Page 201 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫קומראן וחקר הספרות החיצונית‬

‫על סמך תיארוכם של כתבי היד הארמיים של ספרות חנוך שנתגלו בקומראן‪ ,‬מקובל לתארך‬
‫את מועד חיבורם של הספרים השונים כדלקמן‪ :‬ספר מאורות השמים הוא הקדום מבין החיבורים‬
‫שיוחסו לחנוך‪ ,‬ויש לתארך את מועד חיבורו לאמצע המאה השלישית לפסה"נ (לשנת ‪250‬‬
‫לפסה"נ בקירוב); חיבור ספר העירים תוארך לקראת סוף המאה השלישית (שנת ‪ 200‬לפסה"נ‬
‫בקירוב); ואילו חיבור החלק העיקרי של ספר החזיונות‪ ,‬כלומר חזון החיות‪ ,‬תוארך לאמצע‬
‫המאה השנייה לפסה"נ‪ ,‬לשנים שלאחר פרוץ המרד החשמונאי‪ ,‬ולפני שיהודה המקבי נהרג‬
‫בקרב‪ ,‬כלומר בין ‪ 167‬ל־‪ 161‬לפסה"נ‪ 12.‬את מועד יצירתם של שני החיבורים האחרונים‪ ,‬כלומר‬

‫ספר המשלים ואיגרת חנוך‪ ,‬מקובל לתארך למאה הראשונה לפסה"נ‪13.‬‬
‫אחת הסוגיות המעניינות המתועדות בספרות חנוך היא הפירוש לסיפור הזיווג בין בני‬
‫האלוהים לבנות האדם‪ ,‬כפי שהוא מסופר בבראשית ו‪ ,‬א–ד‪ .‬סוגיה זו עומדת ביסוד ספר העירים‪,‬‬
‫והיא נזכרת בקצרה בספרי חנוך האחרים‪ .‬יסודה של מסורת זו בעיקר בפירוש הצירוף 'בני‬
‫האלוהים'‪ ,‬המתועד הן בנוסח המסורה הן בנוסח השומרוני‪ .‬רוב המתרגמים והפרשנים הקדומים‬
‫פירשו את המונח באחת משתי דרכים‪ :‬מלאכים‪ 14,‬או בני תמותה בעלי איכויות מיוחדות או‬
‫מעמד גבוה‪ 15.‬בספר העירים מופיעה העדות הקדומה ביותר למסורת הפרשנית שבני האלוהים‬
‫הם מלאכים‪ ,‬ויש בו תיאור מפורט ביותר של מיתוס ירידת העירים וזיווגם עם בנות האדם‪ ,‬תיאור‬
‫המבוסס על המקור המקראי הסתום‪ .‬בתיאור זה משולבות שתי מסורות על אודות ירידת העירים‪,‬‬
‫והן מופיעות כסיפור רציף בפרקים ו–ח‪ .‬במחקר נעשו ניסיונות לזהות את המסורות העומדות‬

‫ביסוד תיאור זה ולשחזר את דרך התהוותו‪16.‬‬

‫‪ 12‬לדעה שונה‪ ,‬שלפיה יש לזהות את האיל עם אחד ממנהיגי הזרם האיסיי‪ ,‬ראו‪ :‬מ' קיסטר‪' ,‬לתולדות כת‬
‫האיסיים‪ ,‬עיונים בחזון החיות‪ ,‬ספר היובלים‪ ,‬וברית דמשק'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נו (תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ‪.18–1‬‬

‫‪ 1 3‬על תאריכיהם של החיבורים השונים שנכללו בספרות חנוך ראו‪ :‬ד' פלוסר‪' ,‬חנוך‪ ,‬ספר חנוך'‪ ,‬אנציקלופדיה‬
‫מקראית‪ ,‬ג‪ ,‬טורים ‪ ;210–205‬מיליק (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.58–4‬‬

‫‪ 1 4‬הפירוש שהביטוי 'בני האלוהים' הוא כינוי למלאכים נסמך כפי הנראה על כתובים מקראיים שבהם הוא‬
‫כינוי לדמויות על־אנושיות (ראו‪ :‬איוב א‪ ,‬ו; ב‪ ,‬א; לח‪ ,‬ז)‪ ,‬ובדומה לכך משמש הביטוי 'בני אלים' (תהלים‬
‫כט‪ ,‬א; פט‪ ,‬ז)‪ .‬בתרגום השבעים (כ"י אלכסנדרינוס) תורגם 'בני האלוהים'‪' :‬מלאכי האל'‪ .‬וראו‪' :‬ר' שמעון‬
‫בן יוחי קרי להון בני דייניה‪ ,‬ר' שמעון בן יוחי מקלל לכל מן דקרי להון בני אלהיא' (בראשית רבה כו‪ ,‬ה‬
‫[מהדורת תיאודור–אלבק‪ ,‬עמ' ‪ .)]247‬התייחסותו החריפה של רשב"י מעידה כי בימיו רווח פירוש שבני‬
‫האלוהים הם המלאכים‪ .‬עדויות מאוחרות הרבה יותר לפירוש זה מצויות אף בתרגום המיוחס ליונתן‬

‫לבראשית ו‪ ,‬ד‪ ,‬ובפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק כב‪.‬‬
‫‪ 15‬תפיסה זו מתועדת בחלק מהתרגומים הארמיים לבראשית‪ ,‬דוגמת תרגום נאופיטי ותרגום אונקלוס‪ ,‬התרגום‬
‫המיוחס ליונתן לפסוק ב‪ ,‬בפירושו של ר' שמעון בן יוחי בבראשית רבה כו‪ ,‬ה‪ ,‬אשר קרא להם 'בני הדיינים'‬

‫(ראו המובאה בהערה הקודמת)‪ ,‬וכן בפרשנות המסורתית לפסוק‪.‬‬
‫‪ 1 6‬אוגוסט דילמן היה הראשון שציין‪ ,‬בהקדמתו לספר חנוך‪ ,‬כי בפרקים ו–יא קיימים שני סיפורים שונים‬
‫על אודות המלאכים שחטאו ועל אחריותם לרוע ולאלימות בתקופה שקדמה למבול‪ ,‬ראו‪A. Dillmann, :‬‬

‫‪‘Pseudepigraphen des Alten Testaments’, Real-Enzyklopädie für protestantische Theologie und Kirche‬‬

‫‪ .2, XII, Hamburg 1954–1968, p. 352‬דבורה דימנט וג'ורג' ניקלסבורג הגיעו למסקנה כי יש להבחין בין‬
‫מסורת שמיחזה למסורת עשאל‪ ,‬וכל אחד מהם הציע ִׁשחזור שונה לאופן שילובן של המסורות בספרות‬
‫חנוך; ראו‪ :‬ד' דימנט‪"' ,‬מלאכים שחטאו" במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצוניים הקרובים להן'‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשל"ד‪ ,‬עמ' ‪G.J.E. Nickelsburg, ‘Apocalyptic and ;72–23‬‬
‫‪ .Myth in 1 Enoch 6–11’, JBL, 96 (1977), pp. 383–405‬ניקלסבורג אמנם הציע לתארך את מסורת שמיחזה‬

‫לימי מלחמות הדיאדוכים (סוף המאה הרביעית לפסה"נ)‪ ,‬אך קשה לדייק בתיארוך מסורת זו‪ ,‬וכל שניתן ‪577‬‬