Page 242 - josephus volume one
P. 242

‫ימלשוריה תסרג לש הרוזחשל תרחא העצה‬

          ‫נספח א‪ :‬הצעה אחרת לשחזורה של גרסת הירושלמי‬

                                                        ‫ורד נעם‬

          ‫בשונה מהנאמר בגוף הערך‪ ,‬אני סבורה שמן הירושלמי כפי שהוא לפנינו לא נשקף נוסח מקורי‪   1 ,‬כי‬
          ‫אם שיבושי מסירה‪ .‬קשיים חמורים ברצף הירושלמי כפי שהוא לפנינו‪ ,‬כמות שפירט אותם נח חכם‬
          ‫במאמרו‪   1 ,‬אכן מחייבים‪ ,‬לדעתי‪ ,‬להניח השמטה ואינם מאפשרים לקבל את גרסת הירושלמי כמות‬
          ‫שהיא‪ .‬כאמור‪ ,‬לדעת חכם‪ ,‬בגרסה שלפנינו בירושלמי‪ ,‬לשיטת ר' מאיר נחוניון מתמנה‪ ,‬אחיו מעליל עליו‪,‬‬
          ‫אבל האשמה זו מופרכת ('בדקו את הדברים ולא מצאו')‪   1 .‬לפיכך לא מובן מדוע בורח נחוניון למצרים‪.‬‬
          ‫ועוד‪ ,‬לפי גרסה זו הקל וחומר 'ומה אם זה שברח מן השררה' אינו הולם את ראש המעשה‪ ,‬שהרי נחוניון‬

                                                               ‫לא ברח אלא נתמנה‪ ,‬ולאחיו לא הוצעה שררה כלל‪  1 .‬‬
          ‫אוסיף כאן נימוק שלישי להנחת ההשמטה בירושלמי‪ :‬כזכור‪ ,‬לדעת ר' מאיר נחוניון הוא הכוהן‬
          ‫שנתמנה‪ ,‬ואילו הזומם והמעליל הוא אחיו‪ ,‬שמעולם לא הוצע לו להתמנות ואף לא זכה להתמנות‪.‬‬
          ‫לעומת זאת‪ ,‬לדעת ר' יהודה ויתר נחוניון על הכהונה הגדולה‪ ,‬אך לבסוף התחרט וזמם מזימה כנגד אחיו‪,‬‬
          ‫כלומר האח הזומם (נחוניון עצמו) הוא זה שבתחילה ויתר על השררה‪ .‬בירושלמי לפנינו נקשרת לכאורה‬
          ‫דעת ר' מאיר על האח נחוניון‪ ,‬שהיה קרבן העלילה‪ ,‬עם בניית מזבח לשם שמים‪ .‬כלומר‪ ,‬אשמת הקמתו‬
          ‫של המזבח לשם שמים בידי נחוניון מונחת לפתחו של אחיו המעליל‪ ,‬שמעולם לא הוצע לו להתמנות‪.‬‬
          ‫אולם מתוך הקל וחומר בהמשך הסוגיה משתמע שדווקא מי שהוצע לו מינוי והוא סירב ('שברח מן‬

                                                                        ‫השררה')‪ ,‬הוא שבנה לבסוף מזבח לשם שמים‪:‬‬

          ‫‪...‬ועמד ובנה שם מזבח‪ .‬וקרא עליו את הפסוק הזה 'ביום ההוא יהיה מזבח לי'י בתוך ארץ‬
          ‫מצרים' (ישעיהו יט ‪ .)19‬והרי הדברים קל וחומ'‪ .‬ומה אם זה שברח מן השררה‪ ,‬ראו היאך נחזר‬

                                                     ‫עליה בסוף‪ ,‬מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה‪.‬‬

            ‫‪ 1	 06‬מובן שהקביעה בדבר תקלות מסירה קשות אין בה ללמד דבר על שאלות הביקורת הגבוהה‪ ,‬כלומר על טיבם של המקורות‬
            ‫ששימשו את שני התלמודים בעת התהוותם וחיתומם‪ ,‬ועל מידת העיבוד שהחיל עליהם כל אחד מהתלמודים‪ .‬אפשר‬
            ‫בהחלט שבכל הנוגע לסגנונן של היחידות השונות השתמר בירושלמי ניסוח מקורי יותר של הברייתא‪ ,‬ולשון הבבלי‬

                        ‫משקפת עיבוד‪ .‬עם כל זה‪ ,‬רצף הסוגיה בירושלמי הוא לדעתי תוצר של שיבושי מסירה‪ ,‬וראו עוד בסוף דברי‪.‬‬
                                                                                                            ‫‪ 	107‬ראו חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪.443-442‬‬

            ‫‪ 	108‬בניגוד להצעתו של טרופר ולנאמר לעיל‪ ,‬אין לי ספק שביטוי זה פירושו הפרכה של ההאשמה‪ ,‬לאור ביטויים דומים‬
            ‫בהקשרים אחרים (ראו הלשון 'ויבקש הדבר ולא נמצא' [קידושין סו ע"א‪ ,‬וראו הערך הקרע עם הפרושים])‪ .‬כך עולה‬
            ‫גם מגרסת ר' יהודה‪ ,‬כפי שהיא בבבלי וכפי ששרידיה מסתמנים גם כאן בירושלמי‪ ,‬שהאח המעליל נאלץ לברוח מפני‬

                                                                             ‫שמזימתו נתגלתה‪ .‬ראו גם חכם‪ ,‬נחוניון‪ ,‬עמ' ‪ ,442‬הערה ‪.11‬‬
            ‫‪ 1	 09‬צודק חכם בטענתו (עמ' ‪ ,443‬הערה ‪ ,)12‬שהלשון 'זה שברח מן השררה' אינה יכולה להתייחס לבריחתו של הכוהן‬
            ‫למצרים‪ ,‬כפי שהציע טרופר (ראו הפניה שם) וכמוצע לעיל בערך זה‪ ,‬שכן הסיפא 'מי שהוא נכנס ויוצא' מלמדת שהבורח‬
            ‫לא נכנס לשררה כלל‪ .‬גם מהפתגם המצוטט בערך זה מירושלמי פסחים‪...' :‬כל ימיי הייתי בורח מן השררה‪ .‬עכשיו‬
            ‫שנכנסתי‪ '...‬וכו' ומן המקבילה בבבלי 'ומה זה שברח ממנה כך‪ ,‬המבקש לירד לה‪ ,'...‬משתמע שבריחה מן השררה פירושו‬
            ‫סירוב מלכתחילה לקבל מינוי‪ .‬שימוש זה בפועל בר"ח לתיאור התרחקות מגדולה הוא שימוש רווח‪ .‬השוו גם 'וכל הבורח‬

                                                                                      ‫מן הגדולה ‪ -‬גדולה מחזרת אחריו' (ערובין יג ע"ב)‪.‬‬

‫‪231‬‬
   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247