Page 186 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫מנחם קיסטר‬

‫האבודה ואת הצער העמוק על כל המילים – והתכנים שהן אוצרות בקרבן – שנגסו בהן התולעים‬ ‫‪562‬‬
‫והרקב‪ ,‬ושהן מכוסות מעינינו‪ ,‬שרויות באפלת נצח‪ ,‬ורק לעתים ניכרת מילה – לפעמים כמעט‬

‫חסרת הקשר – מתוך אפלה זו‪ ,‬ומנצנצת אל היודע לראותה‪.‬‬
‫מקצת המגילות שנמצאו בקומראן היו כתובות ארמית‪ ,‬אך רוב המגילות בעברית נכתבו‪.‬‬
‫בקומראן נמצאו שרידים מקוטעים של חיבור אחד‪ ,‬ספר טוביה‪ ,‬שנשמר בשתי הלשונות‪ :‬עברית‬
‫וארמית‪ 6.‬מסורות דומות נמסרות בארמית ובעברית‪ :‬בארמית – בחיבור המכונה מגילה חיצונית‬
‫לבראשית‪ 7,‬ובעברית – בספר היובלים העברי‪ 8.‬כל אלו משקפים את המגע ההדוק בין העברית‬
‫לארמית בארץ־ישראל במשך מאות שנים‪ :‬למן העברית המקראית המאוחרת של ימי שיבת ציון‪9‬‬
‫ועד לשון חכמים‪ 10.‬לפחות למן זמנו של בן סירא (המאה השנייה לפסה"נ) חל בספרות בית‬
‫שני תהליך לשוני־תרבותי מכריע‪ :‬העיון במקרא הפך למרכז הפעילות הרוחנית; הספרות עוצבה‬
‫רובה ככולה לאור המקרא‪ ,‬דגמיו הספרותיים וגם לשונו; והעברית נעשתה 'לשון הקודש'‪ ,‬ביטוי‬
‫המצוי לראשונה בקטע קרוע מקומראן (‪ ,4Q464‬קטע ‪ ,3‬טור א‪ ,‬שורה ‪ 11.)8‬משך מאות שנים‬
‫הייתה העברית 'לשון הקודש' ולשון חיה כאחת – אמנם לצד הארמית‪ .‬מצד אחד היה בדורות‬
‫אלו‪ ,‬ואף בדורות של חכמי התלמוד‪ ,‬המשך ללשון העברית הקדומה של המקרא‪ ,‬ומצד אחר לא‬
‫קשה למצוא מילים מקראיות שמשמען האמתי נשתכח כבר בימי הבית השני‪ ,‬ושבספרות הבית‬
‫השני משתמשים בהן – לא רק כרימוז לפסוק‪ ,‬אלא גם בהקשר חופשי – על פי משמען בפסוק‬

‫המקראי‪ ,‬כפי שהבינה אותו הפרשנות בת הזמן‪.‬‬

‫ ‪J.A. Fitzmyer, ‘Tobit’, M. Broshi et al., Qumran Cave 4, XIV: Parabiblical Texts, Part 2 (DJD, 19), 6‬‬

‫‪Oxford 1995, pp. 1–76‬‬

‫ ‪ 7‬נ' אביגד וי' ידין‪ ,‬מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים תשי"ז; ‪M. Morgenstern,‬‬

‫�‪E. Qimron & D. Sivan, ‘The Hitherto Unpublished Columns of the Genesis Apocryphon’, Abr-Naha‬‬

‫‪rain, 33 (1995), pp. 30–54‬‬

‫‪ 8‬לקטעים העבריים של ספר היובלים מקומראן ראו‪J.C. VanderKam, Textual and Historical Studies in :‬‬

‫‪the Book of Jubilees, Missoula, Mont. 1977, pp. 18–101; idem & J.T. Milik, ‘Jubilees’, H. Attridge‬‬

‫‪et al., Qumran Cave 4, VIII: Parabiblical Texts, Part 1 (DJD, 13), Oxford 1994, pp. 1–140‬‬

‫‪ 9‬לסיכום קצר ראו‪ :‬א' הורביץ‪' ,‬הלשון העברית בתקופה הפרסית'‪ ,‬ח' תדמור (עורך)‪ ,‬שיבת ציון‪ :‬ימי שלטון‬
‫פרס (ההיסטוריה של עם ישראל‪ ,‬ו)‪ ,‬ירושלים תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.220–219‬‬

‫‪ 10‬לסיכום קצר ראו‪ :‬מ' בר־אשר‪' ,‬לשון חכמים‪ :‬דברי מבוא'‪ ,‬הנ"ל (עורך)‪ ,‬ספר היובל לרב מרדכי ברויאר‪:‬‬
‫אסופת מאמרים במדעי היהדות‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .678–675‬בראשית המאה השלישית אמר יהודי‬
‫אחד לאב הכנסייה אוריגנס‪ ,‬לפי עדותו של זה (איגרת אל אפריקנוס‪' ,)10 ,‬שהדברים שלא נקראו בשם‬
‫בכתבי [הקודש] אין לדעת איך הם נאמרים בעברית; רגיל הוא שאם אדם אינו יודע [איך להתבטא]‪ ,‬הוא‬
‫משתמש במילה הארמית במקום העברית‪ .‬והוא [היהודי] אמר שלפעמים גם החכמים הגדולים ביותר‬
‫צריכים לחפש מילים מסוימות' (‪N. De Lange, idem & M. Harl, Origène Philocalie 1–20 et La Lettre à‬‬
‫‪ .)Africanus [SC, 302], Paris 1983, p. 536‬יש כאן כמובן עדות על הידלדלותה של העברית בדורות הללו‪,‬‬
‫מעט אחרי הדור שבו לימדה שפחתו של רבי את החכמים מילים עבריות (ירושלמי‪ ,‬שביעית ט‪ ,‬א [לח‬
‫ע"ג] = בבלי‪ ,‬ראש השנה כו ע"ב)‪ .‬ומשתקפת בדברים ההנחה שהלשון העברית היא לשון כתבי הקודש‪,‬‬
‫וכל שאינו מצוי בהם – אין לסמוך על מסורתו החיה בעברית‪ .‬כפי שנראה בסמוך‪ ,‬העברית נתפסה כלשון‬

‫הקודש כבר בימי בית שני‪ ,‬כמתועד בקומראן‪.‬‬
‫‪ 11‬א' אשל ומ' סטון‪' ,‬לשון הקודש באחרית הימים לאור קטע מקומראן'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סב (תשנ"ג)‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,E. Eshel & M. Stone, ‘4QExposition on the Patriarchs’ ;177–169‬ברושי ואחרים (לעיל‪ ,‬הערה ‪,)6‬‬

‫עמ' ‪.221–218‬‬