Page 75 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 75

‫מבוא‬

‫על ההשוואה לפרעה עונה לו האל שמותו יהיה מיוחד‪ ,‬שהרי ׳לא כמות כל האדם תמות׳ )במ׳ טז‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫על הבקשה לדחות את הגזרה משיב לו האל שהגזרה הזאת באה לכאורה על כל אדם קודם זמנה‪ .‬על‬

                                ‫הטענה האחרונה משיב לו האל שהוא יקום לתחייה בקץ הימים‪.‬‬
‫בדרך דומה מאוד לדרכו של שמואל הלך גם שלמה סולימן אשר דאג‪ ,‬מעבר לחתימת האלף־‬
‫בית‪ ,‬גם לחתום בטורים הזוגיים של המחרוזות את שמו ׳סולימן יזכה׳ באחת־עשרה המחרוזות‬
‫המשולשות שלו‪ .‬פתיחת הזולת שלו דומה לזו של השלישי רק מבחינה חיצונית‪ .‬לגופו של עניין‬
‫משה מתאר‪ ,‬על פי גרסה זו‪ ,‬את נכלוליהם של המצרים שעקבו אחרי ירחי הלידה של אמו‪ ,‬והאל‬

                              ‫משיב לו שהמניין האמתי נתון בידי שמים‪ ,‬ולפיו הגיע זמנו למות‪:‬‬

                                                                       ‫אָז ִמ ֶבּ ֶטן ִא ִמּי‬
                                                              ‫ָס ְפרוּ ִמ ְצ ַר ִים ֵלי ַדע י ֹו ִמי‬

                                                                ‫ְבּ ִהי ָוּ ְל ִדי ָקמוּ ַעל ָדּ ִמי‬
                                                    ‫ְו ַע ָתּה ָל ָמּה אָמוּת‬

                                                                     ‫ַגּם ִמ ֶבּ ֶטן ְי ַד ְע ִתּי‬
                                                                 ‫ְו ָק ַצ ְב ִתּי ָי ֶמי וּ ְשׁנ ֹו ֶתי‬
                                                            ‫ָדּ ֵרי ֶא ֶרץ ֶשׁ ֹיּא ְמרוּ ַבּ ֲא ִסי ָפ ֶת‬
                                                 ‫ֹמ ֶשׁה ֵמת ִמי א ָימוּת‬

                                                               ‫הוּ ְצ ַפּ ְנ ִתּי ְי ָר ִחים ְשׁ ָשׁה‬
                                                          ‫ָל ֵכן ִנ ְג ְזרוּ ָע ַלי ְדּ ָב ִרים ְשׁ ָשׁה‬

                                                              ‫ְונ ֹו ַת ְר ִתּי ֵמאַ ִחים ְשׁ ָשׁה‬
                                                    ‫ְו ַע ָתּה ָל ָמּה אָמוּת‬

                                                            ‫ְז ַמן אַ ֲה ֹרן אָ ִחי ָבּא ְו ִנ ְמ ַסר‬
                                                               ‫י ֹום ֲאח ֹו ְת ַגּע ְו א ָסר‬

                                                           ‫ָחשׁ ִק ֶצּי ֶשׁ ֹיּא ְמרוּ ָכל ָבּ ָשׂר‬
                                              ‫ֹמ ֶשׁה ֵמת ִמי א ָימוּת‪151‬‬

‫רשב״ה הכיר‪ ,‬כנראה‪ ,‬את הזולת של שלמה סולימן כאשר הוא כתב את הזולת שלו לשבת ׳וזאת‬
‫הברכה׳‪ ,‬אם כי מבנה הדו־שיח והשאלות החוזרות המסורגות בין המחרוזות ׳למה אמות׳ ‪ /‬׳מי לא‬
‫ימות׳ בוודאי היו נתונות משכבר הימים‪ .‬את ייחודו ומקוריותו של רשב״ה ניתן לחוש בכל טור‬

                                                                                ‫מטורי שירו‪.‬‬

                  ‫‪ 151‬השוו הכהן‪ ,‬ועתה למה אמות‪ .‬לשלשת הדברים שנגזרו על משה השוו בבלי‪ ,‬סוטה יב ע״א‪.‬‬

                                                    ‫‪73‬‬
   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80