,‬כנוסח מגילת ישעיה‪ ,‬ולא 'השמן' כנוסח המסורה‪ ,‬וההודיות‬

‫מסייעות בידינו לפרש את שאר פרטי הנוסח במגילת ישעיה‪ :‬לפי הפרשנות שבהודיות הקריאה היא לאטום ‪519‬‬
   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148