Page 308 - josephus volume one
P. 308

‫םיגורתאב םגרנש ןהוכה‪/‬יאני‬

         ‫במהלך סעודה משותפת‪ ,‬אכל בעל כרחו של ינאי או שתה את כוס הברכה שלו;    ינאי נשפט בבית הדין‬
         ‫לפני שמעון בן שטח‪ ,‬שנהג בו בלא מורא ובלא משוא פנים;    שמעון בן שטח השליט את הפרושים‬
         ‫על הסנהדרין וסילק מתוכה את הצדוקים בימי ינאי;    שמעון בן שטח החזיר את התורה ליושנה אחרי‬
         ‫שינאי הרג את חכמי ישראל;    שמעון בן שטח קרא ליהושע בן פרחיה לשוב לירושלים אחרי שהלה‬
         ‫ברח לאלכסנדריה מפני ינאי‪    .‬נראה שרוב המסורות האלה נובעות מימי הבית השני‪ ,‬וראיה לדבר היא‬
         ‫הימצאותן של רבות מהן בכתבי יוספוס‪ ,‬כשהן מיוחסות לינאי עצמו או לדמות היסטורית אחרת‪ .‬לאלה‬

                                                                                  ‫הוקדשו ערכים מיוחדים בספר זה‪   .‬‬
         ‫נוסף על קבוצת סיפורים זו‪ ,‬אנו עדים למסורות שונות ומשונות שהוצמדו אל שמו של ינאי בספרות‬
         ‫חז"ל‪ ,‬חלקן זרות בעליל לנסיבות חייו של ינאי ההיסטורי‪    .‬ינאי מינה את יהושע בן גמלא שחי בזמן‬
         ‫החורבן‌(!) לכוהן גדול תמורת שוחד (יומא יח ע"א=יבמות סא ע"א)‪ ,‬וחי כביכול בזמנו של ישו (בבלי‪,‬‬
         ‫סוטה מז ע"א; סנהדרין קז ע"ב)‪    .‬כן מפליג התלמוד הבבלי בדברי גוזמה על פוריותם וגודל אוכלוסייתם‬
         ‫של ‘ששים רבוא עיירות'‪ ,‬ולפי מסורת אחרת עיר אחת‪ ,‬או אילן אחד‪ ,‬שהיו לו לינאי המלך ב'הר המלך'‬
         ‫(בבלי‪ ,‬ברכות מד ע"א; גטין נז ע"א)‪    .‬הערפל סביב דמותו וזמנו של המלך החשמונאי בתודעתם של‬
         ‫חכמי התלמוד ניכר במחלוקת אביי ורבא אם ‘הוא ינאי הוא יוחנן'‪ ,‬או שמא ‘ינאי לחוד ויוחנן לחוד'‬

                                                                                                ‫(בבלי‪ ,‬ברכות כט ע"א)‪.‬‬

                                                                 ‫המסורת בהקשרה אצל יוספוס‬

         ‫הסיפור על יידוי האתרוגים משולב בתוך תולדותיו של אלכסנדר ינאי בקדמוניות היהודים‪ .‬רצף זה‬
         ‫מסופר ביתר קיצור גם במלחמת היהודים‪ ,‬אך שם נעדרות ממנו כמה מהחטיבות המצויות בקדמוניות‪,‬‬

                                    ‫ובהן גם סיפורנו‪ .‬להלן טבלה משווה של החטיבה הרלוונטית בשני החיבורים‪.‬‬

                                                                                          ‫ראו הערך אגריפס‪/‬ינאי וקרבנות הנזירים‪.‬‬          ‫‪	25‬‬
                                                                                                           ‫הערך משפט הורדוס‪/‬ינאי‪.‬‬        ‫‪2	 6‬‬
                                                                                                                                         ‫‪	27‬‬
     ‫שני הסכוליה למגילת תענית‪ ,‬כ"ח בטבת‪ .‬אותו מעשה מובא בשני הסכוליה‪ ,‬וגיבורו בשניהם הוא שמעון בן שטח‪ ,‬אבל‬                               ‫‪	28‬‬
                                                                                       ‫ינאי ואישתו נזכרים בפירוש רק בסכוליון א‪.‬‬          ‫‪2	 9‬‬
                                                                                                           ‫הערך הקרע עם הפרושים‪.‬‬
                                                                                                                                         ‫‪3	 0‬‬
     ‫בבלי‪ ,‬סוטה מז ע"א; סנהדרין קז ע"ב‪ .‬על מעשה זה‪ ,‬שמשולבת בו באופן אנכרוניסטי דמותו של ישו הנוצרי‪ ,‬ראו שפר‪ ,‬ישו‬                        ‫‪3	 1‬‬
     ‫בתלמוד‪ ,‬עמ' ‪ .40-34‬למקבילה של מעשה זה בירושלמי‪ ,‬שאינה מזכירה את ינאי‪ ,‬ראו אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪,‬‬                             ‫‪	32‬‬

                                                                                                                        ‫עמ' ‪.141-138‬‬     ‫‪3	 3‬‬
     ‫ראו הערכים הקרע עם הפרושים; צוואת ינאי; משפט הורדוס‪/‬ינאי; מזימתו ומותו של הורדוס‪/‬ינאי; אגריפס‪/‬ינאי וקרבנות‬

                                                                                                                               ‫הנזירים‪.‬‬
     ‫לאזכורים עקיפים של ינאי ראו המעשה ב'בת גדיל כלילי דינאי מלכא' (=בת קולע הזרים של ינאי המלך)‪ ,‬בבלי‪ ,‬בבא‬

                                                                                ‫בתרא קלג ע"ב‪ ,‬ו'בי ינאי מלכא'‪ ,‬עבודה זרה נ ע"א‪.‬‬
     ‫לרשימה זו מצטרפת לכאורה המסורת על ינאי שכרת את ידיו של כוהן גדול ושמו יששכר איש כפר ברקאי‪ ,‬שכן הלה‬
     ‫ענה תשובה שלא הייתה לרצון מלפניו ומלפני אישתו (כריתות כח ע"ב‪ ,‬וראו הערך שחיתות הכוהנים הגדולים)‪ .‬ואולם‬
     ‫טל אילן הראתה ששמו של ינאי בסיפור זה הוא תוספת מאוחרת שאינה מעיקר הנוסח (ראו הנספח לערך הקרע עם‬

                                                                                                                            ‫הפרושים)‪.‬‬
     ‫על מקבילה של מסורת זו בירושלמי‪ ,‬בלא שם ינאי‪ ,‬והשערה באשר לצמיחתה‪ ,‬ראו אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪,‬‬

                                                             ‫עמ' ‪ .166-165‬לטיבן ולמקורן של מסורות אלה ראו שחר‪ ,‬הר המלך‪.‬‬

‫‪297‬‬
   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312   313