Page 9 - etmol 63
P. 9
התחביב של
שמואל לייזר הנגר
לפדות פטר חמור ולערוך חגיגה
מאת שבתי זכריה
והיה זה ,אם אין זכרוני מטעני ,בית- ותושב אחר באיזור זה -היה שמואל לייזר היה נגר מירושלים
התפילה ל׳מתנגדים׳ היחיד באותה כאמור הנגר שמואל לייזר .הוא בסוף המאה הקודמת וראשית המאה
סביבה .ר׳ שמואל לייזר היה יהודי ומשפחתו חיו בבית בן קומותיים, שלנו ,שאהב את העיר שהיתה
רחב-גרם בעל מלאכה עליז ושמח אשר על משקוף דלת קומתו הרא ביתו ,אחד מהיהודים שחיו בירוש
בחלקו ,קצת בעל גאוה ,חומד לצון שונה נשאר עד היום השקע של לים .אוהב שמחה היה ואם ידוע הוא
ואוהב להתהדר במצוות שאינן שכי ה״מזוזה״ מימים עברו .ובבית זה עד היום ,הרי זה בזכות ״תחביב״
חות .נוסף למצוות החזקת בית- יסד שמואל לייזר אוהב המצוות
הכנסת ,חביבה היתה עליו מצוות בית-כנסת מיועד לבעלי-מלאכה מיוחד שהיה לו; פדיון פטר חמור.
פדיון פטר חמור שלא כל אדם זוכה שמואל לייזר לא חי בסמטאותיו
בה .מזמן לזמן היה קונה אתון מבכי שהתגוררו בסביבה. של הרובע היהודי המוכר לנו ,אלא
רה ללדת ,וכשנולד חמור בכור ,פטר שמו המלא של שמואל לייזר היה ביתו היה באיזור שהיום הוא הרובע
רחמה ,היה מסדר חגיגית את הפ שמואל אליעזר זילברמן .איש ירוש המוסלמי ,וגם אז רוב יושביו היו
דיון ,מקשט את העייר הרך בתכשי לים ישעיהו רפאלוביץ מספר ערבים .הוא גר ברחוב ״מעלות
טי אשתו ובנות ביתו ,מזמין רבנים באוטוביוגרפיה שלו ״ציונים״ על המדרשה״ ,בו עומדים מבנים
ויראים וכמובן כהן ,כדי לפדות ממנו טיפוסים מעניינים של בעלי-מלאכה מהתקופה הממלוכית ובו נמצא בית
את פטר החמור .לאחר קיום המצוה בירושלים והם :ר׳ ניסן הסנדלר ה״מדרסה״ ,שם למדו את ההלכה
היה מוכר את האתון עם העייר )אשר התואר ׳רב׳ הגיע לו כיוון
שלא היה רק רבם של שוליותיו המוסלמית מאז המאה ה־.14
שלה״. בסנדלרות אלא גם מלמדם תורה(; הרחוב״סמטה מסתעף מרחוב
סוף טראגי היה לשמואל לייזר. הדמות השניה הוא ר׳ שלום שניידר הגיא ועולה מערבה -מדרגות־
בחג הפסח של שנת תר׳׳פ,1920 , החייט ,שהיה אוסף בשבתות אחרי מדרגות -ומגיע עד רחוב ״חאן אל
פרצו פרעות בירושלים .הפורעים הצהרים ילדים לבית-הכנסת ונותן זית״ ,הוא רחוב בית הבד .על הבני
לא העיזו להתנפל על תושבי הרובע להם מגדנות תמורת פרקי תהילים ינים הממלוכים העתיקים ניכר עד
היהודי ,שכן היו מוכנים שם להגנה, שהיו אומרים ,והשלישי הוא כדברי היום פאר העבר .הבתים משני צידי
והתפזרו בסמטאות העיר העתיקה רפאלוביץ :״שמואל אליעזר הנגר. הרחוב המקומר בחלקו ,מקושרים זה
ששם גרו יהודים מעטים ,הרגו, הוא היה נגר טוב ועסק בעשיית לזה ב״גשרים״ ,ולמעשה מתחברים
פצעו ושדדו את בתיהם .משמרות דלתות וחלונות לבתים שנבנו בשכו לציבור אחד של בתים ,כדרכה של
הצבא הבריטי שהיו צריכים להגן נות מחוץ לעיר וידע גם לעשות העיר העתיקה .במעלה הרחוב מצד
על היהודים ,עזרו לעתים לפורעים. רהיטים״ .ומוסיף רפאלוביץ: שמאל ניצב בית שהאגדה מקשרת
דו״ח שהתפרסם ב׳׳ספר התעודות״ ״לשמואל אליעזר היה בית תפילה אותו עם נסיכה תורכיה ,אשתו או
של הוועד-הלאומי מתעד את סופו בחצרו אשר שם התפללו חבריו, אהובתו של סוליימן המפואר ,בונה
אנשים פשוטים ,׳עמך׳ ואחרי התפי חומות ירושלים .על שמה נקרא גם
של שמואל לייזר: לה בשבתות היו עורכים ׳קידוש׳ הרחוב בערבית -״חסקה סולטנה״.
״...מתוך בית יהודי שהיה במצור ובמוצאי שבתות וביומא דפגרא היו גברת נכבדה זו הקדישה את ביתה
יומיים ,נורתה יריה ,בה אמרו הנצו ל״בית תמחוי לעניים״ ועוד במאה
רים להפנות את תשומת-לב משמר שרים ורוקדים עד שעה מאוחרת״.
צבאי שעבר במקום .המשמר שהיה הקודמת שימש למטרה זו.
מורכב מחיילים הודים ,סבר שהיריה חיפוש אחרי אתונות התושבים היו כאמור ערבים,
נורתה עליהם .החיילים התפרצו אבל ביניהם חיו גם כמה משפחות
לבית ,רצחו ביריות את בעל האקדח השופט גד פרומקין שכתב ספר יהודיות ושם נמצאה גם מערכת
יהודה לזובסקי ואתו גם את בעל- זכרונות מלא עניין על ילדותו בעיר- ״החבצלת״ ,העתון של ירושלים
הבית שלא נשא כל נשק ,שמואל העתיקה מדבר ארוכות בשמואל ליי שיצא לאור במשך כחמישים שנה,
אליעזר זילברמן ,בן ,60לעיני זר ומספר גם על התחביב הבלתי מאז שנות הששים של המאה הקו
אשתו וילדיו .כל המשפחה הוצאה דמת .ליד המערכת היה בית-הדפוס
מהבית וניתן לערבים לשדוד אותו רגיל שהיה לו: ובחצר ה״חבצלת״ גר עורך העתון
ועוד חמישה בתי יהודים סמוכים ״בחצר ה׳חזקה׳ שלו ייחד ר׳ ישראל פרומקין ,ובני משפחתו.
שמואל לייזר חדר אחד לבית תפילה בחצר היה בית-הכנסת של חסידי
ואת בית-הכנסת.״
חב״ד.