Page 19 - etmol 88
P. 19
זיה אהבת נעורים
לבית חותני ולחדר אשתי ואני בן אגרהם־בר גוטלובר שנולד ג־ ,1810היה סופר מראשוני דור ההשכלה שהאריך ימים -
שמונה-עשרה שנים ,החל רוח האה הוא מת בגיל .89בשנות השגעים לחייו פירסם את זכרונותיו בכתנ-העת "הבוקר אור״
בה לפעמי ותנח הרוח גם על אשתי שיצא לאור בשנים 1886-1876בלבוב ובוורשה .גוטלובר נולד במתת ווהלין ,לאב הזן,
ותאהבני גם היא ,ונהיה בעינינו, תלמיד־תכם אדוק ,שטעם גם מטעם ההשכלה .בגיל 11אירסו אותו הוריו ,כמקובל
באותו זמן ,לילדה בת עשר ,בת לחסיד עשיר .בגיל 13נשא את ארוסתו לאשה .בגיל 17
כאילו זה יצא יצאנו מתחת לחופה. נולד לו בן .שנה אתר־כך יצא למסע עם אביו בגליציה ובפולין .בדרך ביקרו בבתי
לעת כזאת ,עת שמש האהבה משכילים שונים והאיש הצעיר נתפס לספרי השכלה .אביו מת בדרך וגוטלובר חזר
זרחה עלינו ,והנה עב עולה ויהי לאשתו ולבית חותנו .אמו של גוטלובר שלחה אליו את ספריו ,ספרי השכלה ,הללו נפלו
לענן כבד .לשוא הרביתי מלים להר לידי החותן החסיד האדוק ,וזה מה שקרה אחר־כך לאברהם־בר ולחיי הנשואין שלו ,כפי
אות צידקי לעיני חותני ,לשוא שפכ
תי שיח לפני הצדיק מזיטומיר ,אשר שסיפר כעבור שנים רבות בזכרונותיו:
הובלתי אליו כשה לטבח ,לשוא
צעקתי ובכיתי ,טענתי והתווכחתי, אברהם־בר גוטלובר ויהי בנסעי מעיר מולדתי לבית
נכתם עווני לבלתי תת לי חנינה ויצו חותני ואשאיר אצל אמי את ספרי
הצדיק על חותני לגרשני מהסתפח המעטים ,וביניהם היו גם ספרים
בנחלתו ,ואותי ציווה לתת ספר- שאין רוח החסידים נוחה מהם .אפס
כריתות לאשתי .אשתי בשמעה אמי ז״ל לא ידעה את זאת וחשבה
משפט הרבי בכתה הרבה בכה וכמ ששכחתי את הספרים ,ובידעה כי
עט יצאה נפשה ,אבל מי נתן לבת אוהב ספרים אני מילדותי ,חשבה
ישראל זכות ומשפט לבחור באשר לעשות לי נחת־רוח בשלחה לי את
הספרים ,וכן עשתה ,ותשלח אותם
תחפוץ? לברדיטשוב אל ר׳ אהרן טשודניבר,
...לא רבו הימים ובירח סיוון שהיה מחותנו של חותני .ר׳ אהרן
נתתי ספר-כריתות לאשתי וגם כסף שלח אלי את הספרים על־ידי איש
לא לקחתי ,כי גאון לבי השיאני חסיד קנאי בן קנאי .ויהי בדרך ויבט
לבלתי אהיה לדראון בגרשי את החסיד בארגז ספרי ,ויקח אליו את
אשתי עבור בצע כסף ,ובחוסר כל הספרים אשר לא ישרו בעיניו
והנשארים מסר לי .ואת הספרים
שבתי לעיר מולדתי. אשר לא ישרו בעיניו הראה לכל
לא רבו הימים ויינחם חותני על החסידים רעיו ,ויתלחשו החסידים
הרע אשר עשה לבתו ,אשר שפכה ויאמרו לאמור ,כי נזרקה בי מינות,
כנחל דמעה יום-יום .ויהי בימים ומאז החל הסער להתחולל ואנוכי לא
ההם ואשלח איש עיתי לחותני
לקחת מידו את בגדי וספרי אשר ידעתי.
השארתי שם .ויהי כאשר בא האיש שלו ושאנן ישבתי בחדרי ,מתמיד
וישמח חותני שמחה גדולה ,פני בלימודים שונים להשלים את נפשי
אשתי אורו ,כי אמרו כי בא האיש ולא ידעתי כי באו הספרים הנזכרים
אליהם בשליחותי לשוב לקחתה לי לידי החסידים ומהם לידי קצת
לאשה .ומה גדול היה יגונם בשמעם הצדיקים הרודים על ידם ובייחוד
מפי האיש את אשר שכחו גם הם ליד הצדיק ר׳ אברהם דוב מאוורו*
בחפזם ,כי לא אוכל לקחתה שנית טש והצדיק ההוא היה קנאי גדול
אחר אשר שלחתיה ,כי כוהן אני! - ויחר לו מאוד .ויהי בהיות חותני
האשה האומללה נתעלפה ופני חותני בזיטומיר ויבוא להשתחוות להרבי
חפו .גם בני הקטן אשר ילדה לי הצדיק ,ויגד לו הצדיק לאמור כי סר
אשתי ואשר אהבני אהבה ניצחת חתנו מאחרי ה׳ ותורתו ויהיה אפי
חלה את חוליו ולא רבו הימים וימת.
ובכן ניתק החבל המרתק בינינו, קורוס ,ויתחלחל חותני מאוד.
וברבות הימים הכל נשכח ־ רק זיק גם בחדר משכבי נהיתה חדשה:
אהבת נעורים נשאר בלבי ,ופעמים האשה אשר נתן לי אלוהים על־ידי
רבות בא זכרונו לפני בחלום חזיון אבי בהיותי בן שלוש״עשרה שנים
ומחצה והיא היתה אז צעירה עוד
ליל... ממני שנה אחת ,לא אהבתיה ,כי לא
ידע לבי עד כה מה היא האהבה ,כי
לעיון נוסף :״זכרונות ומסעות״ ־“ א.ב. איכה יידע נער כזה מה היא האהבה
גוטלובר ,ההדיר ראובן גולדברג, בת האלוהים? אולם בשובי הפעם
ספריית ״דורות״ מוסד ביאליק
19
