Page 8 - ETMOL_47

‫מית‪) .‬מן הראוי לציין‪ ,‬שיוספוס פלאו‪-‬‬ ‫שמע לו‪ .‬יתכן שטעמם של הדברים‬ ‫שליח אישי‬
‫ויוס תקף את הימנעותו של פלורום‬ ‫קופח לא מעט מתוך תחושת השומעים‬
‫ככוונה זדונית להביא להתלקחות‬ ‫שבדחיית יציאת המשלחת הונע המלך‬ ‫כתוצאה מהפניות מיהודה ‪ -‬שיגר‬
‫מלחמתית‪ ,‬כדי לנצל הוכחה גלויה זו‬ ‫הנציב הסורי נציג אישי את הטברבונס‬
‫של מרי יהודי‪ ,‬כטיעון להגנתו לאמור‪,‬‬ ‫במידה רבה על‪-‬ידי שיקולים אנוכיים‪.‬‬ ‫ניאפוליטום‪ ,‬כדי לעמוד על טיב ממשלו‬
‫״לא היה בכוחי ולמרות כל מאמצי‪,‬‬ ‫רוגזו של העם יצא על אגריפם עד‬ ‫של הפרוקורטור ביהודה פלורוס ולה­‬
‫להתגבר עם אמצעי הדלים על עם מרדני‬ ‫כדי כך‪ ,‬שבקושי נמנעה פגיעה בגופו‬ ‫ציע הצעות לתיקון במידת הצורך‪.‬‬
‫ובוגדני זה‪ ,‬לא בי האשם״‪ .‬גם אם נקבל‬ ‫והוא גורש רשמית מן העיר‪ .‬עתה הוכ­‬ ‫ניאפוליטוס הוכיח יחס אישי אוהד והפ­‬
‫דיעה זו יש אישור לכוונתו של פלורום‬ ‫רז בירושלים‪ ,‬בהשראת הקנאים‪ ,‬על‬ ‫גין כבוד ליהודה ולבית‪-‬המקדש‪ .‬אך‬
‫המרי הלאומי‪ ,‬הופסק הקרבן לקיסר‬ ‫פלאוויוס אינו מזכיר‪ ,‬אם בנאומו לפני‬
‫להשהות את הדו״ח על ההתלקחות(‪.‬‬ ‫העם בירושלים הבטיח הבטחה של ממש‬
‫אירגון הכוח של אגריפם בבשן ובגו­‬ ‫והעם נקרא למרוד‪.‬‬ ‫לעשות לסילוקו של הנציב ביהודה‬
‫לן‪ ,‬שיגורו לירושלים‪ ,‬נסיונות הנפל‬ ‫גסיוס פלורוס‪ .‬עתה פנה העם המאוכזב‬
‫שלו לדכא את המהומות‪ ,‬הדיווח על‬ ‫אגריפס שולח צבא‬ ‫לאגריפס בדרישה לארגן משלחת לקי­‬
‫כשלון המאמצים לאגריפס‪ ,‬פנייתו עתה‬ ‫סר‪ ,‬אשר תתבע את סילוקו של הנציב‬
‫בדלית‪-‬ברירה לנציב הסורי ופנייתו‬ ‫אין ספק שלו אגריפם ופלורוס היו‬ ‫השנוא‪ .‬אגריפס התאכזב אף הוא מתוצ­‬
‫המקבילה של פלורוס היושב בקיסריה‪,‬‬ ‫פונים מיד אל הנציב אשר בסוריה לעז­‬ ‫אות שליחותו של ניאפוליטום‪ ,‬אך עם‬
‫החלטת קסטיוס גאלוס בעקבות זאת‬ ‫רה בודאי ניתן היה לדכא את המרד‬ ‫זאת נקלע למצב ביש‪ .‬פלורוס זכה‬
‫לארגן כוח‪-‬משימה נאות לדיכוי המרד‬ ‫באיבו‪ .‬אלא שכל אחד מהשנים עשה את‬ ‫במשרתו כפרוקורטור‪-‬נציב של יהודה‬
‫ואירגון הכוח ‪ -‬כל אלה גזלו זמן יקר‬ ‫חשבונו הוא ויתכן שאף תיאמו ביניהם‬ ‫בשל המלצותיה של הקיסרית פופיאה‪,‬‬
‫את צעדיהם‪ .‬שכן שניהם חששו מן‬ ‫אשר היתה אוהדת את דת ישראל בג­‬
‫שנוכל לאמוד אותו בכמה שבועות‪.‬‬ ‫הקורה ‪ -‬פלורוס פחד שמרד ישבש את‬ ‫לוי‪ ,‬ואשר היתה מקובלת כידידת ישר­‬
‫לו בזמן זה בטרם הספיקו המתקומ­‬ ‫עתידו במינהל הקיסרי ואגריפס חשש‬ ‫אל‪ ,‬והוא חרד להרגיז אותה על‪-‬ידי‪-‬כך‬
‫מים להתארגן התארגנות ראשונית‪,‬‬ ‫מאבדן הסיכוי להמלכתו על יהודה‪ .‬אי‪-‬‬ ‫שיעמוד בראש משלחת אשר תתבע את‬
‫היה מופיע קסטיוס עם צבאו בארץ‪,‬‬ ‫לכך החליטו להשהות את התעתם על‬ ‫סילוקו של בן חסותה‪ .‬אבל אגריפס חש‬
‫ספק אם לבני יהודה היה הכוח לעמוד‬ ‫פרוץ המרד ולחכות להתפתחות העני­‬ ‫כי הרוחות סוערים ובנאום ארוך ניסה‬
‫מול קלגסיו‪ .‬סביר להניח שלגיונותיו‬ ‫ינים‪ .‬אגריפס קיווה שהרוב המתון בעם‬ ‫להניא את העם ממחשבות מרד ולשכנעו‬
‫לא היו מוכים שוק על ירך במעלה‬ ‫יגבר בסופו של דבר כפי שהיה גם‬ ‫לגלות איפוק עד אשר תסתיים תקופת‬
‫בית‪-‬חורון‪ ,‬כפי שקרה‪ ,‬וכי ההתקוממות‬ ‫בעבר‪ .‬כדי לחזק את המתונים אשר‬
‫בירושלים בקיץ ‪ 66‬לא היתה הופכת‬ ‫בידיהם גם היו עיקר משרות ההנהגה‬ ‫כהונתו של הנציב‪.‬‬
‫להתמרדות כללית של יהודה נגד‬ ‫הלאומית‪ ,‬שיגר אגריפס כוח צבאי של‬ ‫שידוליו לא נתקבלו יפה‪ .‬אזהרותיו‬
‫פרשיו המובחרים ואת פיליפוס בן יקים‬ ‫לא למרוד‪ ,‬בהעדר כל סיכוי להצלחה‬
‫האימפריה הרומאית‪.‬‬ ‫כמפקד כללי‪ ,‬שנועד לתאם את מאמצי‬ ‫סופית‪ ,‬בודאי היו מושתתים על הערכה‬
‫אמור מעתה‪ :‬היסוסיהם של אגריפם‬ ‫כל נושאי הנשק והיחידות הרומאיות‬ ‫מפוקחת של יחסי הכוחות ושל מי שה­‬
‫ופלורוס לפנות בעוד מועד לעזרת גא‪-‬‬ ‫אשר היו מוצבות בעיר‪ ,‬כדי שימגרו‬ ‫כיר את הרומאים מקרוב‪ ,‬אך העם לא‬
‫לוס‪ ,‬הם אשר נתנו את השהות להתפש­‬ ‫בעצמם את המורדים ולא יאפשרו‬
‫טות המרד ולהפיכתו למלחמה אשר‬ ‫למאורעות לחרוג מממדי תקרית מקו­‬

‫נתמשכה עד לשנת ‪.73-4‬‬

‫המורדים המנוצחים על שער טיטוס‬