Page 242 - josephus volume one
P. 242
ימלשוריה תסרג לש הרוזחשל תרחא העצה
נספח א :הצעה אחרת לשחזורה של גרסת הירושלמי
ורד נעם
בשונה מהנאמר בגוף הערך ,אני סבורה שמן הירושלמי כפי שהוא לפנינו לא נשקף נוסח מקורי 1 ,כי
אם שיבושי מסירה .קשיים חמורים ברצף הירושלמי כפי שהוא לפנינו ,כמות שפירט אותם נח חכם
במאמרו 1 ,אכן מחייבים ,לדעתי ,להניח השמטה ואינם מאפשרים לקבל את גרסת הירושלמי כמות
שהיא .כאמור ,לדעת חכם ,בגרסה שלפנינו בירושלמי ,לשיטת ר' מאיר נחוניון מתמנה ,אחיו מעליל עליו,
אבל האשמה זו מופרכת ('בדקו את הדברים ולא מצאו') 1 .לפיכך לא מובן מדוע בורח נחוניון למצרים.
ועוד ,לפי גרסה זו הקל וחומר 'ומה אם זה שברח מן השררה' אינו הולם את ראש המעשה ,שהרי נחוניון
לא ברח אלא נתמנה ,ולאחיו לא הוצעה שררה כלל 1 .
אוסיף כאן נימוק שלישי להנחת ההשמטה בירושלמי :כזכור ,לדעת ר' מאיר נחוניון הוא הכוהן
שנתמנה ,ואילו הזומם והמעליל הוא אחיו ,שמעולם לא הוצע לו להתמנות ואף לא זכה להתמנות.
לעומת זאת ,לדעת ר' יהודה ויתר נחוניון על הכהונה הגדולה ,אך לבסוף התחרט וזמם מזימה כנגד אחיו,
כלומר האח הזומם (נחוניון עצמו) הוא זה שבתחילה ויתר על השררה .בירושלמי לפנינו נקשרת לכאורה
דעת ר' מאיר על האח נחוניון ,שהיה קרבן העלילה ,עם בניית מזבח לשם שמים .כלומר ,אשמת הקמתו
של המזבח לשם שמים בידי נחוניון מונחת לפתחו של אחיו המעליל ,שמעולם לא הוצע לו להתמנות.
אולם מתוך הקל וחומר בהמשך הסוגיה משתמע שדווקא מי שהוצע לו מינוי והוא סירב ('שברח מן
השררה') ,הוא שבנה לבסוף מזבח לשם שמים:
...ועמד ובנה שם מזבח .וקרא עליו את הפסוק הזה 'ביום ההוא יהיה מזבח לי'י בתוך ארץ
מצרים' (ישעיהו יט .)19והרי הדברים קל וחומ' .ומה אם זה שברח מן השררה ,ראו היאך נחזר
עליה בסוף ,מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה.
1 06מובן שהקביעה בדבר תקלות מסירה קשות אין בה ללמד דבר על שאלות הביקורת הגבוהה ,כלומר על טיבם של המקורות
ששימשו את שני התלמודים בעת התהוותם וחיתומם ,ועל מידת העיבוד שהחיל עליהם כל אחד מהתלמודים .אפשר
בהחלט שבכל הנוגע לסגנונן של היחידות השונות השתמר בירושלמי ניסוח מקורי יותר של הברייתא ,ולשון הבבלי
משקפת עיבוד .עם כל זה ,רצף הסוגיה בירושלמי הוא לדעתי תוצר של שיבושי מסירה ,וראו עוד בסוף דברי.
107ראו חכם ,נחוניון ,עמ' .443-442
108בניגוד להצעתו של טרופר ולנאמר לעיל ,אין לי ספק שביטוי זה פירושו הפרכה של ההאשמה ,לאור ביטויים דומים
בהקשרים אחרים (ראו הלשון 'ויבקש הדבר ולא נמצא' [קידושין סו ע"א ,וראו הערך הקרע עם הפרושים]) .כך עולה
גם מגרסת ר' יהודה ,כפי שהיא בבבלי וכפי ששרידיה מסתמנים גם כאן בירושלמי ,שהאח המעליל נאלץ לברוח מפני
שמזימתו נתגלתה .ראו גם חכם ,נחוניון ,עמ' ,442הערה .11
1 09צודק חכם בטענתו (עמ' ,443הערה ,)12שהלשון 'זה שברח מן השררה' אינה יכולה להתייחס לבריחתו של הכוהן
למצרים ,כפי שהציע טרופר (ראו הפניה שם) וכמוצע לעיל בערך זה ,שכן הסיפא 'מי שהוא נכנס ויוצא' מלמדת שהבורח
לא נכנס לשררה כלל .גם מהפתגם המצוטט בערך זה מירושלמי פסחים...' :כל ימיי הייתי בורח מן השררה .עכשיו
שנכנסתי '...וכו' ומן המקבילה בבבלי 'ומה זה שברח ממנה כך ,המבקש לירד לה ,'...משתמע שבריחה מן השררה פירושו
סירוב מלכתחילה לקבל מינוי .שימוש זה בפועל בר"ח לתיאור התרחקות מגדולה הוא שימוש רווח .השוו גם 'וכל הבורח
מן הגדולה -גדולה מחזרת אחריו' (ערובין יג ע"ב).
231
