Page 181 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 181
הלשון והרקע הלשוני של כתבי קומראן
יכבדו :לשון ניקוי .השימוש הזה אינו מצוי במקרא ושגור בארמית ובלשון חז"ל .יש הסבורים
שהוא גזור שם מן ' ַמ ְכֵּבד' ,היינו :ענף עץ תמר ,מטאטא8.
תגאולת :השורש גא"ל בהוראת 'טמא' משמש רק בעברית של ימי הבית השני .הוא מעיד על
עצמאותה של הלשון הזאת .במגילות הוא משמש בבנייני פועל שונים ובכמה ממשקלי השם.
השם 'תגאולת' יחידאי בעברית .בארמית הוא מופיע פעם אחת בלבד (בנסמך) במשמעות שונה:
'תוגאלת' היא תרגום המילה 'צֹו ַאת' בתרגום ישעיה ד ,ב .במחקר שייחדתי למשקל המילה
'תשבוחת' מצאתי שלשמות בתחילית תי"ו ובסופית תי"ו יש חלופות מעין 'תושבחת''/תשבוחת',
והן שקולות במשקל 'ֻּת ְק ֻט ְלת' מקורי ,משקל הידוע מן הארמית ומן הערבית (מצוי מעט גם
באכדית) ,ומשמש כשם פעולה של הבניינים הכבדים .בעברית הוא מצוי רק בספרות שמימי
הבית השני ואילך (שלא כמשקל 'ַּת ְק ֻט ְלת' ,שהוא עברי מקורי)9.
לחת :אף המילה 'לחה' מאוחרת היא ושגורה בלשון חז"ל.
יתכבסו :השימוש בבניין התפעל לציון פעולה סבילה הוא התפתחות מאוחרת בעברית.
בעברית המקראית של ימי הבית הראשון שימשה צורת הפּועל (ֻּכַּבס) .מסורת השומרונים
משתמשת בצורה דומה ( tikkåbbåsויקרא יג ,נח) ,השווֻ :הַּכֵּבס (ויקרא יג ,נה ,נו).
סלמותמה :בתיבה הזאת יש ארבע תופעות האופייניות ללשון המגילות (אם כי לא רק ללשון
הזאת).
א .הכתיב בסמ"ך – בשפות השמיות היו שני עיצורים שורקים הדומים זה לזה .האחד /
ׁש( /הרגיל בפינו) והשני /שִ /צדי (מסורת הניקוד מבחינה בין ׁ/ש /ובין ׂ/ש .)/חוקרי העברית
סבורים שבלשון המקרא התקיים ה־/ש /ה ִצדי אולם באלף־בית שנשאל מן הפניקים (שבלשונם
לא היה /שִ /צדי) לא יוחד סימן לעיצור הזה ומשום כך הוא נכתב בשי"ן .העיצור הזה ,שהיה
קשה לביטוי ,השתנה ברוב הלשונות השמיות .במקצת הלשונות הוא התמזג עם ׁ/ש( /כך בעברית
שבפי השומרונים) ובמקצתן עם /ס ./במגילות יש יותר מתריסר מקרים של /שִ /צדי הכתוב
בסמ"ך .ומכאן אנו למדים שבניב הזה ה־/ש /ה ִצדי התמזג ב־/ס /כמו בלשון חכמים ובארמית
של התקופה.
ב .הכינוי החבור ־מה – בתיאור ייחודי הלשון של מגילות קומראן הערתי שהכינויים בסיומת
תנועה (־ה) אופייניים למגילות מדבר יהודה 10.הכינויים החבורים בסיומת תנועה משמשים גם
במסורת קריאת התורה של השומרונים.
ג .הריבוי ־ֹות – בשמות חתומי כינויים חוצצת יו"ד בין הסופית ־ֹות לבין הכינוי ,כגון:
'ֲאבֹו ֶתיָך'ֲ' ,אבֹו ָתיו'ֲ' ,אבֹו ֵתי ֶכם'ֲ' ,אבֹו ֵתי ֶהם' .בכינוי לנסתרים (ולנסתרות) מצויה בלשון המקרא
גם צורה מעין 'ֲאבֹו ָתם' ,בלא יו"ד .בלשון חז"ל הצורה הזאת נדירה .בספרי המקרא הקדומים שני
הדגמים משמשים ,אך בספרי המקרא המאוחרים ניכרת העדפה של הצורה הארוכה ,כצפוי לפי
ההשקפה שלשון חז"ל ממשיכה את לשון המקרא .למרבה הפלא במגילות מדבר יהודה דווקא
הצורה הקצרה היא השלטת .מכאן אתה למד שלשון המגילות אינה לשון מעבר בין העברית
המקראית ללשון חז"ל ,ושבלשונם נֲהגה דווקא הצורה הקצרה.
8ראו :ש"י פין ,האוצר :אוצר לשון המקרא והמשנה ,ורשא תרפ"א ,ב ,עמ' .349
in the Dead Sea Scrolls’, Sirach, Scrolls, and Sages: 9תשבוחת Ε. Qimron, ‘The Deriviation of the Noun
Proceedings of the Second International Symposium on the Hebrew of the Dead Sea Scrolls, Ben Sira,
and the Mishna (STDJ, 33), Leiden 1999, pp. 244–252
557 E. Qimron, The Hebrew of Dead Sea Scrolls (HSS, 29), Atlanta, Ga. 1986 1 0
