Page 5 - etmol 63
P. 5
מפעלו של הרב משה אלשיך בדרושיו על התורה ועל יתר לבואו של בן־ןוד ולגאולת העם והעולם ,אלא כל זרם
הספרים :בתחום המוסר -ספר ״ראשית חכמה״ להרב במחשבה הדתית ,ולעתים כל הוגה־דעות בפני עצמו ,מצ
אליהו וידאל ,ובתחום הקבלה תורותיהם של הרב שלמה ביע על הדרך שבה יוכל הפרט לגאול את נשמתו שלו
אלקבץ והרב משה קורדובירו .יצירות אלה ואחרות שנוצרו ממצוקות העולם הזה ומחשש העונש לעתיד לבוא ,על׳ידי
בצפת ,בעיירה קטנה בקצווי העולם היהודי ,שימשו יסוד השגת שלמות רוחנית -בין מוסרית כדעת חסידי אשכנז,
להתפתחותה של תרבות ישראל במזרח אירופה .ואולם בכל בין מיסטית כדעת המקובלים ,ובין פילוסופית כדעת
אלה לא היה משום הבאת בשורה חדשה ,שתסביר ליהודי הפילוסופים -ושלמות זו היא שתקרבו אל אלוהיו ,והיא
את תכלית קיומו בעולם ,את תכלית המצוות והמעשה הדתי שתעניק לו את המדרגה הרוחנית העליונה אליה הוא שואף.
והמוסרי ,את תכלית הגלות ואת משמעותה של הגאולה, הדרך הדתית ,לפי תפיסת הדורות ההם ,דרך היחיד היא ,אף
ותעודד את רוחו במציאות הקשה האופפת אותו .קבלת כי אומה שלמה מתבקשת ללכת בה ,אך הכל יודעים כי רק
האר״י היא שסיפקה תשובות מסעירות ומעמיקות לשאלות יחידי סגולה יכולים להגיע עד קיצה ולזכות למלוא השלמות
המובטחת .מבחינה זו הרמב״ם הוא אחד המייצגים הבהירים
אלה. והנוקבים ביותר של תפיסה יסודית המאפיינת את כלל
הצעד הראשון שצעדה קבלת האר״י בתחום הניתן להבנה
לבן דורנו היא הפקעת הגאולה מתחומו של הפרט כתחום יהדות ימי הביניים ,לרבות את גדולי המתנגדים למשנתו.
עיקרי .תורת הגאולה של קבלת האר״י אינה תורת הגאולה
של האדם מישראל ,כפי שהיו התורות הקודמות ,לרבות זו הפרט -לגאולת הכלל
של הרמב״ם ,ואף לא תורת הגאולה של עם ישראל כתכלית
עליונה -אלא גאולתה של האלוהות .הגלות שנתון בה עם תורתו של האר״י רחוקה מרחק רב מהנחות היסוד של כל
ישראל ,המכאובים והייסורים שהם נחלת הפרט בישראל התפיסות הימי״ביניימיות הללו ,וגישתה מהפכנית ונוקבת
ושל כלל האומה ,אינם אלא השתקפות מועטה ,על דרך לעניין תבליתם של החיים הדתיים .במושגים מודרניים ניתן
הסמל ,של המשבר בעולם האלוהות ,של גלות האלוהות לתאר את קבלת האר״י כפריה של חברה חלוצית .במאה
הט״ז נתלקטו בצפת רבים מהנלהבים והמוסריים ביותר
ושבי ניצוצותיה בידי בוחות הרע. שבין גדולי אותו דור ,שהיו עדיין המומים מכובד האסון של
המאבקים המציאותיים שבעולם הנברא אינם אלא סמל גירוש ספרד וההמרה ההמונית של יהדות ספרד ,ונראה
קלוש למאבק״אדירים קוסמי ,על אנושי ,המתנהל בין כוחות בעיניהם בי העולם היהודי המסורתי התמוטט לנגד עיניהם
הטוב לכוחות הרע בעולם האלוהות .הגאולה שעליה מתפלל והוכיח כי קצרה ידו מלתת סעד ליהודי הן בהתמודדות עם
כל האמון על קבלת האר״י היא גאולת השכינה ,גאולת מוראות הגלות והן בהתמודדות עם לחץ החברה הנוצרית
האלוהות מן השבירה ,תיקון כל מה שנפגע ונעבר בעולם
העליון .הגאולה הארצית ,ההיסטורית ,אינה אלא השתקפות ופיתוייה.
מעוטה של הגאולה האמיתית ,החשובה ,התכליתית ,שהיא קומץ הנבחרים ,תושבי צפת ,ביקשו למלא את מקומו של
גאולת האלוהות .בתנופה מהפכנית עוקרת קבלת האר״י מן המרכז שחרב בספרד .ואמנם ,הם הצליחו להקים היכלי־
האמונה את השאיפה המובנת כל כך ,לגאולה אישית פאר לתרבות ישראל ,החל בתחום ההלכה -״בית יוסף״
ולהישג אישי כתכלית עיקרית ,ומכפיפה את גאולת הפרט ו״שולחן ערוך״ להרב יוסף קארו :דרך תחום המדרש -
לגאולת הכלל .ואת גאולת הכלל לגאולת האלוהות. ״משוה תורה״ -כתב־יד מהמאה ה־ 5ו
כל איש -חייל במערכה ^ m -םג Hמ ג א
לפי קבלת האר״י ניתן לאדם מישראל מקום מרכזי פתמי
בתהליך התיקון ,והדרך לתיקון ,לביטולה של גלות האלו
הות ולהכחדת כוחות הרע -היא מעשה האדם עצמו ,בתורה הבןכאסרתן ואי
ובמצוות ,במעשה מוסר ומעשה צדקה ,בתפילה ובכוונות
סוד .לפי קבלת האר״י ,כל מעשה שעושה האדם מהווה חלק ;י־I ’r
מן המערכה הקוסמית בין הטוב והרע .ואין אדם יכול
להסתלק ממערכה זו ,אל כל מקום אליו יימלט -נושא הוא ?זיממיופרזןדיןת«ורץ
אותה בקרבו ,אף אם ימיר דתו שבע פעמים ,עדיין נושא
הוא את המערכה .משעת לידתו כיהודי ,או התגיירותו ,הרי
הוא מרבזו של המאבק ,ולהט של מאבק ,של הקרבה ,של
מסירות נפש ,נדרש מן האדם בכל רגע ורגע של חייו.
משעה שתושג התכלית הקוסמית ,ממילא ייבטל הרע,
ממילא ישלוט הטוב בעולם ,ממילא ייגאל עם ישראל ,יקומו
המתים לתחיה ,ייבנה בית המקדש ויבוא המשיח ,וממילא
תבוא הגאולה האישית השלמה של בל יחיד ויחד בישראל.
בלשון מודרנית ניתן לכנות תפיסה כזו בשם תפיסה
לאומית ,המפקיעה את החיים הדתיים מתחום הפרט בלבד
ומדגישה את הצד הציבורי הכולל ,הלאומי ,שבפעילות
הדתית .מעשה המצוות אינו בא לזכות את הפרט בלבד ,אלא
הוא מזכה את העם בולו ואת המציאות בולה .האדם היחיד,
כל אדם ,הוא מרכזו של המאבק שבו יוכרע גורל היקום כולו
-וכל מעשה שלו עשוי להיות המעשה האחרון ,המכריע את
כפות המאזנים לכאן ולכאן.
לעיון נוסף :דורנו בין הרמב״ם והאד׳י -יוסף דן ב״מאזנים״ ,4
. 1977