Page 13 - etmol 63

‫‪%‬׳\‬ ‫במכתב לאמר לבלתי יהיה רשאי שום אחד ממושלי עיירו־‬
‫תיו לדחוף את היהודים ולגרשם‪ ,‬רק כולם יקבלום בסבר‬
‫סולטן באיאזיד ‪ -‬הזמנה ליהודים‬ ‫פנים יפות‪ ...‬ויבואו בתורגמה אלפים ורבבות מן גרושי‬

‫בשל כך נלווה אליו במסעותיו לכיבוש הממלכה הממלוכית‪,‬‬ ‫היהודים ותימלא הארץ אותם‪.‬״‬
‫ונראה שהיה יוצא עם הסולטן גם במלחמותיו האחרות ובלי‬ ‫ועוד מוסר ההיסטוריון‪:‬‬
‫ספק היה עמו בפרס‪ .‬הדעת נותנת שהיו עם הסולטן עוד‬
‫יהודים ששימשו יועצים ומדריכים ואולי גם מסייעים לדעת‬ ‫״ונתננו לחן בעיני שולטאן בייזיט ושלח והעביר קול בכל‬
‫את אשר בתוך מחנה האוייב‪ ,‬מתוך קשריהם עם היהודים‬ ‫מלכותו לאמר‪ :‬כל הרוצה לדור במלכותי בא יבוא ברינה‬
‫תושבי המקום‪ ,‬שנאנקו תחת עולם של הממלוכים ושמחו‬ ‫ועל״ידי היהודים יירשו התוגרמים מלכים גדולים ועצומים‪,‬‬
‫בסילוקם‪ .‬ואלה דבריו של יוסף גארסון על צאתו של יוסף‬ ‫כי היהודים לימדו לתוגרמים כלי משחית ועל ידם גדלו‬
‫המון עם הסולטן‪ :‬״החכם הרופא המובהק ר׳ יוסף המון אשר‬ ‫התוגרמים על כל גויי הארץ‪ .‬ויאמרו כל השרים והשרות‪,‬‬
‫בא ממלכות טורקיה עם המלך הגדול שלטן שלם שכבש‬ ‫מלך ספרד טיפש היה‪ ,‬שהוציא עם לא ימנה מרוב מארצות‬
‫המלכות של מצרים מיד מלך הגאורי בשנת עזר״ה בצרות‬
‫הגויים וישלחם בידי אוייביו״‪.‬‬
‫וכשחזר ממצרים בא עמו ממצרים לכאן ולדמשק״‪.‬‬ ‫מכאן אנו למדים גם‪ ,‬כי מגורשי ספרד שהגיעו לתורכיה‪,‬‬
‫לימדו את התורכים‪ ,‬הכובשים החדשים‪ ,‬סודות של כלי‬
‫להר הבית‬
‫מלחמה‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1516‬נסוגו הממלוכים וצבאו של סלים נכנס‬ ‫נראה כי הוראותיו של באיאזיד בקשר ליהודים היו‬
‫לערים חלב‪ ,‬חמת‪ ,‬חמץ ודמשק‪ .‬באותה שנה היתה גם כל‬ ‫תוצאה של דברי שכנוע של אנשים בעלי השפעה שהסבירו‬
‫ארץ‪-‬ישראל בידי סלים‪ .‬כיבוש מצרים הושלם ביום חמישי‬ ‫לסולטן את התועלת הגדולה שתצמח לו מן היהודים בהר­‬
‫כ״ט בשבט רע״ז )‪ 24‬בינואר ‪ .(1517‬סלים יצא ממצרים‬ ‫חבת ממלכתו וביסוסה מבחינה כלכלית ומבחינה צבאית‬
‫ומדינית כאחת‪ .‬ואכן מדברי גארסון על יוסף המון ניתן‬
‫שבוע לפני ראש השנה רע״ח ועבר בארץ ישראל‪.‬‬ ‫להבין שעיקר פעולותיו היו למען המגורשים‪ .‬יוסף המון ‪-‬‬
‫קשה לקבוע אם סלים עשה בירושלים לפני שכבש את‬ ‫כותב גארסון ‪ -‬קיבל מהסולטנים ״חסדים גדולים והיה עומד‬
‫מצרים או לאחר הכיבוש‪ ,‬ואפשר שביקר בה בשתי‬ ‫בפרץ להציל יהודים מסכנות עצומות״‪ .‬ועוד נאמר עליו‪:‬‬
‫ההזדמנויות‪ ,‬מכל מקום ברור היא שסלים עלה להר הבית‪.‬‬ ‫״שזה החכם היה עומד בפרץ בכל הענינים הצריכים ליהו­‬
‫דברים אלה חשובים ביותר להבנת עדות סתומה באיגרת‬ ‫דים והיו סומכים ובוטחים בו‪ ,‬כי הוא ישקיט ויתקן איזה‬
‫ששלח עולה לארץ‪-‬ישראל באותם ימים‪ ,‬ישראל מהעיר‬
‫דבר שימשך לנו מצד המלך ושריו ועבדיו״‪.‬‬
‫פירוג׳ה באיטליה‪:‬‬ ‫לא אהבת היהודים היא שגרמה לקריאתו של הסולטן‬
‫״מעניין בית המקדש החרב‪ ...‬ואין שום אדם נכנס אל‬ ‫באיאזיד למגורשים‪ ,‬אלא תועלתו שלו‪ ,‬שכן הוא היה‬
‫הקודש מצד האסור‪ ,‬ובלאו הכי הישמעאלים אינן מניחים‬ ‫מוסלמי אדוק והטיל מדי פעם גזרות על היהודים‪ .‬גארסון‬
‫להתקרב‪ .‬ואומרים בזמן שהיה המלך התוגר בכאן היו‬ ‫מספר כי פעם פקד הסולטן על יוסף המון ״כי לא יראה פניו‬
‫בלתי מצנפת לבנה אשר היא סימן כי המיר דתו״‪ .‬כעבור‬
‫יהודים עימו ונכנסו בתוכה ומתו״‪.‬‬ ‫שלושה ימים נקרא יוסף המון אל הסולטן והוא ״שם סכין‬
‫לפי דבריו עלו עם סלים יהודים להר הבית‪ ,‬ויוסף המון‬ ‫אחד בחיקו והלך לפני המלך בלא מצנפת לבנה״ וכך אמר‬

‫אולי ביניהם‪ ,‬ועל חטא זה מתו‪.‬‬ ‫לבאיאזיד‪:‬‬
‫מירושלים נסע סלים לדמשק ועמו יוסף המון‪ ,‬שחלה‬ ‫״יודע למעלתך כי אם היה רצוננו להמיר דתנו‪ ,‬היינו‬
‫בראשית חודש טבת רע״ח )‪ (1518‬ונפטר כעבור שבועיים‪,‬‬ ‫יושבים בבתינו מלאות כל טוב ובממוננו‪ ,‬ולא רצינו אלא‬
‫לקיים דת יוצרנו ובאנו לחסות תחת צל כנפיך‪ ,‬שאמרו לנו‬
‫בין כ׳ לכ״ה טבת‪ ,‬ובלי ספק נקבר בדמשק‪.‬‬ ‫כי במלכותך שומרים המשפט ואינם אונסים לשום אדם‬
‫שהניח דתו ויקח דת אחרת‪ .‬ועתה אדוני המלך אם ירצה‬
‫לעיון נוסף‪ :‬אומה ותולדותיה‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר תשמ״ג‪.‬‬ ‫מעלתך שאמיר דתי‪ ,‬קח זה הסכין ושחטני בו‪ .‬אז המלך‬
‫כשראה זה‪ ,‬לא די שלא הזיקו אלא עשה לו חסדים גדולים‪.‬״‬
‫‪13‬‬
‫׳אוהב יהודים מאוד׳‬

‫נראה שהשפעה גדולה יותר היתה ליוסף המון על יורשו‬
‫הסולטן סלים‪ .‬בתי כנסת שסגר באיאזיד הורה סלים לפתוח‪,‬‬
‫ויהודים שנאנסו להמיר דתם הותר להם לשוב לאמונתם‪.‬‬
‫ועליו אומר קפשאלי שהיה סלים ״אוהב היהודים הרבה‬

‫מאוד״‪.‬‬
‫עצם העובדה שיוסף המון נשאר רופא החצר מעת שדרכה‬
‫רגלו על אדמת תורכיה ועד יום מותו‪ ,‬בתקופה של תהפוכות‬
‫השלטון‪ ,‬ובשעה שהשרים והמקורבים למלכות היו מזנקים‬
‫ועולים‪ ,‬מזנקים ויורדים וחייהם היו בסכנה מחמת התככים‬
‫והקנאה בצמרת השלטון‪ ,‬יש בה כדי להדהים והיא תופעה‬

‫יחידה ומיוחדת‪ ,‬יוסף גארסון מסביר‪:‬‬
‫״בהיות ידוע כי עבודת המלכים והשרים‪ ,‬שהיא באמת‬
‫מלאכה רבה ועבודה מסוכנת‪ ,‬אם לא יצטרף אליה זכות‬
‫התורה ומעשה המצוות‪ ...‬בעבודת המלכים רוח המושל הוא‬
‫המקרב לאדם או המרחיק אותו ובו החיים והמוות‪ ...‬וראוי‬
‫לעובדיהם שיזהרו מאוד בדיבורם ובמוראם ובזריזות עבו­‬

‫דתם ולא יבטחו באהבתם״‪.‬‬
‫יוסף המון היה לא רק רופא הסולטן אלא גם יועצו וגם‬