Page 80 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 80

‫יוצרות רבי שמואל השלישי‬

‫את החתימה ׳שמואל׳ יש להחשיב כמין מחרוזת פתיחה‪ 162.‬גם חריזת המדבר ׳־ ִחי׳ בגוף הראשון של‬
‫המתפלל הנזקק שוב ושוב ללשונות הפנייה האישית טיפוסית לחטיבת ׳ועד מתי׳ העומדת במעמד‬

                ‫של מחרוזת סיום המלווה בדרך כלל מחרוזת פתיחה הכתובה בשורות רחבות‪163.‬‬
‫חלוקה בולטת בין מחרוזת פתיחה בלתי מקושטת ובין המשך הכתוב בדו־טורים הפותחים דרך‬
‫קבע במילת השאלה ׳ואיה׳ הנחיל לנו ר׳ יוסף אבן אביתור בפיוט ה׳ מלכנו שהוא כתב לשבת איכה‪,‬‬
‫השבת שלפני תשעה באב‪ .‬במחרוזת הפתיחה הוא מציג את דברי הלעג של אויבי ישראל המתגרים‬
‫בנו ושואלים בתמיהה כיצד זה לא התגשמו מעולם נבואות הנחמה המובטחת‪ .‬בהמשך המשורר‬
‫לכאורה משיב להם וסותם את פיהם בטענה שהנבואות עתידות וגם חייבות להתגשם‪ ,‬שהרי בינתיים‬
‫לא קם עוד נביא וגם לא יקום נביא שיבטל את ההבטחות שניתנו‪ .‬דרך אגב ר׳ יוסף מציג עשר‬

                         ‫נבואות שלא התקיימו מעולם‪ ,‬ושהוא בטוח שגם הן עתידות להתגשם‪:‬‬

                                                        ‫ה׳ מלכנו לך קוינו מהר גאלינו‬
                                         ‫א ֹו ְי ַבי ֹיא ְמרוּ ִלי ְכּ ָשׁ ְמ ָעם י ֹום י ֹום ַשׁ ֲא ָג ִתי ְכ ָל ִביא‬
                      ‫ְבּ ִרית ֹות ַתּ ְנחוּ ֶמי ְכּ ָבר ָשׁ ְלמוּ ָח ְלפוּ ְו א ִת ְר ֶאה א מ ֹו ִציא ְו א ֵמ ִביא‬

                                            ‫ַגּם א ֶמ ֶל ְו א ְמ ַכ ֵהן ְו א ַשׂר ְגּדוּד ַמ ְצ ִבּיא‬
                                         ‫דּ ֹום ְל ְו ִד ְב ֵרי ֲה ָב ֶלי ַתּ ְצ ִפּין ְבּ ִל ְבּ ְו ַגם ַתּ ְח ִבּיא‬
                                        ‫׳א ֹות ֹו ֵתינוּ א ָר ִאינוּ ְו ֵאין ע ֹוד ָנ ִביא׳ )תה׳ עד‪ ,‬ט(‬

              ‫ָנ ִביא | ֲהל ֹום אַ ִין ַו ֲא ִני ְמ ִשׁי ָבם ֶע ֶשׂר ָפּ ָרשׁ ֹות ֶשׁ ֵאין ֲע ֵלי ֶהן ְתּשׁוּ ָבה ֲע ֵדי ַעד‬
                              ‫ְו ַא ֵיּה – ָל ֵכן ַחכּוּ ִלי ְנ ֻאם ה׳ ְלי ֹום קוּ ִמי ְל ַעד )צפ׳ ג‪ ,‬ח(‬

                            ‫ְו ַא ֵיּה – ְז ִכי ַרת ִכּי אָז ֶא ְהפּ ֹו ֶאל ַע ִמּים ְבּ ָשׂ ָפה ְברוּ ָרה ַי ַחד‬
                         ‫ָחקוק ִל ְק ֹרא ֻכ ָלּם ְבּ ֵשׁם יי ְל ָע ְבד ֹו ְשׁ ֶכם ֶא ָחד )שם ט(‬

                   ‫ְו ַא ֵיּה – ִטיף ִכּי ֵמי ֹנ ַח ֹזאת ִלי ֲא ֶשׁר ִנ ְשׁ ַבּ ְע ִתּי ֵמ ָה ִביא ֵמי ֶנ ֶב ְמנוּ ָבּך‬
                   ‫י ֹום ָנם ֵכּן ִנ ְשׁ ַבּ ְע ִתּי ] ִמ ְקּ ֹצף ָע ַל ִי [ וּ ִמ ְגּ ָער ָבּ )יש׳ נד‪ ,‬ט(‪164‬‬

‫גם רשב״ה מקיים לעתים קרובות חלוקה חותכת בין עבר להווה‪ ,‬ובעיקר בין הווה לעתיד בתוך‬
‫פיוטי ה׳ מלכנו‪ .‬כך בשבת האחרונה במחזור הקריאה‪ ,‬שבת וזאת הברכה‪ .‬בפרשה זו משה רבנו‬
‫נפרד מעם ישראל שהוא הנהיג עד אותה העת‪ ,‬והפייטן מבכה את מותם של הנביאים הגדולים‬
‫ומבקש בשם האומה כולה לראות ולחוות את פלאי ההתגלות‪ .‬לשון רבים משמשת דרך קבע בחלק‬

                                                 ‫‪ 162‬והשוו עוד להלן חלוקה דומה בפיוט מי כמכה רב ממדים‪.‬‬
‫‪ 163‬במעמד של מחרוזת סיום מלווה אף הגיע אלינו הפיוט ׳ישעי ואורי ענה לקולי ‪ /‬צורי והחש פדות קהלי׳ שיש‬
‫בו כבר ניסיונות שקילה בשיטה ההברתית הספרדית‪ .‬בראשו באה הכותרת ׳כפיף רמל׳‪ ,‬השוו פליישר‪ ,‬עיונים‬

                 ‫בהתפתחותם התבניתית של פיוטי המאורה והאהבה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,385‬וכן הנ״ל‪ ,‬היוצרות‪ ,‬עמ׳ ‪.420‬‬
                                                                             ‫‪ 164‬פליישר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪.595–594‬‬

                                                    ‫‪78‬‬
   75   76   77   78   79   80   81   82   83   84   85