Page 182 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫אלישע קימרון‬

‫ד‪ׂ .‬שיכול הגאים – הצורה הקדומה של השם הנדון היא 'ִׂש ְמ ָלה'‪ ,‬ואילו 'ַׂש ְל ָמה' היא כנראה‬

‫צורה מאוחרת ונוצרה משיכול הגאים‪ .‬קוטשר תיאר את תפוצת השם הזה במקורות העבריים‬
‫והציע לראות בשימוש בצורה 'ַׂש ְל ָמה' סממן של הלשון המאוחרת‪ 11.‬על כל פנים המגילות‬

‫מעדיפות את הצורה 'שלמה'‪.‬‬

‫מקצת מעשי התורה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬שורות ‪1262–49‬‬

‫ואף ע] ֯ל הסו ׄמ[י] ֹם‬ ‫‪ [ 4 9‬‬

‫‪ׄ [ 5 0‬שאינם רואים להזהר מכל תער ֯ובת] ותערובת‬

‫‪[ 5 1‬א] ֯שם אינם רואים‬

‫‪֯ [ 52‬וא]ף על החרשים שלוא שמעו חוק [ומ]שפט וטהרה ולא‬

‫‪ׄ [ 53‬ש]מעו משפטי ישראל ׄכי שלוא ׄר ׄאה ולוא שמע לוא‬

‫‪[ 5 4‬י] ׄדע לעשות והמה ב ׄא ֯י ֹם לטה[ר] ֯ת ׄהמקדש‬

‫‪[ 55‬ו] ֯אף על המוצקות אנ ׄח ֯נ ֯ו אומ ׄר[ים] ׄשהם שאין בהם‬

‫‪[ 56‬ט]הרה ואף המוצקות ׄאי ׄנם ׄמ ׄב ֯ד ׄילות בין הטמא‬

‫‪[ 57‬ל] ׄטהור כי לחת המוצ ׄקות ו ֯ה ׄמ ׄקבל ׄמהמה כ ׄהם‬

‫‪ 58‬לחה אחת ואין ׄל ׄה ׄב ׄי למחני ׄה ֯ק[ו] ֯דש כלבים שהם‬

‫‪ 5 9‬א ֯וכלים ׄמקצת [ע] ֯צ ׄמות המ ׄק[דש ו] ֯הבשר עליהם כי‬

‫‪ 60‬ירושלי ֹם היא ֯ה מחנה ה ׄק ׄדש ׄו ׄהיא המק ׄו ֯ם‬

‫‪ׄ 61‬שבחר בו מכל שבטי ׄי[שראל כי ׄיר] ׄושלים היא ראש‬

‫‪ׄ [ 62‬מ] ֯ח ׄנ ׄות ישראל ׄו ׄאף ׄע[ל מ] ׄטע ׄת ׄע ׄצ[י ]המאכל הנטע‬

‫הסומ[י]ם‪ :‬השם 'סֹו ֶמא' בהוראת עיוור אינו במקרא‪ ,‬ובשאר המגילות משמשת המילה 'עור'‪.‬‬
‫במגילה הזאת יש כמה מילים שאינן משמשות בשאר המגילות‪ ,‬ויש להן מקבילות בלשון חז"ל‬
‫ובארמית‪ .‬השימוש המיוחד מוסבר בכך שהיצירה הזאת היא איגרת ובה דברי פולמוס נגד‬

‫החכמים (הפרושים)‪ .‬השורש סמ"י פורה בלשון חז"ל ובארמית‪.‬‬
‫שאינם‪ :‬גם השימוש במילית 'ש־' אופייני ליצירה הזאת ('אשר' מצויה בה פעם אחת בלבד‪,‬‬
‫בפרפרזה מקראית)‪ .‬בשאר המגילות 'ש־' נדירה‪ .‬כידוע המילית הזאת מיוחדת ללשון חז"ל‪ .‬עם‬
‫זה יש הבדל בין שימושה בלשון חז"ל לשימושה במקצת מעשי התורה‪ .‬בלשון חז"ל היא מציינת‬
‫בין השאר סיבה (במקום 'ִּכי' המקראית)‪ ,‬ואילו במקצת מעשי התורה 'כי' היא המשמשת לציון‬

‫סיבה‪.‬‬
‫אנחנו אומרים‪ :‬השימוש בכינוי 'ֲאַנ ְחנּו' מפתיע‪ .‬כידוע זוהי הצורה השמית הקדומה והיא‬
‫המשמשת במקרא‪ ,‬ואילו בלשון חז"ל משמשת ' ָאנּו' המאוחרת‪ .‬אף במגילות מדבר יהודה‬
‫משמשת 'אנו'‪ ,‬ולפיכך ניתן היה לשער שבסוף ימי הבית השני הצורה העתיקה כבר נכרתה מפי‬

‫דוברי העברית‪ .‬שימושה באיגרת זו מלמד שאין הדבר כן‪.‬‬

‫‪ 1 1‬קוטשר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.216‬‬ ‫‪558‬‬
‫‪ 1 2‬הטקסט העיקרי הוא ‪ ,4Q394‬קטע ‪ ,8‬טורים ג–ד (ראו תצלום בעמוד הבא); ההשלמות לפי כתבי־היד‬
‫המקבילים‪ ,4Q396 :‬קטעים ‪ ,2–1‬טור ג; ‪ ,4Q397‬קטעים ‪ .13–6‬לפרסום הקטעים ולנוסח השחזור ראו‪:‬‬

‫‪E. Qimron & J. Strugnell, Qumran Cave 4, V: Miqsa t Ma‛aśe ha-Torah (DJD, 10), Oxford 1994,‬‬

‫‪pp. 11–12, 18–19, 26–27, 50–52‬‬