Page 9 - etmol 63
P. 9

‫התחביב של‬
                                    ‫שמואל לייזר הנגר‬

                                             ‫לפדות פטר חמור ולערוך חגיגה‬

                                                                        ‫מאת שבתי זכריה‬

‫והיה זה‪ ,‬אם אין זכרוני מטעני‪ ,‬בית‪-‬‬  ‫ותושב אחר באיזור זה ‪ -‬היה‬           ‫שמואל לייזר היה נגר מירושלים‬
‫התפילה ל׳מתנגדים׳ היחיד באותה‬       ‫כאמור הנגר שמואל לייזר‪ .‬הוא‬         ‫בסוף המאה הקודמת וראשית המאה‬
‫סביבה‪ .‬ר׳ שמואל לייזר היה יהודי‬     ‫ומשפחתו חיו בבית בן קומותיים‪,‬‬       ‫שלנו‪ ,‬שאהב את העיר שהיתה‬
‫רחב‪-‬גרם בעל מלאכה עליז ושמח‬         ‫אשר על משקוף דלת קומתו הרא­‬         ‫ביתו‪ ,‬אחד מהיהודים שחיו בירוש­‬
‫בחלקו‪ ,‬קצת בעל גאוה‪ ,‬חומד לצון‬      ‫שונה נשאר עד היום השקע של‬           ‫לים‪ .‬אוהב שמחה היה ואם ידוע הוא‬
‫ואוהב להתהדר במצוות שאינן שכי­‬      ‫ה״מזוזה״ מימים עברו‪ .‬ובבית זה‬       ‫עד היום‪ ,‬הרי זה בזכות ״תחביב״‬
‫חות‪ .‬נוסף למצוות החזקת בית‪-‬‬         ‫יסד שמואל לייזר אוהב המצוות‬
‫הכנסת‪ ,‬חביבה היתה עליו מצוות‬        ‫בית‪-‬כנסת מיועד לבעלי‪-‬מלאכה‬             ‫מיוחד שהיה לו; פדיון פטר חמור‪.‬‬
‫פדיון פטר חמור שלא כל אדם זוכה‬                                          ‫שמואל לייזר לא חי בסמטאותיו‬
‫בה‪ .‬מזמן לזמן היה קונה אתון מבכי­‬                   ‫שהתגוררו בסביבה‪.‬‬    ‫של הרובע היהודי המוכר לנו‪ ,‬אלא‬
‫רה ללדת‪ ,‬וכשנולד חמור בכור‪ ,‬פטר‬     ‫שמו המלא של שמואל לייזר היה‬         ‫ביתו היה באיזור שהיום הוא הרובע‬
‫רחמה‪ ,‬היה מסדר חגיגית את הפ­‬        ‫שמואל אליעזר זילברמן‪ .‬איש ירוש­‬     ‫המוסלמי‪ ,‬וגם אז רוב יושביו היו‬
‫דיון‪ ,‬מקשט את העייר הרך בתכשי­‬      ‫לים ישעיהו רפאלוביץ מספר‬            ‫ערבים‪ .‬הוא גר ברחוב ״מעלות‬
‫טי אשתו ובנות ביתו‪ ,‬מזמין רבנים‬     ‫באוטוביוגרפיה שלו ״ציונים״ על‬       ‫המדרשה״‪ ,‬בו עומדים מבנים‬
‫ויראים וכמובן כהן‪ ,‬כדי לפדות ממנו‬   ‫טיפוסים מעניינים של בעלי‪-‬מלאכה‬      ‫מהתקופה הממלוכית ובו נמצא בית‬
‫את פטר החמור‪ .‬לאחר קיום המצוה‬       ‫בירושלים והם‪ :‬ר׳ ניסן הסנדלר‬        ‫ה״מדרסה״‪ ,‬שם למדו את ההלכה‬
‫היה מוכר את האתון עם העייר‬          ‫)אשר התואר ׳רב׳ הגיע לו כיוון‬
                                    ‫שלא היה רק רבם של שוליותיו‬                  ‫המוסלמית מאז המאה ה־‪.14‬‬
                             ‫שלה״‪.‬‬  ‫בסנדלרות אלא גם מלמדם תורה(;‬        ‫הרחוב״סמטה מסתעף מרחוב‬
‫סוף טראגי היה לשמואל לייזר‪.‬‬         ‫הדמות השניה הוא ר׳ שלום שניידר‬      ‫הגיא ועולה מערבה ‪ -‬מדרגות־‬
‫בחג הפסח של שנת תר׳׳פ‪,1920 ,‬‬        ‫החייט‪ ,‬שהיה אוסף בשבתות אחרי‬        ‫מדרגות ‪ -‬ומגיע עד רחוב ״חאן אל‬
‫פרצו פרעות בירושלים‪ .‬הפורעים‬        ‫הצהרים ילדים לבית‪-‬הכנסת ונותן‬       ‫זית״‪ ,‬הוא רחוב בית הבד‪ .‬על הבני­‬
‫לא העיזו להתנפל על תושבי הרובע‬      ‫להם מגדנות תמורת פרקי תהילים‬        ‫ינים הממלוכים העתיקים ניכר עד‬
‫היהודי‪ ,‬שכן היו מוכנים שם להגנה‪,‬‬    ‫שהיו אומרים‪ ,‬והשלישי הוא כדברי‬      ‫היום פאר העבר‪ .‬הבתים משני צידי‬
‫והתפזרו בסמטאות העיר העתיקה‬         ‫רפאלוביץ‪ :‬״שמואל אליעזר הנגר‪.‬‬       ‫הרחוב המקומר בחלקו‪ ,‬מקושרים זה‬
‫ששם גרו יהודים מעטים‪ ,‬הרגו‪,‬‬         ‫הוא היה נגר טוב ועסק בעשיית‬         ‫לזה ב״גשרים״‪ ,‬ולמעשה מתחברים‬
‫פצעו ושדדו את בתיהם‪ .‬משמרות‬         ‫דלתות וחלונות לבתים שנבנו בשכו­‬     ‫לציבור אחד של בתים‪ ,‬כדרכה של‬
‫הצבא הבריטי שהיו צריכים להגן‬        ‫נות מחוץ לעיר וידע גם לעשות‬         ‫העיר העתיקה‪ .‬במעלה הרחוב מצד‬
‫על היהודים‪ ,‬עזרו לעתים לפורעים‪.‬‬     ‫רהיטים״‪ .‬ומוסיף רפאלוביץ‪:‬‬           ‫שמאל ניצב בית שהאגדה מקשרת‬
‫דו״ח שהתפרסם ב׳׳ספר התעודות״‬        ‫״לשמואל אליעזר היה בית תפילה‬        ‫אותו עם נסיכה תורכיה‪ ,‬אשתו או‬
‫של הוועד‪-‬הלאומי מתעד את סופו‬        ‫בחצרו אשר שם התפללו חבריו‪,‬‬          ‫אהובתו של סוליימן המפואר‪ ,‬בונה‬
                                    ‫אנשים פשוטים‪ ,‬׳עמך׳ ואחרי התפי­‬     ‫חומות ירושלים‪ .‬על שמה נקרא גם‬
                  ‫של שמואל לייזר‪:‬‬   ‫לה בשבתות היו עורכים ׳קידוש׳‬        ‫הרחוב בערבית ‪ -‬״חסקה סולטנה״‪.‬‬
‫״‪...‬מתוך בית יהודי שהיה במצור‬       ‫ובמוצאי שבתות וביומא דפגרא היו‬      ‫גברת נכבדה זו הקדישה את ביתה‬
‫יומיים‪ ,‬נורתה יריה‪ ,‬בה אמרו הנצו­‬                                       ‫ל״בית תמחוי לעניים״ ועוד במאה‬
‫רים להפנות את תשומת‪-‬לב משמר‬           ‫שרים ורוקדים עד שעה מאוחרת״‪.‬‬
‫צבאי שעבר במקום‪ .‬המשמר שהיה‬                                                       ‫הקודמת שימש למטרה זו‪.‬‬
‫מורכב מחיילים הודים‪ ,‬סבר שהיריה‬       ‫חיפוש אחרי אתונות‬                 ‫התושבים היו כאמור ערבים‪,‬‬
‫נורתה עליהם‪ .‬החיילים התפרצו‬                                             ‫אבל ביניהם חיו גם כמה משפחות‬
‫לבית‪ ,‬רצחו ביריות את בעל האקדח‬      ‫השופט גד פרומקין שכתב ספר‬           ‫יהודיות ושם נמצאה גם מערכת‬
‫יהודה לזובסקי ואתו גם את בעל‪-‬‬       ‫זכרונות מלא עניין על ילדותו בעיר‪-‬‬   ‫״החבצלת״‪ ,‬העתון של ירושלים‬
‫הבית שלא נשא כל נשק‪ ,‬שמואל‬          ‫העתיקה מדבר ארוכות בשמואל ליי­‬      ‫שיצא לאור במשך כחמישים שנה‪,‬‬
‫אליעזר זילברמן‪ ,‬בן ‪ ,60‬לעיני‬        ‫זר ומספר גם על התחביב הבלתי‬         ‫מאז שנות הששים של המאה הקו­‬
‫אשתו וילדיו‪ .‬כל המשפחה הוצאה‬                                            ‫דמת‪ .‬ליד המערכת היה בית‪-‬הדפוס‬
‫מהבית וניתן לערבים לשדוד אותו‬                            ‫רגיל שהיה לו‪:‬‬  ‫ובחצר ה״חבצלת״ גר עורך העתון‬
‫ועוד חמישה בתי יהודים סמוכים‬        ‫״בחצר ה׳חזקה׳ שלו ייחד ר׳‬           ‫ישראל פרומקין‪ ,‬ובני משפחתו‪.‬‬
                                    ‫שמואל לייזר חדר אחד לבית תפילה‬      ‫בחצר היה בית‪-‬הכנסת של חסידי‬
                 ‫ואת בית‪-‬הכנסת‪.‬״‬
                                                                                                     ‫חב״ד‪.‬‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14