Page 202 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 202

‫אסתר אשל‬

                                                              ‫וכך מסופר בספר העירים‪:‬‬                                    ‫‪578‬‬

‫ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם‪ ,‬ובנות יפות ונאות יולדו להם‪ .‬ויראו אותן המלאכים בני‬
‫השמים‪ ,‬ויחמדו אותן‪ .‬וידבר איש אל רעהו‪' :‬לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו‬
‫בנים'‪ .‬ויאמר אליהם שמיחזה והוא נשיאם‪' :‬יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי‬
‫אני לבדי נושא העון הגדול'‪ .‬ויענוהו כולם ויאמרו‪' :‬הישבע נישבע כולנו והתקשרנו בחרם‬
‫כולנו בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת‪ ,‬ובה נעשה את המעשה הזה'‪ .‬אז נשבעו כולם‬
‫יחד‪ ,‬ויתקשרו ביניהם בחרם‪ .‬ויהיו כולם מאתים מלאך‪ ,‬וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון‪,‬‬
‫ויקראו להר 'חרמון'‪ ,‬כי בו נשבעו והחרימו ביניהם [‪ 17]...‬ויקחו להם הם וכל האחרים עמהם‬
‫נשים‪ ,‬ויבחרו להם איש אחת אחת‪ ,‬ויחלו לבוא אליהם‪ ,‬וידבקו בהן‪ ,‬וילמדון קסמים וכשפים‪,‬‬
‫ויורון לכרות שורשים וצמחים‪ .‬והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים‪ ,‬שלושת אלפי אמה גובהם‪,‬‬

                                                                     ‫אשר אכלו את כל יגיע בני האדם‪.‬‬

‫(חנוך ו–ז)‬

‫על פי מסורת זו הגורם לרוע בעולם ולאלימות שנוצרה בתקופה שקדמה למבול אינו חטאם של‬
‫בני האדם אלא מרד העירים‪ ,‬הזיווג האסור בינם לבנות האדם והוראת התורות האסורות‪ .‬חטא‬
‫זה הביא להולדת הענקים שפגעו בבני האדם‪ .‬המלאך שריאל נשלח על מנת להדריך את נח כיצד‬
‫להינצל מהמבול‪ ,‬ואילו המלאך מיכאל נשלח לחסל את הענקים‪ ,‬הלוא הם צאצאיהם של העירים‬
‫ובנות האדם‪ ,‬ולהעניש את העירים‪ ,‬והם הורדו כלואים לתהום עד למשפטם באחרית הימים‪.‬‬
‫ההבדל בין סופם של העירים לסופם של הענקים נובע מהעובדה שהעירים הם בני אלמוות‪ ,‬בעוד‬
‫הענקים הם בני תמותה‪ .‬מקובל על החוקרים כי הרקע לכתיבת עיבוד אפוקליפטי זה של הסיפור‬
‫המופיע בספר בראשית‪ ,‬נוסף על סמיכות הפרשיות של ירידת העירים והמבול‪ ,‬הוא תחושתם‬
‫של המחברים כי קץ הרשעה קרב‪ ,‬ושבעקבותיו יחל העידן האסכטולוגי‪ ,‬ובו ייעלם הרוע‪ ,‬עקב‬

                                                                     ‫הענשתם של העירים‪.‬‬
‫בפרק ח בספר העירים משולבת מסורת שונה במקצת‪ ,‬ולפיה מרד העירים הונהג על ידי‬

                                                                           ‫המלאך עשאל‪:‬‬

‫ועשאל לימד את בני האדם לעשות חרבות ברזל ומ ִגנים ושריונות‪ ,‬ויודיעם את מחצבות‬
‫האדמה ומלאכת מחשבתן‪ ,‬וצמידים ועדיים ומעשה הפוך ליפות את גבות העיניים‪ ,‬וכל‬
‫האבנים היקרות וכל צבעי רקמתיים‪ .‬ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחתו בכל‬

                                                                                                     ‫דרכיהם‪.‬‬

‫(חנוך ח‪ ,‬א–ב)‬

‫על פי מסורת זו‪ ,‬המכונה במחקר 'מסורת עשאל'‪ ,‬העביר המלאך עשאל לבני האדם מידע אסור‪.‬‬
‫המידע שמסר להם‪ ,‬שעניינו כריית מחצבים ועיבוד מתכות (מטלורגיה)‪ ,‬מאפשר לאדם לייצר כלי‬
‫מלחמה מחד גיסא‪ ,‬ולצבוע בדים וליצור צבעי איפור‪ ,‬המובילים לזנות‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬מסורת זו‬

‫לומר הוא שהיא קודמת למאה השנייה לפסה"נ‪ .‬אף את החטאים והעונשים השונים שהוטלו על העולם‬
‫ניתן לחלק על פי שתי המסורות שלעיל‪ .‬לסקירת הדעות השונות ראו‪J.C. VanderKam, Enoch and the :‬‬

                                  ‫‪Growth of an Apocalyptic Tradition, Washington DC 1984, p. 123, n. 49‬‬

‫‪ 1	 7‬למסורות בחנוך על אודות החרמון והגליל העליון ראו‪D.W. Suter, ‘Why Galilee? Galilean Regionalism :‬‬
‫‪ ,in the Interpretation of 1 Enoch 6–16’, Henoch, 25 (2003), pp. 167–212‬ושם הפניה לדיונים קודמים‪.‬‬
   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206   207