Page 8 - ETMOL_47
P. 8
מית) .מן הראוי לציין ,שיוספוס פלאו- שמע לו .יתכן שטעמם של הדברים שליח אישי
ויוס תקף את הימנעותו של פלורום קופח לא מעט מתוך תחושת השומעים
ככוונה זדונית להביא להתלקחות שבדחיית יציאת המשלחת הונע המלך כתוצאה מהפניות מיהודה -שיגר
מלחמתית ,כדי לנצל הוכחה גלויה זו הנציב הסורי נציג אישי את הטברבונס
של מרי יהודי ,כטיעון להגנתו לאמור, במידה רבה על-ידי שיקולים אנוכיים. ניאפוליטום ,כדי לעמוד על טיב ממשלו
״לא היה בכוחי ולמרות כל מאמצי, רוגזו של העם יצא על אגריפם עד של הפרוקורטור ביהודה פלורוס ולה
להתגבר עם אמצעי הדלים על עם מרדני כדי כך ,שבקושי נמנעה פגיעה בגופו ציע הצעות לתיקון במידת הצורך.
ובוגדני זה ,לא בי האשם״ .גם אם נקבל והוא גורש רשמית מן העיר .עתה הוכ ניאפוליטוס הוכיח יחס אישי אוהד והפ
דיעה זו יש אישור לכוונתו של פלורום רז בירושלים ,בהשראת הקנאים ,על גין כבוד ליהודה ולבית-המקדש .אך
המרי הלאומי ,הופסק הקרבן לקיסר פלאוויוס אינו מזכיר ,אם בנאומו לפני
להשהות את הדו״ח על ההתלקחות(. העם בירושלים הבטיח הבטחה של ממש
אירגון הכוח של אגריפם בבשן ובגו והעם נקרא למרוד. לעשות לסילוקו של הנציב ביהודה
לן ,שיגורו לירושלים ,נסיונות הנפל גסיוס פלורוס .עתה פנה העם המאוכזב
שלו לדכא את המהומות ,הדיווח על אגריפס שולח צבא לאגריפס בדרישה לארגן משלחת לקי
כשלון המאמצים לאגריפס ,פנייתו עתה סר ,אשר תתבע את סילוקו של הנציב
בדלית-ברירה לנציב הסורי ופנייתו אין ספק שלו אגריפם ופלורוס היו השנוא .אגריפס התאכזב אף הוא מתוצ
המקבילה של פלורוס היושב בקיסריה, פונים מיד אל הנציב אשר בסוריה לעז אות שליחותו של ניאפוליטום ,אך עם
החלטת קסטיוס גאלוס בעקבות זאת רה בודאי ניתן היה לדכא את המרד זאת נקלע למצב ביש .פלורוס זכה
לארגן כוח-משימה נאות לדיכוי המרד באיבו .אלא שכל אחד מהשנים עשה את במשרתו כפרוקורטור-נציב של יהודה
ואירגון הכוח -כל אלה גזלו זמן יקר חשבונו הוא ויתכן שאף תיאמו ביניהם בשל המלצותיה של הקיסרית פופיאה,
את צעדיהם .שכן שניהם חששו מן אשר היתה אוהדת את דת ישראל בג
שנוכל לאמוד אותו בכמה שבועות. הקורה -פלורוס פחד שמרד ישבש את לוי ,ואשר היתה מקובלת כידידת ישר
לו בזמן זה בטרם הספיקו המתקומ עתידו במינהל הקיסרי ואגריפס חשש אל ,והוא חרד להרגיז אותה על-ידי-כך
מים להתארגן התארגנות ראשונית, מאבדן הסיכוי להמלכתו על יהודה .אי- שיעמוד בראש משלחת אשר תתבע את
היה מופיע קסטיוס עם צבאו בארץ, לכך החליטו להשהות את התעתם על סילוקו של בן חסותה .אבל אגריפס חש
ספק אם לבני יהודה היה הכוח לעמוד פרוץ המרד ולחכות להתפתחות העני כי הרוחות סוערים ובנאום ארוך ניסה
מול קלגסיו .סביר להניח שלגיונותיו ינים .אגריפס קיווה שהרוב המתון בעם להניא את העם ממחשבות מרד ולשכנעו
לא היו מוכים שוק על ירך במעלה יגבר בסופו של דבר כפי שהיה גם לגלות איפוק עד אשר תסתיים תקופת
בית-חורון ,כפי שקרה ,וכי ההתקוממות בעבר .כדי לחזק את המתונים אשר
בירושלים בקיץ 66לא היתה הופכת בידיהם גם היו עיקר משרות ההנהגה כהונתו של הנציב.
להתמרדות כללית של יהודה נגד הלאומית ,שיגר אגריפס כוח צבאי של שידוליו לא נתקבלו יפה .אזהרותיו
פרשיו המובחרים ואת פיליפוס בן יקים לא למרוד ,בהעדר כל סיכוי להצלחה
האימפריה הרומאית. כמפקד כללי ,שנועד לתאם את מאמצי סופית ,בודאי היו מושתתים על הערכה
אמור מעתה :היסוסיהם של אגריפם כל נושאי הנשק והיחידות הרומאיות מפוקחת של יחסי הכוחות ושל מי שה
ופלורוס לפנות בעוד מועד לעזרת גא- אשר היו מוצבות בעיר ,כדי שימגרו כיר את הרומאים מקרוב ,אך העם לא
לוס ,הם אשר נתנו את השהות להתפש בעצמם את המורדים ולא יאפשרו
טות המרד ולהפיכתו למלחמה אשר למאורעות לחרוג מממדי תקרית מקו
נתמשכה עד לשנת .73-4
המורדים המנוצחים על שער טיטוס