Page 73 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 73
מבוא
שמקומו בתפילה בנקודה של ההתייחסות לשירת הים הקדומה גירה כאן את הפייטנים לצאת מגדרם
ולומר שירה בעצמם בנוסח התפילה ובנוסח שירת הים הקדומה .הדבר בא לידי ביטוי לא רק בסגנון
העשיר במיוחד של הזולת אלא בוודאי גם בצורות הספרותיות המגוונות שהפעילו עליו היוצרים
הגדולים בתחום .ספק גדול אם יש לראות במחרוזות־המשנה של המחרוזת המורכבת מחרוזות
שתפקידן לחשל את מבנה השיר ולהאחידו כדרכה של מחרוזת־המשנה במוושח הערבי שהופעתו
הראשונה באותו הזמן בערך בקצה המערב 149.המוושח שייך ,כמובן ,לעולם המשתאות ההדוניסטי
ורחוק מעולמה של הפייטנות ולא זו בלבד אלא שהחריזה במחרוזות המשנה של הפיוט אינה
אחידה כלל לאורך השיר כולו ומחרוזת המשנה מנהלת דיאלוג עיקר עם המחרוזת הראשית שהיא
משורשרת אליה ולאו דווקא עם מחרוזות המשנה האחרות .דרכי גיוון נוספים הנהיגו הפייטנים
בטור השירי הדיאלוגי של הזולת.
בטורים בעלי ארבע צלעיות קצרות במתכונת המזכירה את המרובע הספרדי פעל ר׳ שמואל
בזולתות שלו לשבתות חותמות חומש ,בפרשות ויחי ,ויקהל ופקודי .כל טור נחלק לשלוש צלעיות
קצרות דו־הטעמתיות הנחרזות ביניהן ,והצלעית הרביעית מורכבת ממילה אחת הנושאת את הברת
החרוז של המחרוזת המרובעת כולה ,כולל הברת החרוז של פסוק ההפטרה החותם את המחרוזת.
בצורה מעין זו כבר כתב ר׳ סעדיה גאון את הזולת שלו לשבת החותמת את החומש כולו ,לפרשת
וזאת הברכהִ :אישׁ ְמ ַנ ֵגּן ָ /ע ָליו ְל ָה ֵגן ֶ /שׁ ֶמשׁ וּ ָמ ֵגן ַ /בּ ֲע ִליז ֹות...וידבר דוד את דברי השירה הזאת
)שמ״ב כב ,א( 150.הזולת שכתב ר׳ שמואל לפרשת ויחי נכתב כחיקוי של הזולת של סעדיה גאון,
והוא פותח בשורה של תארים לבעל מזמורי התהלים ,המשורר המשכים קום ומעורר את השחר
)תה׳ נח ,ט( .בשעה שקרבו ימיו למות גם הוא כמו יעקב אבינו בפרשת השבוע בא לומר דברי צוואה
ועצה להמשך הדרך .דוד מחזק את יוצא חלציו הצעיר ,את שלמה ׳נצו׳ ,להיות דבק באל ׳מעריצו׳
ולהתקרב אליו .הכותרת ׳אמת׳ מציינת שהפיוט נועד לעטר את נוסח הקבע ׳אמת ויציב׳ או לבוא
במקומו .הדימיון בין היצירות של השלישי ושל הגאון בולט לעין.
אמת
ִאישׁ ְמשׁ ֹו ֵרר ַ /שׁ ַחר ְמע ֹו ֵרר ֶ /צ ֶדק בּ ֹו ֵרר /וּ ְת ִמימוּת
ְבּב ֹוא ִקצּ ֹו ְ /פּנ ֹות ְל ִר ְבצ ֹו ֵ /ה ִטיב ַי ֲעצ ֹו ִ /בּ ְנ ִאימוּת
ִגּי ָלּה ֶח ְפצ ֹו ְ /ו ִח ֵזּק ִנצּ ֹו ֱ /הי ֹות ְבּ ַמ ֲע ִריצ ֹו ָ /עמוּת
׳ ַו ִיּ ְק ְרבוּ ְי ֵמי ָד ִויד ָלמוּת׳ )מל״א ב ,א(
המילה האחרונה בכל טור מטורי הפיוט הזה קוטעת את מהלכו באופן חד וחריף ,ויוצרת רושם חזק
של הפסק וניתוק במרוצתו .תורם לכך גם סדר המילים המיוחד המעמיד בסוף הטור השלמה לנאמר
149כפי שסבור היה פליישר ,השירה העברית בספרד ובשלוחותיה ,עמ׳ 230ואילך.
150פליישר ,היוצרות ,עמ׳ .299
71
