Page 179 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫הלשון והרקע הלשוני של כתבי קומראן‬

‫מדבר יהודה‪ .‬בלשון חכמים היא אינה משמשת‪ .‬על פי התפתחות הלשון מימי המקרא ללשון‬
‫חז"ל צפוי שהצורה דווקא תתמעט בספרי המקרא המאוחרים‪ ,‬משום כך סבורים מקצת חכמי‬
‫הלשון כי השימוש בצורה הזאת במגילת ישעיה הוא ארכאיסטי‪ .‬טענה זו תמוהה כשלעצמה‪:‬‬
‫כיצד אומרים שסופר מגילת ישעיה הוא מודרניסט וארכאיסט גם יחד?! למעשה שימוש הצורה‬

‫במגילות מיוחד ועשוי על פי דקדוק קבוע ועקיב‪6.‬‬

‫מידת השפעת הארמית‬

‫אין איש חולק על כך שהארמית השפיעה על לשון המגילות ועל שאר חטיבות העברית שמימי‬
‫הבית השני ואילך‪ .‬אבל אין הסכמה על מידת ההשפעה‪ :‬יש המרבה ויש הממעט‪ .‬הסיבה לאי־‬
‫ההסכמה היא שהארמית והעברית לשונות אחיות הן והדמיון ביניהן רב מאוד‪ .‬במקרים רבים אין‬
‫לדעת אם קו לשון מסוים הוא עברי מקורי או שאילה מארמית‪ .‬למשל צורני הנוכחת הקדומים‬
‫שהסתיימו בתנועת ‪' :i‬אתי' במקום ַאְּת‪' ,‬שברתי' במקום ָׁש ַבְרְּת‪' ,‬לכי' במקום ָלְך‪ .‬הצורנים‬
‫הקדומים הללו מופיעים רק במקומות מעטים במקרא (בכתיב; הקרי ברוב המקרים בלא תנועת‬
‫‪ ,)i‬בעיקר בירמיה ב–ד‪ ,‬ביחזקאל טז ובמלכים ב ד‪ .‬כמו כן הם שכיחים במגילת ישעיה ובמסורת‬
‫השומרונים בקריאת התורה‪ .‬לדעת חוקרים רבים הם עבריים מקוריים בספר מלכים ב ומשקפים‬
‫את הניב שבפי אלישע הנביא‪ .‬אבל את הופעתם במקומות המאוחרים יותר יש לזקוף לדעת רוב‬
‫החוקרים להשפעת הארמית‪ .‬ההנחה שהארמית גרמה אינה פותרת לדעתי את בעיית התפרוׂשת‬
‫של הצורה‪ .‬הרי בלשון ירמיה ויחזקאל השפעת הארמית כמעט אינה ניכרת‪ .‬דווקא בספר אסתר‬
‫המאוחר‪ ,‬שהושפע מן הארמית‪ ,‬משמשות הצורות בלא תנועת ‪ .i‬צורנים אלה מעוררים תמיהות‬
‫נוספות‪ .‬לדעתי כשם שמפרשים אותם כצורה דיאלקטית בסיפורי אלישע כן יש לפרש אותה‬

‫בשאר המקומות‪.‬‬
‫השפעת הארמית ניכרת במיוחד באוצר המילים‪ .‬אכן יש במגילות הרבה מילים שאולות מן‬
‫הארמית‪ .‬האם השאילות הללו יכולות לשמש בסיס לדעה שהעברית הזאת היא לשון מעורבת?‬
‫הרי לשונות שבאות במגע זו עם זו משפיעות האחת על רעותה‪ .‬גם בלשון המקרא וגם בלשון‬
‫חז"ל יש הרבה מילים שאולות‪ .‬האם משום כך נכנה אותן לשונות מעורבות? במה נשתנתה לשון‬

‫המגילות משאר לשונות שבחרו לכנות אותה לשון מעורבת?‬

‫ייחודי לשון‬

‫כתיב‬
‫רוב המגילות כתובות בשיטת כתיב מיוחדת‪ .‬התופעה הבולטת בהן היא השימוש העקיב בווי"ו‬
‫לסימון התנועות ‪ u‬ו־‪ .o‬אפילו מילים שנוהגים לכתוב אותן במקרא בכתיב חסר וי"ו נכתבות שם‬
‫בווי"ו‪ ,‬כגון 'מושה'‪' ,‬אהרון'‪' ,‬כוהן'‪' ,‬קודשים'‪' ,‬כול'‪ .‬מיוחדים למגילות כתיבים מורכבים מעין‬
‫'רואש'‪' ,‬ראוש' (וגם 'רוש')‪' ,‬יואמר'‪' ,‬יאומר' (וגם 'יומר')‪' ,‬כוה'‪' ,‬פרעוה' (וגם 'פרעו')‪ .‬אפשר‬

‫שסימון התנועה בשתי אותיות מאותיות אהו"י מעיד על הגייה מיוחדת‪ ,‬כגון ‪ rôš‬או ‪.ro’oš‬‬

‫‪ 6‬א' קימרון‪' ,‬הצעה חדשה לפירוש צורות העתיד בעברית הקדומה'‪ ,‬לשוננו‪ ,‬סא (תשנ"ח)‪ ,‬עמ' ‪555 .43–31‬‬