Page 26 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat

‫יוצרות רבי שמואל השלישי‬

‫ְמ ַשׁ ְכ ַתּ ִני ְל ַח ִיּים ֲח ַשׁ] ְק ַתּ ִני[ ִמ ַשּׁ ַחת ְבּ ִלי‬
‫ברוך מחיה המתים‬

‫מודעות חדשה לתפקיד המשורר בחברה כמשמר הזיכרון ההיסטורי עולה מדבריו של הפייטן על‬
‫עצמו בברכת הגאולה שבהמשך אותו פיוט‪ .‬כאן התפילה מנוסחת אמנם בגוף שלישי המתייחס אל‬
‫האל‪ ,‬אבל הדברים מדברים בעד עצמם‪ .‬האל כעס וסילק את המקדישים את ישראל צאנו לקרבן‪,‬‬

‫והציל את עבדו‪ ,‬המשורר‪ ,‬אשר לו נועד התפקיד של מנציח המאורעות המופלאים של הגאולה‪:‬‬

‫ָז ַעם ְו ָד ַחף ַמ ְק ִדּי ֵשׁי ַל ֶטּ ַבח ֹצאנ ֹו‬
‫ִשׁי ְח ֵרר ַע ְבדּ ֹו ַו ִיּ ְפ ֵדּהוּ ְגאוּ ָלּ ָתם ְבּ ַצ ְיּנ ֹו‬
‫ברוך גואל ישראל‪30‬‬

‫דומה שדברי הפיוט הנסמכים על מזמורי דוד ותפילת חזקיהו‪ 31‬משקפים יפה את ההתרגשות שאחזה‬
‫בניצולים לאחר ששחרר אותם הח׳ליף רב־החסד מן הכלא‪ .‬הטקסט השירי שיצא מתחת ידיו של‬
‫השלישי‪ ,‬אשר נודע ברבים ביכולתו לפעול בקרב הציבור שלו‪ ,‬ובמקרה זה אף בקרב ציבור שחווה‬
‫את המעשה הנורא על בשרו ממש‪ ,‬בוודאי נפוץ‪ ,‬והיה בשימוש בטקסי הזיכרון שהנהיגה הקהילה‪.‬‬
‫בימיו של אלחא ִכּם )‪ (1021–996‬אכן הגיעו מעשי האיבה והפגיעות הדתיות בארץ ישראל‬
‫ובמצרים לשיאם‪ .‬הוא אנס נוצרים לקבל עליהם את דת האסלאם והחריב בתי תפילה שלהם ושל‬
‫יהודים‪ .‬בני החסות שלא המירו אף אולצו ללבוש צניפים שחורים כסימן היכר של זרות‪ .‬לא לחינם‬
‫זכה הח׳ליף הפאטמי הזה לכינוי ׳המשוגע׳‪ 32.‬אבותיו כבשו את מצרים כבר בשנת ‪ 969‬וכעבור שנה‬
‫גם את ארץ ישראל‪ .‬התחרות על השליטה בארץ ישראל הייתה קשה‪ .‬בשנה שבה כבשו הפא ִטמים‬
‫את מצרים כבשו הביזנטים את אנטיוכיה‪ .‬תכלית המסע הביזנטי הייתה הגשמת חלום ישן שלהם‬
‫להחזיר לעצמם את השליטה בירושלים לאחר למעלה משלוש מאות שנה של כיבוש מוסלמי‪ .‬שיחקו‬

‫לידם הפילוגים הגדולים בשושלות השליטים המוסלמיים‪.‬‬
‫ענף קדום של התנועה האסמעילית‪ ,‬שאף הפא ִטמים השתייכו אליה‪ ,‬הקרמטים‪ ,‬יחד עם שבטי‬
‫המדבר הערביים בני ַטיי היו אויביהם המושבעים של הפא ִטמים‪ ,‬ונלחמו בהם על השליטה בארץ‬
‫ישראל‪ .‬במשך מאה השנים של השלטון הפא ִטמי )עד הכיבוש התורכמאני בשנת ‪ (1071‬הייתה‬
‫בארץ ישראל זירת מלחמות בלתי פוסקות‪ ,‬ואלה הרסו את היישוב היהודי עוד לפני ההתערבות‬
‫האירופית והאסון שבא על ירושלים עם הכיבוש הצלבני בשנת ‪ .1099‬ואולם גם הביזנטים שרוחם‬
‫ריחפה במקום כבר קודם למסע הכיבוש הגדול לא ישבו בחיבוק ידיים‪ .‬משאת נפשם משכבר הייתה‬

‫‪ 30‬שם ח )׳ארוממך ה׳ כי דליתני׳(‪.28–27 ,8 ,6–5 ,‬‬
‫‪ 31‬השוו‪ :‬ארוממך ה׳ כי דליתני ולא שמחת אויבי לי…העלית מן שאול נפשי…פתחת שקי…ואתה חשקת נפשי‬

‫משחת בלי )תה׳ ל; לח‪ ,‬יז ואילך(‪.‬‬
‫‪ 32‬גיל‪ ,‬א״י‪ ,‬עמ׳ ‪.312–311‬‬

‫‪24‬‬