Page 178 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 178
אלישע קימרון
באופן עצמאי בכל חטיבה וחטיבה ,ושמצויות גם בארמית ,יש להעדיף את ההנחה שהארמית 554
ולא לשון חז"ל היא שהשפיעה על לשון המגילות .הרי איש אינו מפקפק בכך שכותבי המגילות
דיברו גם ארמית ,אך יש מפקפקים בדעה שהם דיברו לשון חכמים (או מעין לשון חכמים).
למרות חילוקי הדעות הכול מסכימים שהמגילות מוסיפות ממד חדש לחקר העברית העתיקה4.
נתגלו בהן קווי לשון שלא נודעו לפנים ,ואין הם דומים לקווים שבלשון המקרא ולא לאלה
של לשון חז"ל .הכול מודים שהמגילות כתובות בניב מיוחד ,עם דקדוק מיוחד לעצמו .ואם
כן הוא ,יש לדון בלשונן לעצמה ,כשם שדנים בלשון המקרא לעצמה ובלשון חכמים לעצמה.
העברית הקדומה בימי חיותה הייתה עשויה ניבים שנשתנו זה מזה על פי המקום והזמן .שרידים
של מקצת הניבים הללו נשתמרו בלשון המקרא למסורותיה ,בלשון חכמים למסורותיה ובלשון
המגילות (לסוגיה) .העברית המקראית נוסח טבריה ,שלפנים נחשבה כמייצגת של לשון המקרא,
שהרי עד העת החדשה לא נודעה מסורת אחרת ,אינה משקפת אלא אחד מן הניבים הידועים.
וכבר אמרתי שהמגילות משקפות עברית כפי שנמסרה מפי דוברי הלשון עצמם ולא שונתה בידי
מעתיקים מאוחרים שלא הכירוה .וגם אם הלשון הזאת מושפעת מן המקרא ,דקדוקה עצמאי
ומיוחד ,והוא הוא הקובע את אופייה העצמאי של הלשון הזאת.
עדות המגילות המקראיות
סיוע רב בשאלת קביעת טיבה של לשון המגילות יש בקטעי המקרא שהתגלו בקומראן .מקצת
הטקסטים האלה נבדלים בלשונם מן העברית המשתקפת בנוסח המסורה .מקובל ששינויי הלשון
האלה משקפים בעיקר את לשון הסופרים שהעתיקו את הטקסטים האלה ,ושהתאימו את לשון
הטקסטים העתיקים ללשון דורם הם .המחקר הלשוני המקיף ביותר על לשון המגילות הוא
מחקרו של קוטשר המבוסס על מגילת ישעיה השלמה .קוטשר החזיק בדעה שסופרי המגילות
ובני דורם דיברו עברית שהיא מעין טיפוס קדום של לשון חז"ל ,וכן דיברו ארמית .לפיכך הוא
הסביר רבים מן השינויים על פי לשון חז"ל (והארמית) .אבל באמת שינויי הלשון מתאימים
לעברית של המגילות הלא מקראיות (ולארמית) .לא נמצאו במגילת ישעיה (ואף לא במגילות
מקראיות אחרות) קווי דקדוק המיוחדים רק ללשון חז"ל.
עיון בשינוי אחד ממגילת ישעיה יש בו כדי להבהיר את הבעיה ודרכי פתרונה .בפרק מג פסוק
יג גורסת המגילה 'אפעולה' במקום ' ֶא ְפ ַעל' שבנוסח המסורה .הצורה שבמגילה שונה לפחות
בשלושה דברים מזו שבנוסח המסורה ,הבנויה על פי הדקדוק המקובל :נוספה ה"א בסופה;
תנועת עי"ן הפועל היא oולא ;aתנועת עי"ן הפועל מתקיימת אף על פי שהמילה אינה במעמד
של הפסק .מסתבר שגם התנועה שבהברה הראשונה הייתה שונה מזו שבנוסח המסורה5.
אף לדקדוק לשון חכמים אין הצורה עשויה ,שכן אין בו צורות עתיד מוארך ואין בו צורות
מעין צורות הפסק בעתיד קל .אבל הצורה הזאת עשויה בדיוק על פי דקדוק לשון המגילות כפי
שיבורר להלן .כאן אעיר רק על עניין עקרוני אחד הקשור לצורה הנדונה .צורת העתיד המוארך גם
שלא לציון זירוז עצמי (ראו להלן) אופיינית במיוחד לספרי המקרא המאוחרים וללשון מגילות
4ראו בעניין זה :א' קימרון' ,תרומת מגילות מדבר יהודה לחקר העברית הקדומה' ,קדמוניות ,ל (תשנ"ז),
עמ' .85–82
5הצורה 'ואשופה' (=ואשאף; מגילת ישעיה מב ,יא) דומה לצורה 'אפעולה' ,אך נוסף על ההבדלים מן
הצורה הטברנית ,נשלה בה האל"ף השורשית.
