Page 220 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 220

‫אסתר אשל‬

                                ‫זיהויים מסופקים‬

‫מספר חוקרים הציעו לזהות בקטעים נוספים שהתגלו בקומראן שרידים מספרים חיצוניים‪ ,‬ברם‬
                                          ‫זיהוים של כל החיבורים שאדון בהם להלן מסופק‪.‬‬

                                                                               ‫א‪ .‬איגרת ירמיהו‬
‫'המכתב אשר שלח ירמיהו אל העתידים לגלות ביד מלך בבל בבלה להגיד להם אשר צּווה מאת‬
‫האלוהים' – כך נפתחת איגרת המיוחסת לירמיהו‪ ,‬ואשר נשלחה כביכול ליושבים בגלות בבל‪,‬‬
‫ובה אזהרה שלא לנהות אחר עבודת אלילים‪ 88.‬היצירה כוונה אל קהל יהודי‪ ,‬והדעה הרווחת‬
‫היא שלשונה המקורית הייתה עברית‪ .‬הנוסח הקדום שבידינו הוא הנוסח היווני ששולב בתרגום‬
‫השבעים‪ .‬האיגרת נכללה ברשימת ספרי התנ"ך העברי שהביא אוריגנס‪ .‬תרגום לטיני של האיגרת‬
‫נכלל בוולגטה‪ ,‬וקיימים שני תרגומים סוריים‪ :‬האחד הוא תרגום חופשי‪ ,‬והשני הוא תרגום‬

                                                                  ‫מילולי של הנוסח היווני‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1962‬הציעו פייר בנואה ומארי־אמיל בואזמר לזהות בקטע פפירוס שהתגלה בקומראן‬
‫(‪ )7Q2‬שריד מאיגרת ירמיהו‪ 89.‬בקטע עשרים ושתיים אותיות השייכות לחמש שורות‪ ,‬והן זוהו‬
‫כפסוקים מג–מד של האיגרת‪ .‬לאחרונה הטילה דבורה דימנט ספק בזיהוי זה‪ .‬לטענתה מאחר‬
‫ששרדו בקטע זה שתי מילים שלמות בלבד‪ ,‬שהן מילים נפוצות ביוונית (‪ αυτους‬ו‪ ,)ουν-‬קשה‬

                                                              ‫לבסס את השחזור שהוצע‪90.‬‬

                                                                                      ‫ב‪ .‬שושנה‬
‫בספר דניאל על פי תרגום השבעים נכללו מספר פרקים שאין להם מקבילה בנוסח העברי לספר‪.‬‬
‫אחד הסיפורים הללו הוא סיפור שושנה‪ .‬לחיבור שני נוסחים‪ ,‬האחד כלול בתרגום השבעים‬
 ‫והשני בתרגומו של תאודוטיון‪ ,‬וההבדלים ביניהם רבים‪ .‬היצירה חוברה ככל הנראה ביוונית‪91.‬‬
‫סיפור שושנה עוסק באישה יפה וצנועה שהייתה אשת איש‪ .‬יופייה העביר על דעתם שני‬
‫דיינים זקנים‪ .‬הם ארבו לה ורצו לפתותה‪ ,‬אך היא עמדה בצניעותה וסירבה להם‪ .‬על מנת לנקום‬
‫בה הקהילו הזקנים את העדה והעידו בה עדות שקר שראוה שוכבת עם בחור‪ ,‬וזה ברח כששמע‬
‫את הזקנים קרבים‪ .‬כיוון שהייתה אשת איש‪ ,‬נדונה שושנה למוות‪ .‬אז קם דניאל הנער ונזף בהם‬
‫על שדנו למראה עיניהם ולא חקרו על פי הוראת התורה‪ .‬כדי להוכיח כי עדות הזקנים היא עדות‬
‫שקר חקר דניאל כל אחד מהעדים ושאל אותם תחת איזה עץ נעשתה הנבלה‪ .‬כל אחד מהם נקב‬
‫בשם עץ אחר וכך הכחישו את עדותם‪ .‬אז התברר לכול שהם עדי שקר‪ ,‬והענישום כאשר זממו‪.‬‬
‫סיפור מעשה שושנה דומה לסיפור אשת פוטיפר בבראשית לט‪ ,‬בהיפוך תפקידים‪ .‬כאן אשת‬
‫איש כשרה סירבה להישמע לשני דיינים אשר טענו כי זנתה עם אדם שנמלט‪ .‬לפי גרסתו של‬
‫אב הכנסייה אוריגנס‪ ,‬הזקנים שחטאו הם אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה‪ ,‬שני נביאי השקר‬

             ‫‪ 	88‬לתרגום הנוסח היווני לעברית ראו‪ :‬הספרים החיצוניים (מהדורת כהנא)‪ ,‬א‪ ,‬עמ' שם–שמט‪.‬‬           ‫‪596‬‬
                 ‫‪ 8	 9‬ראו‪ ,M. Baillet, ‘Lettre de Jérémie’ :‬הנ"ל‪ ,‬מיליק ודה־וו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)86‬עמ' ‪.143‬‬

‫‪ 	90‬ראו‪D. Dimant, ‘4QApocryphon of Jeremiah: Introduction’, idem, Qumran Cave 4, XXI: Parabiblical :‬‬

                             ‫‪Texts, Part 4: Pseudo-Prophetic Texts (DJD, 30), Oxford 2001, p. 107, n. 18‬‬

           ‫‪ 9	 1‬לתרגום הנוסח היווני לעברית ראו‪ :‬הספרים החיצוניים (מהדורת כהנא)‪ ,‬א‪ ,‬עמ' תקסה–תקע‪.‬‬
   215   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225