Page 21 - etmol 63

‫קה‪ .‬נימה זו מופיעה גם בדבריו של דויד‬ ‫בה תלך‪ .‬אל תשב עימנו בעיר‪ .‬כל‬ ‫תים והמידות המגונות שדבקו בו בגו­‬
‫סמילנסקי )ממייסדי תל‪-‬אביב(‪,‬‬ ‫באיה לא ישובו‪ ...‬למקוה‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫לה‪ ,‬בשל אילוציו להתעסק בפרנסות‬
‫מרשימותיו משנת ‪ :1910-1909‬״ברור‬ ‫לראשון‪-‬לציון‪ ,‬לרחובות ‪ -‬לכל מקום‬
‫היה לי ‪ -‬הוא מצהיר ‪ -‬שהישוב החדש‬ ‫שתלך‪ ,‬ורק לא ביפו״‪ .‬מדברי בעל‪-‬‬ ‫אלו‪.‬‬
‫צריך להתבסס על הקרקע וללכת בדרך‬ ‫החנות מתקבל שיפו היא בבחינת סכנה‬ ‫עקרון השיבה אל האדמה‪ ,‬לגבי אנשי‬
‫להתיישבות חקלאית ולהקים לנו דור‬ ‫לכל חלוץ או מתיישב‪ .‬שהרי כל מי‬ ‫העליה־הראשונה‪ ,‬הוא לא רק עקרון‬
‫חדש של איכרים‪ ,‬יוגבים ופרדסנים‪,‬‬ ‫שמתמהמה לשהות בה‪ ,‬סופו שהוא‬ ‫לפיתוח הישוב בארץ־ישראל‪ ,‬אלא‬
‫אבל עם זה חשבתי ומצאתי שכשם‬ ‫אבוד לגבי הגשמת הרעיון‪ ,‬ולא יצלח‬ ‫יתרה מזו‪ :‬עקרון המהפך המהותי מגולה‬
‫שהעיר זקוקה למושבות וכפרים עב­‬ ‫למולדת‪ ,‬דהיינו‪ :‬בניית אדם חדש‪,‬‬
‫ריים‪ ,‬כך זקוק הישוב הכפרי לעיר עב­‬ ‫להיחלץ ממנה‪.‬‬ ‫חברה חדשה‪ ,‬ארץ חדשה‪ ,‬ובכך ‪ -‬הגש­‬
‫רית שתרכז בה את המסחר ואת התע‪-‬‬ ‫מסר דומה חוזר גם בסיפורה של חנה‬
‫טרגר ״חלום שהתגשם״ )מתוך קובץ‬ ‫מת החלום הציוני‪.‬‬
‫שיה‪.‬״‬ ‫סיפוריה באנגלית ‪ -‬״המתיישבים ה­‬ ‫מובן שעקרון זה אינו עולה בקנה‬
‫ראשונים בארץ‪-‬ישראל״‪ .(1923 ,‬בסי­‬ ‫אחד עם ההתיישבות היהודית ביפו‪.‬‬
‫שכונת גנים בלבד‬ ‫פור זה אנו מתוודעים לצעיר שכל חייו‬ ‫ההתיישבות היהודית ביפו‪ ,‬עם כל‬
‫חלם להיות איכר בארץ‪ .‬לרוע מזלו‬ ‫תרומתה החשובה‪ ,‬לא ענתה על הגשמה‬
‫דויד סמילנסקי מנמק את תפקידה של‬ ‫הגיע לכאן חולה שחפת‪ ,‬והוא נתקע‬ ‫זו‪ .‬היה בה יותר מן ההמשך של הגולה‬
‫תל‪-‬אביב כעיר‪ ,‬בריכוז המסחר והתע‪-‬‬ ‫בחדר דל ביפו‪ ,‬כשהמחלה הולכת וגו­‬ ‫מאשר מן המהפך שהכל ציפו לו‪ .‬שהרי‬
‫שיה בה‪ ,‬אלא שלא הכל‪ ,‬מסתבר‪,‬‬ ‫ברת עליו‪ .‬צעיר זה אינו רואה ביפו את‬ ‫חיי עיר‪ ,‬אחרי הכל‪ ,‬משמעם מסחר‪,‬‬
‫הסכימו לדיעה זו‪ .‬כידוע‪ ,‬רבו הויכוחים‬ ‫תכלית בואו‪ ,‬והוא מבקש למרות חוליו‬ ‫חנוונות וסרסרות וזה היה גם עיקר‬
‫בנושא זה‪ ,‬וכאשר מציעים ב‪1911-‬‬ ‫לצאת אל מושבה כלשהי‪ .‬רחמי השכנים‬ ‫פרנסתם של התושבים היהודים ביפו‪.‬‬
‫בניית איזור מסחרי ותעשייתי מעבר‬ ‫נכמרים עליו‪ .‬הם מרפדים עגלה‪,‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬גם אם התפתחה העיר כמרכז‬
‫לפסי הרכבת )בדרום השכונה(‪ ,‬היו‬ ‫ובדתילו ורחימו מסיעים אותו לפתח‪-‬‬ ‫חיוני‪ ,‬והכל נזקקו למוסדותיה‪ ,‬נמנעו‬
‫שהתנגדו לכך בכל תוקף‪ .‬המתנגדים‬ ‫תקוה‪ .‬בתחילת הדרך מנסים המלווים‬ ‫סופרי העליה‪-‬הראשונה ‪ -‬כבעלי מוד­‬
‫ביקשו להשאיר את תל‪-‬אביב בתכניתה‬ ‫להפנות את תשומת‪-‬ליבו לנוף מסביב‬ ‫עות רעיונית‪-‬חלוצית מלספר עליה‪.‬‬
‫המקורית כשכונת־גנים בלבד‪ ,‬ולא‬ ‫)לפרדסים של יפו‪ ,‬למטעים של המוש­‬ ‫עבורם‪ ,‬יפו לא היתה דוגמה לחיים החד­‬
‫לפתחה כבת‪-‬דמותה של יפו המסחרית‬ ‫בה הגרמנית שרונה(‪ ,‬אבל כל זאת לא‬ ‫שים הנוצרים כאן‪ ,‬ולא כל שכן לא היה‬
‫מעורר בו עניין‪ .‬השאלה היחידה החו­‬ ‫בה מאום מלעורר את האהבה ואת‬
‫והרעשנית‪.‬‬ ‫זרת ונשנית בפיו היא‪ :‬האם אנחנו על‬
‫מעניין גם היחס בין יפו העיר ומקוה‪-‬‬ ‫אדמה עברית‪ .‬שהרי כל עוד הנוף‪ ,‬וי­‬ ‫ההתעניינות בארץ‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬הישוב החקלאי‪ .‬יש מן החוק­‬ ‫היה נאה ככל שיהיה‪ ,‬אינו נוף של‬
‫רים העוסקים ביפו‪ ,‬הנוטים להציג את‬ ‫כפרים עבריים‪ ,‬זו אינה ארץ‪-‬ישראל‬ ‫אל המושבה תלך‬
‫מקוה‪-‬ישראל כחלק ממנה‪ .‬מקוה־‬ ‫האמיתית עבורו‪ .‬זו איננה ההגשמה של‬
‫ישראל שנוסדה כבית‪-‬ספר חקלאי‬ ‫גישה זו התבטאה גם בכתבים של‬
‫בשנת ‪) 1870‬עוד בטרם המושבות‬ ‫החלום‪.‬‬ ‫אותם ימים‪ .‬בספרו של משה סמילנסקי‬
‫הראשונות(‪ ,‬היא לדעתם מעין פרבר של‬ ‫מעניין שאי‪-‬הכללת יפו כארץ‪-‬ישראל‬ ‫)״בערבה״(‪ ,‬שהוא מעין אוטוביוגראפ‪-‬‬
‫יפו; פרבר שפרדסיו ושדותיו הם‬ ‫לכל דבר‪ ,‬כוחה יפה לא רק לזמנה של‬ ‫יה בגוף ^ י ש י‪ ,‬מספר סמילנסקי כיצד‬
‫מבואותיה של העיר‪ :‬פרבר שהשתלב‬ ‫העליה‪-‬הראשונה‪ ,‬אלא גם לזמנים רחו­‬ ‫ביום הראשון להגיעו ארצה‪ ,‬הוא פוגש‬
‫כפרק מהותי בתולדות פיתוחה של יפו‬ ‫קים יותר‪ .‬אלחנן ליב לוינסקי באוטו­‬ ‫ביפו בבעל‪-‬חנות יהודי בשם יחזקאלי‬
‫היהודית )לא בכדי טוען יצחק כרמיה‬ ‫פיה שלו)משנת ‪ - (1892‬״מסע לארץ‪-‬‬ ‫)הלא הוא יחזקאל דנין(‪ .‬אותו בעל‪-‬‬
‫בנאום היסוד של ״מקוה ישראל״ ‪-‬‬ ‫ישראל בשנת ת״ת לאלף השישי״‪,‬‬ ‫חנות מקביל את פניו בלבביות‪ ,‬אלא‬
‫‪ ,1869‬כי המקום נבחר ביפו‪ ,‬משום‬ ‫מנווט את נוסעיו בראש וראשונה ליפו‬ ‫שמייד הוא פונה להזהיר אותו כי מוטב‬
‫אדמתה הפוריה ומשום היותה מרכז‬ ‫)העשוייה גם להבא להוות את השער‬ ‫שימהר לקום ולברוח מיפו‪ :‬״ואל המוש­‬
‫לארץ‪-‬ישראל(‪ .‬אלא שבתקופה זו‬
‫מסחרי חשוב(‪.‬‬ ‫)‪ ,(2050‬אם כי מצטיינת היא כעיר מטו­‬
‫לא כך מצטיירת מקוה‪-‬ישראל במס­‬ ‫פחת ומתקדמת במדינה היהודית שכבר‬
‫גרת ספרות העליה‪-‬הראשונה‪ .‬לגביה‪,‬‬ ‫קמה‪ ,‬עדיין נשארת היא בבחינת עיר‬
‫יפו ומקוה‪-‬ישראל הן שתי ישויות‬ ‫מעורבת‪ :‬עיר שרובה ככולה בני ניכר‬
‫מקומיות נבדלות לחלוטין‪ .‬ספרות‬ ‫)סוחרים‪ ,‬מלחים ותושבי‪-‬חוץ(‪ .‬לפיכך‬
‫העליה‪-‬הראשונה מפרידה הפרדה גמו­‬ ‫מציע שם לוינסקי לכל התיירים הפוק­‬
‫רה בין השתיים‪ ,‬ובהתאם לכך היא‬ ‫דים אותה‪ ,‬כי ״כל החפץ לראות את חיי‬
‫מטפלת בהן ביצירותיה‪ .‬כלומר‪ :‬אם‬ ‫היהודים כמו שהם‪ ...‬עליו לצאת השדה‬
‫לגבי יפו ‪ -‬כעיר ‪ -‬היא מצטמצמת‪ ,‬כפי‬ ‫וללון בכפרים״‪ .‬ללמדך שגם בשנת‬
‫שאמרנו‪ ,‬עד למינימום האפשרי‪ ,‬הרי‬ ‫‪ ,2050‬בה יוגשם כבר החלום הציוני‬
‫היא מרבה לספר על מקוה‪-‬ישראל כי­‬ ‫במלואו‪ ,‬המהות הארצישראלית האמי­‬
‫שוב חקלאי‪ .‬כך למשל‪ ,‬עוסק זאב יעבץ‬ ‫תית תמשיך להתבטא אך ורק בחיי‬
‫בשלושה סיפורים משלו במקוה‪-‬ישראל‬ ‫אדמה‪ ,‬בשדות וגנים‪ ,‬בישובים חקל­‬
‫)״חרבות לאתים״‪ ,‬״דרך שלושת ימים״‬
‫ו״הדייר והתייר״(‪ ,‬כשהוא פורש יריעה‬ ‫איים‪.‬‬
‫רחבה מהווי בית‪-‬הספר על מסכת לימו­‬ ‫כאן כדאי להזכיר‪ ,‬כי דחיית רעיון‬
‫דיו ומגמותיו‪ .‬וכך מעריף עליה יהושע‬ ‫העיר במסגרת החיים החדשים בארץ‪-‬‬
‫ברזילי‪-‬איזנשטדט את חיבתו‪ ,‬באחד‬ ‫ישראל אינה פוסחת גם על בנייתה של‬
‫הסיפורים היפים והמרגשים ביותר‬ ‫תל‪-‬אביב הסמוכה ליפו‪ ,‬וכל המעיין‬
‫)״איילת השחר״(‪ ,‬סיפור הכתוב בהר­‬ ‫בהצעותיהם ובהמלצותיהם של האבות‪-‬‬
‫בה מעורבות ודאגה לגבי המקום‪ ,‬יוש­‬ ‫המייסדים לגבי הקמתה‪ ,‬לא יתמה למ­‬
‫צוא בהן מעין נימה של הצטדקות והנמ­‬
‫ביו‪ ,‬ובעיקר לגבי עתידו‪.‬‬

‫‪21‬‬