Page 29 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 29
מבוא
ֶשׁ ֶבת אַ ִחים ַגּם ַי ַחד ַמה טּ ֹוב וּ ַמה ָנּ ִעים
מוּ ְט ַמ ְטנוּ ְל ֶה ֶפ ְואָח ֵמאָ ִחיו ִנ ְפ ַר ְדנוּ ֹנ ְד ִדים ְו ָנ ִעים
וּ ִמירוּ ַשּׁת ֲאחוּ ָזּ ֵתינוּ ְגרוּ ִשׁים וּ ִמ ַנּ ֲח ַלת ֶח ְמ ָדּ ֵתינוּ ְמנוּ ִעים
אַ ְד ָמ ֵתינוּ ַמ ְר ָבּה ְיבוּל ְל ָז ִרים וּ ְל א ְצנוּ ִעים
ָל ַמס ֱה ִמסּוּנוּ ְו ַת ַחת ָי ָדם אָנוּ ְכּנוּ ִעים
מן התיאור של הפייטן מתברר שגם מי שנשאר יושב על אדמתו לא היה עוד בעליה ממש .אמנם
האדמה מוסיפה להניב פרות ,אך אין בכך אלא לספק את מכסות המס שהאריס היהודי חייב לשלם.
הביטוי ׳לא צנועים׳ מציין כאן ,כנראה ,את השליטים המשתלטים ,הבורים חסרי התבונה והדעת,
מעין מה שהערבית מבטאת במונח ג׳אהל 42,הם הנוטלים חלק בראש בפרי הארץ .בתקופת שלטונם
של הפא ִטמים התחרו על אדמות הארץ ,מלבד הפאטמים עצמם ,גם בני ַג׳ראח שעמדו בראש שבט
ַטיי הבדווי והביזנטים ושליחיהם .בעקבות אבדן האדמות באה גם נטישת הארץ ,ועל כך המשורר
מקונן שוב ושוב .אין לפקפק בכך שבני קהילת ארץ ישראל הזדהו עם הדברים בכל לב.
בשבת הנחמה ׳כי תבוא׳ ר׳ שמואל מקונן על אבדן מצוות התלויות בארץ ,ולקראת החתימה
של ברכת הגאולה דבריו נעשים בוטים יותר ויותר .הדבר מלווה גם בהתגברות הקצב ובצפיפות
הצלילים החוזרים החורזים .ביצוע הפיוט לווה ,כנראה ,גם בזעקת השבר של הציבור אחרי כל צמד
טורים :׳ועד מתי׳ הרשומה בראש הקטע הזה ,והמעניקה לו את שמו הקבוע ,׳ועד מתי׳ .על פי דברי
התלונה המרים של שמואל האדמה נותנת את כוחה וחילה לנוכרים ,בעוד שבעליה נעשים אריסים
וחוכרים בלבד .לקראת חתימת הפיוט ולקראת המפגש עם הברכה ׳גאל ישראל׳ פורצות לשונות
בקשה וגאולה לתוך הפיוט ,וקריאות ׳ועד מתי׳ של הציבור הולכות ומגבירות את הזעקה .בשלב
הזה הפייטן מבקש שהנכרים יהיו לעובדי האדמה )יש׳ סא ,ה( ושאנו ,בניו הבכורים של האל )שמ׳
ד ,כב( ,נזכה להיות החוגגים )עולי הרגל( ,מביאי הביכורים ,ושאותנו ישמח האל ולא את הזרים
האוכלים את כוחנו וחילנו:
ועד מתי
ה ֹו ְל ִלים ָז ִרים ְו ָנ ְכ ִרים
אַ ְד ָמ ֵתינוּ ְואַ ְר ֵצינוּ ח ֹו ְכ ִרים
ֲח ָיי ֵלימ ֹו ְבּ א ה ֹון מ ֹו ְכ ִרים
ְו ַל ֲע ָנה ָו ֹראשׁ ְשׁכוּ ִרים
ִבּ ְרצ ֹו ְנ ִנ ְה ֶיה ְזכוּ ִרים
ְור ֹו ֵדינוּ ִי ְהיוּ כּ ֹו ְר ִמים ְו ִאי ָכּ ִרים
42בן־חיים ,צנוע ,עמ׳ .54–51
27
